מהרש"ם חלק ה רנה

תלד זכר או אם תלד נקיבה אין לידת זכר ונקיבה בכלל התנאי וכתב לחלק בין הא דמתניתן שם האומר אם תלד זכר יטול מנה וכו' ילדה זכר ונקיבה נוטלין שניהם דשם לא עשה את הלידה תנאי לדבר אחר אלא רצה ליתן מתנה לבניו ורובה לזכר ואף אם ילדה תאומים חביבין עליו ורוצה שיתנו כפי תנאו עכת"ד הרא"ש והובא דבריו בטוב"י סי' רנ"ג והסמ"ע והש"ך מחולקים בפי' ד' הרא"ש ובאמת המעין בד' הרא"ש יראה כי שניהם לדבר א' נתכונו דכונת הרא"ש דהיכי דהנתינה לאחד והתנאי בדבר אחר א"כ הוי הנתינה בתנאי ואם לא נתקיים כפי תנאי לא זכה האחר וע' ב"ש אה"ע סי' נ' סקי"ד ובט"ז חו"מ סי' ע"ג ס"ח משא"כ כשנותן לבניו בתנאי איזה בן יולד הרי כל כונתו הוא שרוצה ליתן לבניו הגם שלא נתקיים כפי התנאי אולם אמדי' דעתי' דלא בתורת תנאי תלה המתנה רק כי לזכר רצה ליתן פחות ולנקיבה יותר אבל בין כך ובין כך כונתו הי' לטובת בניו וגם תאומים חביבין עליו וע' תוי"ט ב"ב שם בשם הרשב"א מש"ה ותבין ולפי"ז צדקו ג"כ ד' הש"ך דגם אם הי' המקבל מתנה בנו או בתו היכי שתלה בדבר אחר בעי' שיתקיים כפי לשון התנאי וקצת י"ל דמה שנדר היא בשביל הטובה ואפשר על תאומים לא היתה כונתו כיון דחלושים הם בטבעם וע' בכורות ח"י סוע"ב ושו"ר בה"ג מלאכת שלמה על משניות בב"ב שם שהביא בשם הר"ש דאין הפי' במתני' ילדה זכר ונקבה דר"ל תאומים די"ל דבתאומים לא שקלו הבנים כלום משום דלא ניחא לי' בתאומים אי משום טירחא אי דלא אפשר בסופקיהו אי משום שאינן בני קיימא כ"כ והמפורשים דחו פירושו משום דבתוספ' וירו' מוכח דבמבשר נוטל גם בתאומים ומשום שדעתו ש"א קרובה אצל בניו ולהרוחה דידהו מתכוון ע"ש והנה מה שדחו מהא דמבשר הנה לפי גמרא דידן וכפי' רשב"ם במבשר אינו נוטל כלום וא"כ י"ל דהטעם כמו שכתבתי וכמ"ש הר"ש אבל בוודאי במתני' בנותן לבניו וודאי גם לתאומים נתכוון כיון דלהרוחה דידהו נתכון אלא לפי' רשב"ם במתני' גם שם לא נתכוון לתאומים אבל בזה חלקו עליו המפורשים וכמ"ש בב"י ומ"מ בנ"ד צ"ע כיון דאמר בלשון נדר הוי כהקדש והרי בהקדש כהא דתמורה ל"א דלא נתכוון על תאומים וע' תפאי"ש שם וע' תוי"ט ובהג' הרש"ש ואף דיש לחלק דשם אינו ג"כ הנתינה לאחר רק תלה בגוף זה וגם הרי אם לא יחול הקדושה על שניהם ממילא למיתה אזלי וא"כ בודאי כונתו הי' גם על תאומים אבל כיון דס' נדרים להחמיר וכבר הורה זקן אין בידי להכריע)

