מהרש"ם חלק ה רנב

גי"ד ול"מ במטלטלין וכמ"ש המק"ח סי' תמ"ח ואני מצאתי בתשו' רמ"א סי' נ"ב שכ' להדיא דגם להסוברי' דבמטלטלין א"צ ת"כ מ"מ בעינן שיאמר בלשון תנאי שהוא מוכר לו בתנאי כו"כ אבל זולת זה הוי רק גי"ד ולא מהני, וא"כ ה"נ י"ל (ובפרט די"ל דכונתו גם לפי טענת ר' הי' הכונה רק שהוא מניח על המקח זאת ומחמת שעושה זאת מהפצרת הסרסור הוא נקרא על שם הסרסור כאלו נותן לו זאת כידוע למי שבקי בלשונם, ומהגם דמוכח כן דאל"כ הו"ל להאדון לכפול אחר גמר המקח ולומר שיתן סך זה לסרסור ולשאול אח"כ אם כבר נתן ואיך נתן לו כל הצאן לביתו ולא חקר ע"ז כלל ובע"כ כמ"ש) וגם אי נימא דכונתו שיתן זאת לר' עכ"פ לא הי' באופן שיתן זאת תיכף ולא הי' אצלו קפידא בזה כלל וגם לא תלה בזה גוף המקח שיתבטל למפרע המקח דאל"כ לא הי' מאמין להקונה שהוא ג"כ איש עני ולא הי' נותן לו הצאן לזביחה והוי רק כזקף עליו במלוה וכדין מוכר סחורה בהקפה וכמ"ש הח"מ וב"ש א"ע סי' ק"כ דאם נתן לו הגט בהקפה אפי' לא שילם אח"כ איננו גזל בידו למפרע וענה"מ סי' צ"א סק"ט ובחיבורי סי' ק"צ שם, וא"כ שוב הוי רק כהפקע"ה דבא"י לעכו"ם שרי כמ"ש בש"ע סי' שמ"ח ואף דהש"ך כ' בשם יש"ש דבדמי מקח ל"ש זאת הנה מלבד די"ל דהיש"ש לשי' דס"ל גם בפקדון ל"ש הפקע"ה וע' תומי' סוס"י ע"ב אבל גם בלא"ה היינו היכי דהמקח תלוי בנתינת המעות דאתי לידי' באיסורא אבל היכי דנתן לו המקח בהקפה הרי אתי לידי' בהתירא והוי רק הפקע"ה וא"כ כיון שלא נודע לעכו"ם אסור לישראל להודיע להאדון כמ"ש הרמ"א סי' שפ"ח סי"ב בשם מהר"ז מרוזבורג דברעה עשה וענה"מ סי' קצ"ד וע' בט"ז בהשמטות לחו"מ סי' כ"ח בזה ועמ"ש בחבורי סי' קע"ו סי"ב, ואף דבנ"ד נתן האדון זאת בדיבורו במתנה להסרסור כיון דבדיבור לבד לא נקנה להסרסור א"כ דמי לדין המבואר בח"מ סי' קצ"ד ס"ב בעכו"ם שמכר שדה לישראל בכסף לבד ובא אחר והחזיק בה דזכה אחרון וגם במטלטלין היכי דשייך הך טעמא הוי כן וכמ"ש הרמ"א שם בהג"ה שני' דעכו"ם שהי"ל משכון או פקדון ביד ר' ונתנו במתנה לש' בשטר זכה ר' במה שבידו אף דיש עודף בהמשכון וכמ"ש הסמ"ע שם סקט"ו (ועס"י ע"ב ס"מ בהג"ה וסמ"ע וש"ך שם) דאף שהעמיד את ש' במקומו ונתן לו כח שיהי' במקומו מ"מ כיון שא"צ ליתן לעכו"ם כלום הוי העכו"ם כמסולק אף דמסתמא כיון שנתן העכו"ם מתנה לש' מסתמא הוא אוהבו ואי לאו דעביד לי' נייח לא הוי יהיב לי' וכדאי' בש"ס דגיטין וכמה דוכתי אפ"ה כיון דהוא בעצמו מסולק הוי כהפקר וזכה הלה במה שבידו וה"נ בנ"ד כיון דלא זכה הסרסור עדיין בדיבור לבד א"כ יוכל הקונה לזכות מן ההפקר ומצאתי בתומי' סי' קכ"ו סוסקכ"ז שכ' גבי מעמ"ש דאם צוה העכו"ם לנפקד ליתן למקבל כבר מסולק העכו"ם והוי כהפקר רק דזה זוכה עבורו וזה ל"ש בנ"ד וגם ע"ש מדין הפקע"ה, ואף דמבואר בש"ע שם בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין המלך שלא יזכה בקרקע כו' עושים כפי משפט המלך הנה מלבד