מהרש"ם חלק ה רנח

לשי' הגאונים המחמירים הוי רק פסול כמ"ש הטור שם וע' בב"י והגהות התוי"ט שם בזה וא"כ מדאורייתא מהני, וע' במהרמ"ש גיטין י"ז שהקשו מה הועילו חז"ל בתקנת זמן הרי יוכל לחפות בכת"י ולא יכתוב זמן ובזה ל"ש תי' הש"ס דאהני דלכתחלה לא תנשא והעדים לא יחתמו ותי' שהעדי מסירה לא ירצו להיות עדים כשא"ב זמן ובמח"כ נעלם ממנו ד' הרשב"א וצ"ל כתי' ב' שכ' שם דלא שכיח שיכתוב בעצמו (ובזה י"ל דגם לפמ"ש לקמן דבכל כתב מהני א"כ בזה"ז שרוב העולם יכולים לכתוב כתב אחר א"כ שוב הדק"ל אבל י"ל דבזמן הש"ס לא הי' כן וכיון דלא גזרו אז שוב ליכא למיגזר השתא וכמ"ש כה"ג הב"י באו"ח סי' י"ג וע' במג"א סוס"י ש"א גבי אלונטית ג"כ כה"ג) והנה בסי' קכ"ו מבואר דמדינא הגט כשר בכל כתב ולשון ועי' בב"י שם באורך מדברי הראשונים דלשי' רוב הפוסקים מותר גם בכתב משיט"א רק שלא במקום עיגון אין להקל ויעו"ש ברמ"א וע' בב"ח שם. בזה וע' בשו"ת ב"א חאהע"ז סי' ק"ו מ"ש בזה ואינו ת"י כעת, ומעתה לפ"ז הרי מבואר בסי' ק"מ סעי' י"ד דמותר לעשות שליח בכתב וע' ברשב"א ור"ן ורא"ש סופ"ז דגיטין דגם האוסרין בפקח בכתב היינו רק לצות לסופר לכתוב אבל בשולח גט וממנה שליח בכתב מהני שפיר מדינא ועס"י קמ"א סל"ה דיש מחמירין אבל במקום עיגון שרי כמ"ש האחרונים שם בשם תשב"ץ ושאר מחברים והעלו דע"י בי דואר ל"ה כטלי מע"ג קרקע יעו"ש ותבין ועכ"פ מדאורייתא בודאי שרי ונהי דמבואר בסי' קמ"א סי"ב ובב"מ שם דהיכי דליכא ע"ח לכ"ע בעינן עדים שנתן לשליח מ"מ בנ"ד שמכירין כת"י הוי כעדים שבא מיד בעל ליד שליח וכמש"ל ועס"י קמ"א סעי' ל"ג וסי' קמ"ב סי"ב דאם נתקיים בחותמיו סגי וגם נודע דאותיות דבוקות זל"ז כשר ג"כ במקום עיגון ובפרט דיש לחלק בין כתב אשורי לשאר כתבים שדרכם לכתבם בדביקות כנודע, וא"כ בנ"ד ישלח לה מקודם גט בכת"י שלו כתב משיט"א הנהוג הניכר ליודעיו ומכיריו בלא חתימת עדים וישלח הגט ליד אביו וימנה אותו בכתב שליח להולכה וגם מנה ע"מ המכירין כתב שלו וימסור בפניהם להאשה הגט בע"מ ותהי מה"ת מגורשת בזה וישאר עלי' רק איסור דרבנן ובפרט דיש כאן ע"מ ממש מיד שליח להאשה וע' בב"י סוס"י ק"ל דלשי' רש"י ותוס' ורא"ש תנשא לכתחלה בכת"י וע"מ, ושוב ימנה בכתב את הסופר לכתוב לשמו גט אחר כשר אח"כ וימנה אביו לשליח שנית ויכתבו גט כהוגן ושוב בזה יש לסמוך ע"ד המקילין דמהני גם בפיקח בכתב דסד"ר להקל דאף דהויא בחזקת א"א ובאתחזיק איסורא לשי' כמ"פ גם סד"ר להחמיר הנה מלבד די"ל בזה לפמ"ש הר"ש פ"ב דמקואות דהיכי דיצאה מחזקת איסור תורה שוב גם לגבי דרבנן ליכא ח"א ובמק"א הארכתי בזה אבל גם בלא"ה י"ל דכבר נודע מ"ש הכנה"ג ביו"ד ח"י דבספיקא דדינא ל"מ חזקה כלל דהחזקה לא תכריע הדין וע' בש"ג פא"ט גבי מורנא ומל"מ פ"ו מעדות ופ"ז משכירות (ועי' באב"מ אה"ע סי' כ"ז ובמק"א הבאתי ראי' לזה מדברי הרא"ש פ"ג דסוכה וע' בט"ז או"ח סי' תרמ"ח סק"ז ותבין ויש לדון בזה מתוס' ב"ב ל"ב ורשב"ם שם ור"ן פ"ק דקידושין ואכמ"ל) וא"כ גם בנ"ד יש להקל בכה"ג, אבל לא יעשה להיפוך לגרש מקודם בגט כשר ואח"כ בכת"י דבכה"ג הוי כסד"א וע"י גלגול נעשה דרבנן כידוע