סי' מ"ג

ב"ה ב' תשא תרל"ו

לק' אוזיראן להדיין דשם

ע"ד שאלתו באיש ואשה שהסכימו ביניהם שיגרש אותה בג"פ ונסעו ללאשקיוויץ לקבל שם ג"פ וקודם סידור הגט נזכר הבעל שזה ג' שנים גנבה מאתו תכריך כתבים של ביתו ושדותיו ותבע אותה להחזירם לו והאשה אמרה שאינם בידה כי הם בפקדון ביד איש א' ותחזירם לו אחר הגט והתעקש הבעל שאינו רוצה ליתן לה הגט ואמר להמסדר שרוצה להטיל תנאי בגט ורצה המסדר ליתן הגט ליד הבעל וימסור לה הבעל הגט אחר החזרת הכתבים והאשה היתה להוטה לקבל הגט ונתייראה שלא יחזור בו הבעל והבטיחה לו בע"פ וגם נתנה לו כת"י באו"ש וח"ח להחזיר לו הכתבים אחר הגט ובאם לא תקיים כן יהי' דינה כעוברת על השבועה והח"ח, וכ"ז הי' בפני המסדר והעדים והמסדר אמר לבעל שאסור להטיל תנאי בגט ולכן עשה כנ"ל וסידר הגט כנהוג כפי המבואר בסה"ג בלא שום תנאי, ועתה אחר הגט לא החזירה לו האשה הכתבים ורוצה הבעל לבטל הגט כי בשום אופן ל"ה מגרשה בלא החזרת הכתבים עכת"ד השאלה, ורו"מ האריך בכמה טעמים לבטל הגט והנה באמת כמעט כל דבריו מבוארים בשו"ת מהר"מ מלובלין בדבר הגט ש"מ מווינא שרצה לבטל הגט מטעם אומדנא וגי"ד וכל חכמי דורו חלקו עליו כמבואר באריכות בתשו' גאו"ב סי' נ"ב בתשו' הסמ"ע וביותר מבואר בשו"ת ב"ח החדשות סי' צ' וסי' צ"א וגם אני הארכתי בזה בתשו' א' מכבר וכעת לא יספיק לי הזמן להאריך אבל בקיצור אני אומר כי מ"ש הב"ח שם דאף דגי"ד בגיטא ל"ה מלתא היינו רק אחר מעשה הגט אבל קודם המעשה י"ל דמהני גי"ד וגם הט"ז ביו"ד סי' קפ"ה כ' כה"ג ואולם מתשו' הרא"ש שהובא בטור אהע"ז סי' קמ"א בראובן שמינה שליח להוליך גט לאשתו ואמר לשליח אם תאבה האשה לבא אלי לאשבילה אקיימנה ואם לאו פטר אותה בגט וכ' הרא"ש דאפי' אם הי' עדיין ראובן באשבילה כשבאו שמה האשה והשליח ולא הי' רוצה להתפייס עמה הי' יכול השליח ליתן הגט כי לא הטיל תנאי במינוי השליחות שיתבטל אם תבא האשה לאשבילה אלא דברים בעלמא וגי"ד בגיטא לאו מלתא היא ע"ש ומבואר דגם גי"ד שהי' בשעת מינוי השליחות לאו מלתא היא אבל בב"ח מבואר דדוקא קודם כתיבת הגט מהני גי"ד א"כ לק"מ מתשו' הרא"ש הנ"ל אבל מתשו' רש"י שהובא במרדכי ר"פ השולח מוכח כן וגם מדברי רשב"ם ורמב"ן ורא"ש ב"ב פח"ה שנדחקו לפרש הא דקאמר הש"ס התם מודעא דמאי אי דגיטא גילוי מלתא בעלמא הוא מוכח דאין לחלק כן ואם כי הב"ח בתשו' שם רצה לפרש באמת דהכונה כשגי"ד קודם הגט אבל מדברי הראשונים הנ"ל מוכח להיפוך וע' בקצה"ח סי' ר"ה בשם הרמב"ן בזה וגם בתשו' מבי"ט ח"ב סי' ל"ז הביא בשם תשו' ר"י בי רב להדיא דגם גי"ד שקודם התחלת הגט לאו מלתא הוא וגם לפי דברי המבי"ט שחולק שם היינו היכי שהתנה תחלה תנאי גמור אבל בגי"ד לבד מודה שם. ואולם גם לשי' הב"ח הרי העלה שם דכל זה דוקא לפ"מ שהי' נוהגים בימי הש"ס וראשונים ליתן גט בסתם אבל בזה"ז שנהגו לומר בפירוש בלא שום תנאי ממילא כל הגי"ד ואומדנות בטלים וע"ש שכ' להדיא דהיכי דעשו חרם לא סמכו רק על החרם ובפרט כיון שהמסדר אמר לו בפירוש שאין להטיל תנאי בגט גמר ומגרש וסמך על החרם דאל"כ לא הו"ל לגרש שם והו"ל ליקח עמו הגט ולגרשה בביתו וכיוצא בזה כ' התוס' ביבמות ס"ה ע"א ד"ה אי כו' דהיכי דהי' יכול לבדוק ולא בדק ליכא שום חשש, וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' י"ג בדין שכ"מ שהי' לו אח מומר ובאו אליו המסדר ועדים לסדר גט לאשתו ואמר שיש מטלטלין של אמו שיתנום לה וכ' שם דאפי' אם אמר מפני המטלטלין ההם אני מוציאה ואם לאו לא הייתי מוציאה כל שלא התנה בתנאי בשעת