מהרש"ם חלק ה רמט

בזה לפמ"ש המרדכי ב"ב פח"ה סי' תקכ"ח בשם ראב"ן דאף דאאמע"ר מ"מ אם יש ע"א מסייע נאמן להשים אע"ר והא דפלוני רבעני לרצוני מיירי דאין העד שעמו יודע אם הי' לרצונו וכ"ה בראב"ן פ"ב דכתובות וע' בתשו' ח"ס חא"ח סי' י"א ואני מצאתי בבדה"ב שבב"י אה"ע סוס"י קנ"ב דלפי תי' ב' מוכח דס"ל להלכה כד' המרדכי א"כ י"ל דבנ"ד כיון דהבעל בעצמו אומר כן בצירוף העד שוב הוי ב' עדים ונאמן לפסול הגט ואם אמנם מצאתי בבדה"ב בב"י יו"ד סי' רכ"ח שכ' בשם הריב"ש להיפוך וגם בתוס' מכות ו' ד"ה נרבע יציל מוכח כהריב"ש אבל מ"מ קשה להקל בחומר א"א נגד הראב"ן ומרדכי וב"י הנ"ל, אבל כיון שהמא"נ סי' כ"ו מיקל להדיא גם באמר כן לפני ע"א ואף דטעם שכ' בסוף התשו' משום דאאמע"ר נדחה לפי הנ"ל ובמח"כ נעלם ממנו ד' המרדכי וראב"ן הנ"ל וגם נעלם ממנו תשו' הר"ן הנ"ל והוא הביא כן בשם מעשה חייא, אבל עכ"פ שאר הטעמים שלו נכונים דבביטול המודעות נתבטל הגי"ד שמקודם א"כ יש להקל בשעה"ד ואף דמש"ש דהוי דברים שבלב יש לפקפק דבכה"ג דאיכא אומדנא דמוכח ל"ה דברים שבלב, אבל מ"מ יש לקיים דברי' וקצרתי, ובכ"ז אם אפשר להשיג גט אחר מהראוי להשתדל בזה כי גם בשו"ת ארי' דב"ע חא"ע סי' כ"ח מחמיר בכה"ג ששינה שם א' בכונה בב"ד וגם י"ל דביטל המודעות ל"מ בזה כיון דחזינן ששיקר בשם א' ועמד בב"ד בשקרו א"כ זה מעיד על דעתו שלא הי' הגט בלב שלם ואף דהמא"נ דחה ד"ז כיון שהט"ג הניח בצ"ע ובתשו' ארי' דב"ע מחמיר אין מהראוי להקל שלא בשעה"ד, וע' שו"ת שו"מ מ"ת ח"ד סי' פ"א שהחמיר בנידון כעין זה וע' בשו"ת א"ש סי' ר"א להקל, והנלע"ד כתבתי, שוב עלה בלבי דהבעל ל"ה עד בזה כיון דתחלתו בפסול דבשעת ראיית העדים הי' בעלה ובפרט דלפי דברי' גם עתה הגט פסול וקרוב הוא וא"נ להעיד וכה"ג מצינו ביבמות מ"ז לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי וע' בתוס' כתובות כ"ה ע"ב ד"ה הרי כו' שכ' כה"ג לענין קרוב דלדבריך קרוב אתה ואין אתה נאמן להעיד, ולפ"ז אדרבא נתבטל כל העדות כיון דנמצא א' קא"פ ואף דמקיימי דבר שאני כמבואר במכות ו' הרי דבר זה שנתכוין לערער ומעיד עכשיו ע"ז לבטל הגט אין זה בגדר מקיימי דבר והבן וגם בלא"ה אין עא"נ בדשב"ע ואין נ"מ בזה לבטל כל העדות, ובפרט דכיון דנוגע לו בעסקי ממון הוי נוגע ופסול אבל ד"ז תליא אי נוגע פסול מה"ת דאי רק מדרבנן לא נוכל להקל עי"ז כמובן ובתשו' א' הארכתי בענין נוגע ואכ"מ, ולפמ"ש הש"ך ח"מ סי' ל"ה סק"ז דגבי עכו"ם דבידו לגייר ל"ש לומר דתחלתו בפסול ודמי לנגיעת ממון דתליא בפלוגתא וה"נ בידו לגרשה, אבל מ"מ מטעמא דלדברי' קרוב הוא וא"נ שפיר נוכל להקל, כנלע"ד, ותמהני על המחברי' שלא דברו מזה וי"ל לפמ"ש בתשו' מיימוני ה' אישות דאי לפ"ד העד ליתא לחזקה עא"נ ולשי' כמ"פ גם בדשב"ע נאמן ע"א אי ליכא חזקה כנגדו ע' בר"ן פ' התקבל בשם הרמב"ן ומהרי"ק ש' ע"ב וע' נו"ב א"ע נ"ט א"כ ה"נ בנ"ד וכיון שלא העידו עוד בב"ד יחד לשי' כמ"פ לא נתבטל עדות הכשר אבל י"ל דהוי ס"ס בפלוגתא דרבוותא ובכה"ג יש להקל גם נגד חזקה דא"א ובפרט שכבר יצא בהיתר