מה שאין זה ברור אם זכה הסרסור בזה בדיניהם זכי' גמורה בדיבור לבד ואף דהתוס' גיטין י"ג כ' דבדיניהם קונה במעמ"ש אבל בנ"ד הרי לא הי' מעמ"ש וכמש"ל וע' תומים סי' ע"ב סוס"ק נ"ד ודבריו צע"ג, ואם אולי ביד האדון לחזור בו שלא ליתן לו וכבר כ' בשו"ת שב"י ח"ב סי' קע"ו דלא אזלי' בתר דד"מ רק בדברים גלוים וידועים ומפורסמים לכל בלא שינוי ופקפוק כלל ומבוארים בפוסקים שכן הוא דד"מ ואין לדמות מלתא למלתא דא"כ יצטרכו הדיינים ללמוד משפטיהם והתורה חוגרת שק ע"ז ומשפטים בל ידעום כתיב יעו"ש כי נעמו דבריו, וכן מצאתי בשו"ת מהרי"ן לב ח"ג סי' ק"י ושו"ת שמ"צ ומרומז בחיבורי שם בקיצור דדמ"ד חידוש והבו דלא לוסיף עלה, וה"נ בנ"ד, ועוד שהרי כבר הבאתי בחיבורי בשם תשו' מהרש"ך דודאי לא אזלי' בשום דבר בתר דד"מ נגד ד"ת והא דמהני בסי' קצ"ד הקנין של דד"מ היינו משום דגם בדינינו כסף קונה היכי דסמ"ד ואי איכא דד"מ שפיר סמ"ד וכבר ביארתי שם עפי"ד הש"ך סי' ע"ג דהא דמבואר שם היכי דמלכא אמר לא ליקני אלא באגרתא דל"מ החזקה היינו משום דהבא מכח עכו"ם הוי כעכו"ם לגריעותא (אבל צ"ע דהא זה שזוכה מן ההפקר איננו בא מכח העכו"ם ואדרבא בא להפקיע ממנו), אבל למעליותא לשי' כמ"פ ל"ה כעכו"ם כנודע והמוחזק י"ל קים לי, ועוד דבנ"ד אין דין הסרסור כבא מכח עכו"ם דאי נימא דלא זכה איננו בא בכח העכו"ם כלל וכמ"ש בשו"ת מהרמ"ל כה"ג וע' בנה"מ סי' ס"ו סקל"ד וע"ש שכ' דמטלטלין לא תליא כלל איך הדין בדיניהם רק הכל תלוי בדתה"ק, וכבר ביארתי דנגד העכו"ם הוי רק הפקע"ה ואסור לזה להודיע להעכו"ם וזכה הלוקח בשלו ואף דבדד"מ אסור להפקיע מעות עכו"ם ודאי דאין לנו לפסוק נגד ד"ת, ואף שדעת מאירי הובא באס"ז ב"ק קי"ג דבעכו"ם הגדורים בדרכי דתות ל"ש ד"ז הנה מדברי כל הפוסקים ל"נ כן וע' בש"ך יו"ד קנ"ח בעכו"ם שאינו מקיים ז"מ וכו' וכבר נודע מד' רמב"ם פ"ח ממלכים דבעינן שיקבל ז"מ מפני ציווי מרע"ה ולא מהכרע הדעת וא"כ רוב עכו"ם שבזה"ז אינם בגדר זה וכיון דגופו מותר מכ"ש ממונו כדאי' בב"ק קי"ז וכל האיסור לשי' כמ"פ רק מדרבנן משום ח"ה כנודע וכ"ה בירושלמי פ"ד דב"ק ה"ג להדי' דכל גז"ע הוי רק תקנת ר"ג משום ח"ה אבל ברמב"ם פ"י מעכו"ם מוכח כדעת הט"ז שם אבל י"ל דלשי' אזיל דס"ל גז"ע מה"ת וע' בתוס' ע"ז ס"ד ע"ב שכ' דדוקא אחר שדנוהו ב"ד חייב העכו"ם על ז"מ שלו אבל היינו שאין העכו"ם חייב מיתה שיהי' מחויבים להרגו אבל מ"מ י"ל דאין בזה איסור וכד' הש"ך ונהי שאני רגיל לומר ולהזהיר שלא יעשו לכתחלה דבר נגד עכו"ם מכח דברי המאירי אבל ח"ו להוציא ממון והוא פשוט בפי כל ב"ד שבישראל לדון עפ"י הש"ע דהפקע"ה שרי גם בזה"ז והראוני שמבואר בב"י סי' רס"ו להדיא כן וכ"מ משאר פוסקי' וסוגי' דעלמא הכי והפוסק להיפוך הוי כטועה בש"ה עכ"פ, ומלבד כל אלה הרי בנ"ד הקונה מכחיש ואומר שהאדון הניח לו על המקח א"כ הרי אין נשבעין על נכסי עכו"ם כמ"ש בסי' צ"ה והסרסור לא זכה