מהרש"ם חלק ה רנו

נתינת הגט ליכא חשש ביטול על הגט רק משום לעז והיכי שהוציאו הדבר מלבו ואמרו לו שאין להטיל תנאי בגט רק יסמוך על הבטחתם וכן עשה כיון דהו"ל לאתנויי ולא התנה גמר ומגרש לה ואין הגט תלוי כלל בנתינת המטלטלין ואפי' משום לעז ליכא יעו"ש וה"נ בנ"ד, ע כ נלפע"ד דהגט כשר, ואמנם מבואר בח"מ סוס"י ט"ו וכמה דוכתי דיוכלו הב"ד לגזור על האשה שלא תנשא לאיש אם אינה מחזרת מה שגזלה וע' שב"י ח"ג סי' קכ"א בזה ולכן גם בנ"ד יעשו כן

סי' מ"ד

ב"ה יום ד' פ' ויצא תרל"ו

לכבוד הרב המאה"ג מו"ה שמחה גינצבורג נ"י אבד"ק סטאראזוניץ

ואח"ז השבתי בזה להרב הגדול מו"ה נתן נטע הכהן אבד"ק קאלביעל בפולין רוסיא

מכתבו הגיעני ובדבר השאלה באברך א' ממחו"ק שנסע מביתו זה ג' שנים והניח אשתו עגונה ועתה בא ממנו אגרת שהוא במדינת אמעריקה בעיר נעוויארק וכתבו לו אביו ועוד אנשים אגרת בקשה שישלח לאשתו גט וכעס על אביו על שגילה אדרעס שלו וכי עי"ז מוכרח ליסע מעיר נעוויארק הנ"ל עוד למרחק אלף פרסאות משם כדי שלא ידעו אי' מקומו ומהיום אם יגלה לשום אדם אדרעס שלו לא ישיג עוד שום מכתב לעולם וכתב שהוא בלתי אפשרי לו לכתוב גט אצל שום רב כי יהי' לו בושה גדולה שכבר נשא כאן אשה והניחה עגונה רק אם יוכל להיות שיכתוב לכאן לאביו שיגרש אשתו בשליחותו יתרצה לזה וכת"ר הביא דברי שו"ת שו"מ ח"א סי' מ"ט שכ' להקל בכה"ג אם מכירין כת"י שיכתוב לסופר לכתוב גט ולעדים לחתום ולעידי הרשאה בפ"ע ולשליח בפ"ע וישבע שלא יבטל הגט, והנה כל יסודו שם עפ"י דברי שו"ת פ"י להמג"ש ח"ב סי' פ"ד שכ' דטעם האוסרים בפיקח ע"י כתיבה היא משום דשמא אינו מבין בטוב מתוך הכתב ובספר בני יעקב דף קנ"ד ע"ב הביא בשם כת"י מתלמיד הרשב"א בשם רמ"ה והובא בשו"ת ב"א חא"ע סי' פ' דטעמא משום דכיון דיכול לדבר אפשר דמשטה הוא או דנטרפה דעתו א"כ בנ"ד דהוא במקום רחוק וא"א לו לבוא שם ל"ש הנך טעמי, והנה מ"ש בשם שו"ת פ"י במח"כ הוא טעות גדול דהפ"י שם כ' מתחלה בדעת המתירים בפקח ע"י כתב משום דעיקר האיסור בכתב דשמא אינו מבין בטוב א"כ בפקח ל"ש זאת ושרי אבל להאוסרים גם בפקח בעכצ"ל דטעמא משום דשמא אינו מתרצה בלבו דבכתב לא מיחזי כשיקרא כ"כ דדוקא באומר בפי' אמרי' דמסתמא נתרצה גם בלבו דאי לא דנתרצה לא הי' משקר משא"כ בכתיבה עכ"ד שם (וע' כה"ג במהרש"א ח"א ב"ב ט"ו ע"א דבכתב לא מיחזי כשיקרא כ"כ וע' בש"ך ח"מ סי' ל"ט סקל"ח וכמה דוכתי) וא"כ הרי כ' להדיא דלכ"ע בפיקח ל"ש לומר דאינו מבין דהא חזינן דמבין רק טעמא משום דשמא אינו מתרצה בלבו א"כ אין חילוק בין אם הוא רחוק או לא וגם לפי טעמו משום דשמא אינו מבין בטוב לא ידענא אמאי יש לחלק בין מקום רחוק או לא וגם בחי' הרשב"א לגיטין דף ע"ב מפורש להדיא דלשי' האוסרים בפקח בכתב אפי' שולח