עוד יש לדון בזה דבדין מרומה הרי בעי דו"ח ועשאי"ל ולשי' רמב"ם בהכחשה והזמה יחד ל"ה הזמה ויש לפלפל הרבה וקצרתי כי אין לסמוך ע"ז לדינא, גם י"ל להסוברי' דקורבה דאישות מדרבנן א"כ א"א להקל ע"י פיסולו

סי' מ'

ב"ה יום ב תשא י"ג אדר תרל"ז

לה"ה הרה"מ מו"ה אברהם לובלייען נ"י מבוטשאטש

ע"ד שאלתו ביעקב שמת והניח ב' בנים א' בכור וא' פשוט וגם בת א' ועזבון המת היא קרקע פנוי' לבנין וקבלו האחים את רו"מ ועוד איש א' לחלק נחלתם עפ"י דתה"ק והבכור רוצה פ"ש כד"ת והפשוט טוען מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה ליתן לנו חתימתה על צעסיע בלשונם והיא לא תציית ד"ת ותלך בערכאות ולא תניחנו לבנות עד שינתן לה חלקה והיא לא תאבה מחלקי כלום כי גם בדיניהם מגיע לי שליש אפס חלק הבכורה ינהן לה ומה לך עוד ממני ואם אחותנו תציית דין תורה אז אתן לך חלק בכורתך, והבכור טוען הלא עפ"י ד"ת זכיתי בפי שנים והוא כגבוי בידי ב' חלקים ולך חלק א' ואם גזלן נפל עלינו על שנינו נפל וחלק כחלק ניתן לו וגם מה שאנו מוכרחי' ליתן לה בערכאות שתחתום הצעסיע ניתן לה שנינו חלק כחלק חצי שלי וחצי שלך, ועתה נסתפקתם בהך דינא כדת מה לעשות אם מהראוי שיתן הבכור ב' חלקים והפשוט רק חלק א' או שלא יתן הבכור כלום וכדין טמטום שנקרע ונמצא זכר שאינו ממעט בחלק הבכורה כמ"ש בח"מ סי' רע"ז עכת"ד. והנה בודאי חלק הבכורה הוי כגבוי דקיי"ל יש לבכור קודם חלוקה כמבואר בח"מ סי' רע"ח ס"ח וע' בט"ז באהע"ז סי' קי"ג סק" בדין הניח אביהם ראוי ומוחזק ויצא עליהם שט"ח ואמר הבכור שישלמו לב"ח מן הראוי והוא יטול ב' חלקי' מן המוחזק והפשוט טעון להיפוך ופסק שהדין עם הבכור דכבר זכה הבכור בחלקו בין במוחזק בין בראוי והוי כבא לידו ע"ש ולפ"ז נראה דאם בא אנס וגזל באלמות איזה חלק מהעזבון הרי יש בו ב' חלקי' משל הבכור וחלק א' מן הפשוט וגם אם הגזלן לקח זאת עבור הבכור הרי מבואר בחו"מ סי' קכ"ח ס"ב דמי שנתפס על חבירו ולקחו עכו"ם ממון בגלל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו ע"ש וה"נ בזה לא יחויב הבכור להחזיר להפשוט בעד מה שתקח מחלק הפשוט, ואמנם הנה מבואר בסי' קכ"ו בסופו דאם הי' ב"ד העכו"ם האנס ליטול הפקדון אפי' נטל שלו והציל הפקדון של חבירו חייב לשלם לו כל מה שהוציא עלי' כאן שהי' בידו ליתן הפקדון של חבירו וע"ש בש"ך וא"כ לפ"ז נחזי אנן הרי אם ירצה הפשוט לעשות חלוקה בהמקום פנוי ביניהם כיון שיש בו שיעור חלוקה בודאי יוכל לכוף את הבכור שיעשו החלוקה ויטול הבכור ב' חלקי' והוא יטול שליש ואז אם תבא האשה באלמות ליקח שלה הרי תקח חלקה