ולאשר בנ"ד הוא מקפיד שלא ידעו שם מקום עירו וכאן יצטרכו הע"מ לקרות הגט ששולח בכת"י, לא יכתוב מקום עירו ולא יכתוב העומד כלל וגם לא העומדת כידוע ועס"י קכ"ח ואחרונים וגם לא יכתוב למנין שאנו מונין כאן מתא כו', כי כ"ז אינו מעכב מדאורייתא וגם א"צ לעשות הרשאה בגט של כת"י כלל כי מה"ת א"צ ולדרבנן לא יועיל בגט זה כמובן ורק הזמן יכתוב יום הכתיבה כמה בשבת וכמה בחודש ובשנת כך וכך לבריאת עולם או לא יכתוב גם הזמן כלל כי ג"ז הוי רק תקנתא דרבנן ובפרט בשולח ממדה"י דאית לי' קלא ועס"י קכ"ז ואחרונים אבל במקדים ממש הזמן דעת הב"ש דלשי' תוס' ורא"ש פסול אבל י"ל דהתם העדים נפסלו ע"י שהקדימו במזיד משא"כ בנ"ד וקצרתי, ושאר נוסח הגט א"צ לשנות ויכתוב כפי המבואר בש"ע, כי יתכן גם על לשון הבעל

ולאשר יוקשה לעשות הענין בב' פעמים נוכל לסמוך ע"ד הג"פ סי' קכ"ט סקכ"ו דגם בב' גיטין ע"י שליח ל"ש חשש ברירה דהוי רק כתנאי יעו"ש באורך כמה ראיות ברורות ונהי שהנו"ב סי' צ' חולק מ"מ בשעה"ד אין להחמיר בזה וכן מצאתי בשו"ת ח"ס א"ע ח"ב סי' כ"ו שהוכיח דלא כנו"ב, ויכתוב בפירוש שממנה לאביו שליח הולכה למסור הגט ששולח בכתב ליד האשה פב"פ, וגם ממנה את הסופר שאחר שיומסר להאשה הגט בכת"י יכתוב הוא גט אחר לשמו ולשמה ופ' ופ' יהי' ע"ח וע"מ וגם ממנה אביו לשליח שנית ויכתוב כפי לשון תמבואר בנוסח הרשאה שבסי' קמ"א ס"ל ופ' ופ' יהיו עדי הרשאה והם יהיו המכירים כת"י בכדי שיוכלו להעיד על מינוי השליח והעדים והסופר ובזה יכתבו הרשאה כדת רק צריך לשנות הלשון כפי הענין כי א"א לכתוב בפנינו עדים רק בידיעתינו עדים ח"מ (דהיינו ע"פ מה שמכירין אנו כת"י) מסר הבעל פב"פ גט כו' וכך צוה בידיעתינו הבעל מפי כתבו לשלוחו, וע' רש"י ותוס' גיטין ג' א' דהכרת החתימה מיקרי ידיעה ויתכן שפיר לכתוב בידיעתינו, ויותר נכון לכתוב אנחנו עדים ח"מ ידענו כו', ועי' שב"י ח"א סי' קי"ד קט"ו שהסכים ג"כ לשנות נוסח הרשאה לפי הענין, ומה שיש לחוש לביטול הגט הנה הלכה פסוקה בסי' קמ"א סעי' ס"ח דהשולח גט אין לחוש שמא יבטל ונראה הטעם ע"פ המבואר בירושלמי פ"א דגיטין ה"א דאין אדם עשוי לקלקל אשתו ביד"ש וגם ברא"ש שם הביאו וע' בשו"ת הרשב"א סי' אלף רכ"ח ושו"ת גא"ב סי' מ"ד ויש להפליא ע"ד רשב"ם ב"ב קס"ז ותוס' שם שנחלקו בזה ולא הביאו דברי הירושלמי הנ"ל וצ"ע, גם י"ל לפמ"ש התוס' בזבחים י' וחולין ל"ט דבשחט ע"מ לזרוק לע"ז חייב מיתה ול"ח שמא ימלך ולא יזרוק כיון שעשה מעשה ושחט יעו"ש א"כ ה"נ בנ"ד וכעין זה כ' תוס' בגיטין ל"ג ומכות ט"ו לענין הס' בנזיר ששתה יין, ועי', בשו"ת פמ"א ח"ב סי' ס"ח בתשו' הגאון מהר"ד אפנהיים