מהרש"ם חלק ה רנד

דעתו הוא כמו שרוצה האדון כו' יעו"ש ועתוס' קידושין מ"ו ד"ה בין הוא כו' וע' ב"מ ס"ו ותוס' ד"ה קמ"ל בהא דאדעתא דידה יהיב ש"מ גיטא ואי היא התנית מהני אע"ג דלא בדידה קיימא למשדי תנאה ע"ש ועתו"ס גיטין י"ח ד"ה א"נ ג"כ כה"ג, ובזה נראה דגם אם הי' האדון מתנה בלשון תנאי שיתן תיכף המעות לסרסור כיון שנתן לו אח"כ הצאן ולא חקר כלל אם נתן לסרסור המעות וגם הסרסור נתרצה ליתן לו הצאן בהקפה א"כ הרי אחלי' לתנאי' וקנה הצאן במשיכתם וזביחתם לכ"ע וגם למ"ד קידש ע"ת וכנס סתם ל"א דאחלי' לתנאי מודה בזה ועמ"ש בחיבורי רס"י ר"ז בשם תשו' פ"י ותבין, וע' בט"ז יו"ד סי' קע"ז סוסק"ז שכ' דכיון שנתן לו המעות ולא תבע ש"ט הוי כמחילה גמורה ע"ש וה"נ כיון שלא תבעו האדון ולא חקר כלל אם נתן לסרסור הוי כסילוק גמור לגבי האדון, ובזה י"ל לפמ"ש הש"ך בסי' קכ"ו סק"י דגם במעמ"ש המוחזק י"ל קי"ל דהנותן יכול למחול א"כ בנ"ד הרי מחל האדון להלוקח

ועוד נראה דגם אם הי' בלשון תנאי שיתן לסרסור מ"מ כיון שכבר קיבל הצאן ושחטם הרי גם גזלן קונה בשינוי וכבר כתבתי דכיון דאנו חושדים אותו למשקר א"כ דעתו לגזול וקנה בשינוי לכ"ע וגם בלא כונה תליא בפלוגתא שהבאתי בתשו' והמוחזק י"ל קים לי וא"כ נתחייב רק דמים ולא גרע מהפקע"ה דשרי כשאין ידוע לעכו"ם וכבר כ' לעיל דהא דכ' הרש"ל וש"ך שמ"ח דדרך מקח אסור היינו דהמקח בעין וכיון שאינו משלם לו הרי גוף המקח ברשותי' דמרי' קאי ומה"ט כ' הב"ח בחו"מ סי' צ"ו דהמוכר קודם לשאר ב"ח וא"כ הוי כגוזל בהאי שעתא ול"מ לשי' רש"ל גופי' דפקדון אסור להפקיע רק גם להחולקים בפקדון מודו בזה אבל בנ"ד שכבר גזלן מכבר וברשות בעלים בא לידו וקנה בשינוי ורק דמים חייב לו פשי' דשרי להפקיע דגם בכל הלואה הוא נותן לו באופן שישלם לו ואפ"ה שרי לי' להפקיע אח"כ ואינו בכלל גזל וה"נ בזה כיון דדמים בעלמא חייב לו, ועוד דבנ"ד שלא נתחייב לשלם לאדון רק לסרסור כבר הבאתי בשם הסמ"ע ותומים דהוי העכו"ם כמסולק כיון דב"כ וב"כ לא יבא לידו שום ריוח מזה ואיננו בכלל גזל כלל

