מהרש"ם חלק ה רמד

על מכירת חמץ שנהגו לכתוב שנתן ערבון שקורין זדאטיק וא"כ ל"ק רק כנגד המעות שנתן ועי' שו"ת שו"מ מ"ת ח"ב סי' ס"ג שנדחק בזה ליישב, ואני תמה שהרי נהגו לכתוב והמותר זקפתי עלי' במלוה, אבל לענ"ד סתם לשון ערבון הוי דמי המקח ודוקא באמר בפירוש שיקנה בו ויוחלט למוכר אם יחזור בו או שאמר ערבוני יקון דמשמעותו כן שיוחלט ויהי' נקנה ביד מוכר אם יחזור בו לוקח וכמ"ש התוס' הנ"ל אז הוי דינו כנתן בתורת ערבון אבל סתם לשון ערבון הוי פירושו גם דמי המקח וכן מצאתי בתשו' הרי"ף שבאס"ז ב"מ ע"ז שהוכיח כן בראיות ע"ש וגם לשון דראן חקרתי והגידו לי כי פירושו לשון חלק שנותן חלק מהמעות על המקח וא"כ בודאי הוי כנותן דמי המקח וקנה ממילא נגד הכל אי לא עייל ונפיק אזוזי, וא"כ אין הדראן מוחלט בסתם רק דינו כקנין כסף בעלמא וכבר כתבתי בחיבורי דנגד המעות יש לדון דקנה בכסף לבד מכח סטימותא ועל המותר יקבל מש"פ, ואם עשה גם שליס צעטיל קנה הכל מכח סטימותא והנלע"ד כתבתי

