מהרש"ם חלק ה רמב

גווני מעות א"ק רק היכי שחז"ל הוציאו בפירוש מן התקנה ולא משכח"ל באותו דבר בשום אופן הגזירה אז מעות קונות ע"ש א"כ גם בנ"ד משכח"ל הגזירה היכי דנמדד הי"ש ע"ח מוכר והוא יושב ומוכר שם לאחדים בעצמו או ע"י ב"כ וכדומה, ושוב בכל גווני לא פלוג וע' שו"ת רע"א סי' קל"ד ג"כ כמה ראיות לזה

והן אמת שלענ"ד יש לדון בזה"ז באדראן עם שליס צעטיל דקנה מכח סטימותא שכן מנהג הסוחרים, אבל בכ"ז לדעתי כיון שלא קיבל הי"ש בזמנו אם כי מדינא אין קפידא בהעברת הזמן כנודע מד' הט"ז יו"ד רל"ו וש"ך חו"מ כ"א אבל בזה שאנו באים לדון מכח סטימותא ממנהג סוחרי' הרי הסוחרי' מקפידי' בזמן ומאן יימר דנהגו בכה"ג לקיים המקח וכל ספק במנהג ותקנתא מוקמי' אדינא כנודע, וכן אני רגיל להורות במכירת יין שרף ותבואה על בערזע בדשלב"ל דהמקח קיים מכח סטימותא כנודע ועמ"ש בחי' סי' ר"א מכמה דוכתי בזה מ"מ בכה"ג שוב יש לבטל המקח אם העביר הזמן פרעון וכדומה והוא נכון לדעתי, ולכן לענ"ד אין לוקח יכול לתבוע את המוכר מותר הריוח שיש עכשיו אם לא שיודה המוכר שלא מכר הי"ש שלו או שלא ירצה מוכר לקבל מש"פ סתם באופן שבאם לא מכר הי"ש של לוקח יחול עליו הקללה, וכן אין מוכר יכול לעכב המעות דראן כיון שח"ר ליתן עתה הי"ש אפי' אם לא ירצה נוקח בקללת מש"פ בסתם, אבל אין בידינו לחייב מש"פ לנוכח גם להמוכר מטעמא דכתיבנא, וע' לקמן עוד בזה בסוף התשובה