ממדינת הים בכת"י לכתוב וליתן גט לאשתו אין כותבים ונותנים דבעינן דוקא קולו ממש והרכנה דמי לקול משא"כ כתב יעו"ש וא"כ מבואר להיפוך וגם בר"ן מבואר כן, וגם מה שהביא שם מחו"מ סי' פ"א דגבי כת"י ל"ש לומר שלא להשביע הוא תמוה דמה ענין שמיטה כו' ואיך אפשר לדמות דין גט לממון והרי מבואר בר"ן גיטין פ' התקבל בשם הרמב"ן דאע"ג דבממנה שליח שלא בפניו מהני בממון מ"מ בגט דבעינן וכתב לשמה לא מהני וגם הרא"ה שחולק שם י"ל דמודה בכתב והרי בממון לשי' רוב הפוסקים ל"א דמשטה הוא רק בתבעו והודה משום דגם הוא השטה בו ותבעו וגבי גט חיישי' למשטה כמ"ש הרמ"ה הנ"ל ובע"כ דלא דמי לממון וגם הרי גם משטה אי"ל בהודה בכת"י ואיך כ' הרמ"ה דבכתב שייך משטה ובע"כ כמ"ש ועוד דגם בלא"ה לא דמי כלל דהתם הודה בכת"י זה שהוא חייב לו אבל כאן ציוה בכת"י לשליח לכתוב אבל עדיין לא כתב גוף הגט ובידו לבטל השליחות א"כ מדוע לא ניחוש ג"כ למשטה, והן אמת די"ל דאף דכ' הרשב"א דגם בשולח ממדה"י בכתב אין כותבים היינו היכי דיש שם ב"ד ויוכל למנות בפיו שליח וכדומה ושייך שפיר טעמו של הרמ"ה אבל בנ"ד שהוא אומר אמתלא מדוע אינו הולך לב"ד א"כ מהיכי תיתי נימא דמשטה הוא, אבל מי יודע אם אמתלאתו אמת ואולי מכוין לקלקלה (ועמ"ש לקמן אם יש לחוש לזה) ועוד דאי נימא לחלק כן תיקשי איך מוכיח הש"ס בגיטין ע"ב א' מברייתא דעד שישמעו קולו לאפוקי מדר"כ הרי י"ל דהברייתא מיירי בפקח כיון שיכול לומר בע"פ ואינו אומר בע"כ דמשטה משא"כ בפקח ונתחרש שא"י לומר בפיו וגם בירושלמי פ"ז דגיטין ה"א דייק דברייתא פליגא על רשב"ג דסובר בפקח ונתחרש דכותב ואחרים בקיימים כת"י מדתני בתוספתא דאינו גט עד שישמעו קולו ואם אי' הא יש לחלק כפי הנ"ל ובע"כ דאין חילוק כלל, והן אמת דגם על הרא"ש בגיטין שם יש להקשות כן במה שתי' לפי תי' ב' דנשתתק משום תק"ע מהני כתיבה והרכנה משא"כ בפקח וקשה דא"כ הו"ל להש"ס לשנוי כן אבל בזה י"ל דבפקח ונתחרש ליכא משום תק"ע כיון דיכולה לישב עמו משא"כ בנשתתק שהולך למות אבל לפי חילוק הנ"ל קשה שפיר, ולכן מכל הלין טעמי אין שום מקום לסמוך ע"ד השו"מ בזה וכל דבריו הם דברי שגגה במחכ"ה, ובזה יש לדחות גם מ"ש התו"ג סי' ק"כ סקכ"ד דבכותב בפני הסופר מהני כהרכנה ולפ"ז תיקשי מאי פריך הירושלמי מברייתא על דברי רשב"ג דלמא מיירי בכותב בפני הסופר וכן מנ"ל להש"ס ס לאפוקי מדר"כ א"ו דליתא

ואולם בגוף הדבר שהביא בשם שו"ת ב"א הנה אמת שבחלק אה"ע סי' ק"ו הביא שם כמה פוסקים הסוברים להקל בזה מה שלא ראה הב"י ז"ל ולכן לפי דעת ב"י שרוב פוסקים מחמירים לא רצה להביא בש"ע דעת מקילין בפיקח ע"י כתב אבל כיון שנמצא עוד דעת הרבה פוסקים מקילין יש לצדד במקום עיגון, ואולם באמת ראש המקילין שבאחרונים בזה הוא הרד"ך בתשו' בית