סי' ל"ח

ב"ה א' במדבר ל"ח למב"י תרל"ז לפ"ק

להרב המופלג בתורה מ' יואל שליט"א כטארניפאל

מכתבו קבלתי היום ואני משיבו על אתר בדבר שאלתי באיש א' זקן בן שבעים שנה שדר עם אשתו נ' שנה ויש לו בית ונכתב זה נ' שנה בערכאות על שמו ושם אשתו והאיש הנ"ל בשגעון ינהג כל ימי' ואשתו הנ"ל סבלה כל ימי' מכאובות לדור עם נחש בכפיפה ועתה מתה האשה הנ"ל והניחה בנים ובנות מבעלה הנ"ל, ונשלח להם מהערכאות דעקרעטין כמשפט היורשים ועתה נשא אביהם לעת זקנתו אשה אחרת ותבע את בני' ובנותי' הנ"ל לד"ת שיתנו לו צעסיאנען בלשונם שאין להם חלק בביתו כדין הבעל שיורש את אשתו, והיורשי' טועני' כי הגם שהם לא השתדלו כלל בערכאות ע"ז אבל אחרי שבא והגיע לידם ערבס דעקרעטין אין רצונם ליתן לו פטורין אבל אין רצונם לעשות מאומה בערכאות נגד ד"ת, ורו"מ צידד בזה דמסתמא מה שנכתב על שמה מחצה זה נ' שנה הי' עבור בני' שלא יהי' עמלה לריק ונהי דמבואר באה"ע סי' צ"ב ס"ז דאחר הנישואין אין מועיל שום תנאי להפקיע זכות ירושתו דהוי מתנה עמש"ב מ"מ הרי הרמ"א כ' דיוכל להתנות להתחייב להחזיר לבני' ומסתמא גם בנ"ד הי' כן ונעשה בערכאות לתוקף ולכן הדין עם היורשים ואין הבעל יורש את אשתו, והנה באמת הדין מבואר בטוש"ע א"ע סי' פ"ה ס"ז דאם נתן הבעל מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות אבל אם תמות יורשנה ובטור הביא ד' הרמ"ה שאם מכרה ונתנה קיים אבל לכ"ע אם מתה קודם שמכרה הבעל יורשה ומבואר דלא אמרי' דמסתמא בשביל יורשי' נעשה הקנין להפקיע ירושתו ואדרבא אמרי' דנעשה רק לטובתה כל ימי חיי שאם ימות הוא בחיי' יהי' שלה ולא להפקיע זכות הירושה שיש לו עפ"י דתה"ק, וכיוצא בזה מצינו בחו"מ סי' צ"ז סכ"ח ואע"ג דבהתנה שלא יסדרו לו התנאי קיים מ"מ אם שיעבד לו כל נכסי' סתם ואפי' בכתב לו מגלימא דעל כתפאי לא אמר אלא על אצטלא בת ק' זוז, וע' בחו"מ סי' ס"א סעי' ו' כה"ג ואף דבנ"ד גם זכות אכילת פירות שייך לבעל והוא נתן לה זכות זה מ"מ הבו דלא לוסיף עלה וע' בש"ך סי' מ"ב בשם מהרי"ק דבכל דבר שהוא נגד הדין אמרי' יד בעהש"ט עה"ת אפי' הב' מוחזיק דכל מה דמצינו לאוקמי אדינא מוקמינן, ועכ"פ הרי הדין מפורש דאף שנתן לאשתו מתנה מ"מ אם מתה יורשה, וא"ל דשאני בנ"ד שכתב לה כן בערכאות אדיניהם סמיך ז"א דכבר ביארתי בחיבורי סי' קצ"ד דדוקא היכי דתליא רק בסמיכת דעת מהני דיניהם נגד ד"ת אבל בעלמא אזלי' רק בתר ד"ת וע' בחו"מ סי' ס"ח ס"א בסופו דכל השטר שפסול לפי דינינו וכשר לפי דיניהם פסול וגם החולקים שם היינו דס"ל להכשיר גוף השטר אבל לא יעלה על הדעת לפרש ע"פ פירושים שלהם ולדון בדיניהם נגד ד"ת כיון דלדידן אף שקנתה האשה מ"מ חוזר לבעל מכח ירושתו אם מתה, והדבר מבואר בשו"ת שארית יוסף סי' ע"ה בדין אשה שנכתב על שמה בערכאות שפלוני מכר לה בית והאמת שהבעל נתן המעות בשביל הבית וציוה לכתוב על שמה ועתה האשה רוצה ואם הבעל אוכל פירות והביא מדברי הטור סי' פ"ה בדין בעל שנתן מתנה לאשתו דמכרה בטל אף שאינו אוכל פירות ועוד דשמא עשה כן הבעל כדי להבריח בע"ח ולא גמר ויהיב לה ודוקא היכי שנכתב בערכאות שהוא שלו ונתן לה הרי הב"ח חוזר וגובה גם מהאשה ול"ש לומר שעשה כן להבריח אבל בנ"ד שנכתב מתחלה על שמה והב"ח לא יוכל לטרוף ממנה י"ל דלהבריח עשה כן ועכ"פ אין לה כח בהם יותר מבנכסי מלוג עכת"ד שם ובאמת מ"ש דלהבריח עשה ודוקא היכי דב"ח חוזר וגובה ממנה ל"א כן לפ"ז יש לבטל בזה"ז כל המתנה דידוע בזה"ז בנימוסיהם אין הב"ח חוזר וגובה מן הלוקח אחר שכבר בא בטאבילאציע ע"ש הלוקח אבל כפי הנראה ד"ז כתב רק לסניף ואין בידינו לבטל סתם מתנה לומר שעשה כן להבריח מב"ח וראי' ברורה מהש"ס דכתובות ע"ח סוע"ב גבי ההיא אתתא דבעי דתברחינהו לנכסה מגברה קודם נישואין כתבתינהו לברתה אינסבא ואיגרשה אתאי לקמי' דר"נ וקרעי' לשטרא משום דס"ל שטר מברחת הוא דאפי' במקום ברתה נפשה עדיפא לה ומסיק דדוקא בכתבה כל נכסי' ולא שיירא כלל אבל במקצת קנתה שפיר ולא תלינן בהברחה ולשי' רש"י גם בכולה דוקא בהודיעה לעדים דלהברחה עושה כן ולשי' התוס' כיון דגלתה דעתה סגי וע"ש בר"ן בשם רי"ן מג"ש דכל דאמרה בעינא לאנסובי הוי אומדנא דמוכח דלהבריח עשתה וא"כ גבי בעל שנתן לאשתו ולא גי"ד כלל לא תלינן בהברחה ואפי' אי נימא דגם בזה איכא אומדנא היינו בנתן כל נכסי' ולא שייר כלום אפשר דהשא"י מיירי באמת בכה"ג ומשא"כ בנתן רק מקצת וכהא דנד"ד, ועכ"פ מבואר מדברי השא"י דגם בנתן לה בערכאות לא עדיף מנכסי מלוג דמכרה בטל ומכ"ש שהבעל יורשה. ולכאורה י"ל לפמ"ש הר"ן שם בהא דכתבה מהיום ולכשארצה דלשי' הרמב"ם דירושת