ואמנם בעיקר ד' הרש"ל וש"ך סי' שמ"ח יש לי לדון עפמ"ש התוס' בב"ק קי"ב ע"ב ד"ה אע"פ כו' שכ' בהא דדייק הש"ס שם מהא דהניח להם אביהם מעות של רבית דא"ח להחזיר דרשות יורש כרשות לוקח והקשו בתוס' דהא גם אי לאו כרשות לוקח א"ש הא דפטורים כיון דמדעת נתנם לו הו"ל הלואה ולא גזילה ומלוה ע"פ אין גובה מיורשי' ותי' דהוי כנתינה בטעות שהרי לא נתנם לו בתורת מתנה רק בתורת רבית וכיון שהמעות בעין מיקרי גזילה בעיני' ע"ש א"כ ה"נ בדמי מקח הוי גזל ממש כיון דנתן לו המקח אדעתא שישלם והמקח בעין אבל בנ"ד שכבר אין המקח בעין ואף שנתחייב בדמים מ"מ אין המעות מיוחדים ויוכל ליתן איזו מעות שירצה א"כ הו"ל רק כהפקע"ה, ובפרט להסוברים דגז"ע אינו חייב בהשבה כמ"ש הכפ"ת בסוכה ונו"ב מ"ק יו"ד סי' פ"א ונה"מ סי' שמ"ח ויד אפרים או"ח סי' תקפ"ו א"כ י"ל גם בנ"ד ואף שכ' במק"א מהתוספתא פ"ו דב"ק דמבואר דחייב להחזיר אבל היינו רק משום ח"ה ובנ"ד אין העכו"ם יודע כלל וליכא ח"ה, וכיון דבמה שאינו משלם אין בו גזל רק דע"י שאינו מקיים התנאי הו"ל למפרע גזל בידו וא"כ כיון דכבר הגזל בידו שהרי כיון שתבעו הסרסור כמ"פ ולא רצה ליתן א"כ כבר נתבטל המקח למפרע והוי גזל בידו ושוב א"צ להחזיר בכה"ג דליכא ח"ה וז"ב, וע' בב"י וד"מ חו"מ סי' קצ"ט שכ' להדי' דחוב מחמת מכר הו"ל כמלוה בעלמא והב"ח שם כ' באמת דהא דקנה היינו אם המקח בעין ונהי שכ' בח"י בשם הלח"מ וסמ"ע להיפוך מ"מ עכ"פ שם מלוה עלה וע' במח"א ה' מכירה קנין מעות סי' ד' וסי' ז' במ"ש מדברי התוס' יבמות צ"ג וריטב"א ב"מ דבנתן דמים על מקח אם חזר בו הו"ל כגזל אין מזה ראי' להיכי דנתחייב לו לשלם בעד מקח שכבר אינו בידו וגם מ"ש המח"א שם רס"י ד' מיירי בעוד המקח בידו (וע' חו"מ סוס"י קצ"א וחיבורי שם) שהרי כ' שם דהוי כעומד המקח בבית מוכר ע"ש ותבין, וא"ל דהא דסי' קצ"ט מיירי בזקף עליו במלוה דז"א דא"כ הו"ל מלוה ממש ולכ"ע אינו קונה ועמח"א ה' גזילה סי' כ"ג כ"ד ולכן הדין ברור דבכל גווני הדין עם הלוקחו' שוב מצאתי בת' הרשב"א תתו"א סי' רל"ב בדין גוי שפרע חוב בעד ישראל דהישראל פטור כדין פורע חובו ש"ח ע"ש ולהנ"ל ל יל"ע בזה

סי' מ"ב

בדין מי שנדר שאם תלד אשתו זכר יתן כ"ה ר"כ לצדקה ואם תלד נקבה יתן רק מחצה מזה ואח"ז ילדה תאומים זכר ונקבה אם צריך ליתן א' פעם ומחצה כפי ערך זכר ונקבה או סגי רק בנדר של זכר לבד דהא לא נדר רק על א' אם כך או כך, נראה דחייב ליתן שניהם וראי' ממשנה ערוכה בתמורה כ"ד ע"ב אם זכר עולה ילדה זכר קרב עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה נקבה תקרב שלמים אם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה זכר ונקבה הזכר יקרב והנקבה תקרב שלמים כו' ומבואר דאע"ג דנדר רק על א' מהן אם זכר עולה ואם נקבה שלמים אם ילדה שניהם חלה הקדושה על שניהם וה"נ בנ"ד. אך אם ילדה ב' זכרים לכאורה נראה דהיינו סיפא אם ילדה ב' זכרים א' מהם יקרב עולה והב' ימכר לחייבי עולה ודמי' חולין ופירש"י דעל שניהם חל קדושת עולה ומיהו לא נדר אלא חד הלכך יקריב א' לנדרו והב' ימכר לצורך עולה ודמי' חולין וא"כ חזינן דנדרו חל על א' רק דגוף הקדושה חלה על שתיהן דהי מיניהו מפקת, ולכאורה י"ל לפ"ז גם בזכר ונקבה דנדרו הוי רק על א' רק דהקדושה חלה על שתיהן אבל לפ"ז הול"ל גם ברישא דימכר א' מהם ודמי' חולין ובע"כ דגוף נדרו חל על שתיהן וה"נ בנ"ד, כנלפע"ד, וע' בח"מ סי' רנ"ג סעי' כ"ז כ"ח והוא מהש"ס דב"ב וסמ"ע וש"ך שם היטב בזה ודו"ק. (א"ה לענ"ד נידון דידן דמי להא דב"ב קמ"א במבשרני דהאומר המבשרני במה פטר רחמה של אשתו אם זכר וכו' ילדה זכר ונקבה אין לו כלום וכפי' רשב"ם דעל לידת תאומים לא אסיק אדעתי' ובת' הרא"ש כלל פ"א דכיון דתלה המתנה בתנאי אם