ומה שהקשה רו"מ בהא דמבואר ביו"ד סי' רכ"ח ס"כ בשם תשו' רמב"ן דמי שנשבע לתועלת חבירו גם יורשי' וב"כ הם במקומו ובזה תמה בהא דמבואר בב"ש אה"ע קי"ד סק"ט בשם הט"ז דמי שהבטיח לו חבירו ליתן לו מתנה ונתן ת"כ ומת המקבל דא"צ ליתן ליורשי' וכ' דאפשר בנדר ליתן מתנה דהוי כמו קנין אתן שאני שהרי המקבל צריך לעשות אח"כ קנין בהמתנה, ואני תמה דאף שבתשו' רמב"ן גופי' שהובא בב"י מיירי רק בנשבע שלא יתעסק בסחורה זולת ברשותו אבל הרמ"א שם כ' להדיא דגם בנשבע ליתן לחבירו יורשי' וב"כ במקומו ויפלא בעיני על כת"ר שהעלים עיני' מגוף דברי רמ"א במקומן, אבל י"ל לפמ"ש הב"ש שם לחלק בין כבר הגיע זמן המתנה דצריך ליתן גם ליורשי' והט"ז מיירי בלא הגיע עדיין זמן המתנה עד שמת א"כ י"ל דהרמ"א ביו"ד מיירי כשהגיע כבר זמן המתנה בחיי' ולכן זכו בו יורשי' והא דבנשבע שלא יתעסק בלתי רשותו הנה בתשו' רמב"ן שם מבואר דמיירי שהמעות שמתעסק בו ראובן הוא של ש' ור' נשבע שלא יתעסק במעותי' בסחורה שלא ברשותו והוא לתועלת ממונו של ש' א"כ אף שמת הנותן כיון שזה מתעסק במעותי' שזכו בהם יורשי' ממילא חל גם השבועה שלא יתעסק בשלהם בלא רשותם ואין לו ענין כלל להא דסי' קי"ד ובאמת גם מה שלמד רמ"א מזה דבנשבע ליתן לחבירו ב"כ ויורשי' במקומו צ"ע מנ"ל ולא נשמע זאת מד' הרמב"ן ועכ"פ לק"מ מהא דסי' קי"ד הנ"ל, ובגוף הדבר תמהתי מאז על הט"ז והב"ש שלא הביאו מד' המרדכי כתובות פ"י אע"פ שנחלקו הרח"כ וראבי' בדין נדר להשיא יתומה ונפטרה אי זכו יורשי' והר"ח פטרו שלא כ' אלא ע"מ להשיאה וראבי' חייב דאמל"ג כנדר וזכו יורשי' וע' רמ"ח יו"ד וחו"מ רי"ג שפסק כהר"ח ומבואר דדוקא משום שאמר ע"מ להשיאה אבל בסתם לכ"ע זכו יורשי' וגם לשי' הש"ג שם שהביא בשם ר"י מוינא דאומדנא הוא שלא נתכוין רק למצוה ולא לדבר הרשות שיאכלום היורשי' ויעשו בהם צרכיהם ע"ש היינו נמי היכי דמקבל גופי' עני ויורשי' עשירי' בזה י"ל דנתכוין רק למצוה אבל בנדר ליתן לעשיר כ"ע מודו דזכו יורשי' ומבואר דלא כהט"ז וב"ש ואף די"ל דבלא הגיע זמן דמי לאמר ע"מ להשיאה מ"מ עכ"פ הו"ל להביא מזה ולהוכיח לחלק כן וע' בב"ש סי' נ"ג סק"ח בסופו מ"ש בדין פוסק לבתו ומתה אי זכו יורשי' והביא מהא דסי' רנ"ג הנ"ל וחילק בין נכדו ויורש שלו לאחר, ועקצה"ח סי' ר"ז סק"ט שכ' בפשי' דמי שנשבע ליתן מתנה ומת המקבל דצריך לקיים שבועתו וליתן לב"כ והביא ג"כ מד' מרדכי הנ"ל ולא הזכיר כלל מדברי הט"ז וב"ש סי' קי"ד הנ"ל אך לפמ"ש במח"א ה' צדקה סי' ו' דטעם ראבי' הנ"ל הוא משום דס"ל דאמל"ג כמסלה"ד ממש והוי כמו קנין וזכה ממש עני המקבל וע' בש"ך ותומי' רס"י ס"ו בזה א"כ אדרבא בנשבע לעשיר י"ל דלא זכו יורשי' וא"ש דברי הט"ז וב"ש הנ"ל, ומ"ש בקצה"ח שם ראי' מהא דב"ב קכ"ג דבכור נוטל פ"ש במתנות אביהם במכירי כהונה משום דאסור לחזור הוי כמוחזק לענ"ד התם הרי בא לידיהם לבסוף ורק דבראוי אין בכור נוטל פ"ש והיינו אם הי' אצל אביהם רק ראוי אבל בזה דהוי אצל אביהם מוחזק דלגבי אביהם אסור לו לחזור שפיר בכור נוטל פ"ש במה שבא לידם אבל באמת הי' ביד נותן לחזור לגבי בנים ואין ראי' מזה כלל ובגליון מכבר ציינתי ע"ד הט"ז וב"ש הנ"ל לעיין בתשו' הרשב"א, ח"א סוס"י אלף קמ"ב ואינו ת"י כעת ויותר אין פנאי להאריך. שוב נתיישבתי במ"ש למעלה אם לוקח צריך לקבל מש"פ לענין החזרת הדראן דנראה פשוט דא"צ להאמין למוכר שמכר הי"ש שלו בלא קב"ח דאף שהבאתי בשם הש"ך דהיכי דכל הקנין רק למש"פ ליכא שבועה כיון דל"ה כפי"מ היינו לענין אם יש הכחשה לביטול המקח כיון דגם אם יודה לדברי תובע ליכא רק מש"פ שוב כשכופר ליכא שבועה אבל לענין החלט הדראן דהיינו באופן ששניהם מקיימי' המקח רק שהמוכר טוען שכבר מכר הי"ש בהיזק והלוקח אינו מאמינו מספק בזה הדבר פשוט שצריך המוכר לקב"ח שכן הוא כדבריו דאף שא"צ לישבע על ט' ספק עכ"פ יקב"ח דזהו כפי"מ ממש, (וע' ב"י בא"ע קי"ח דנראה דגם בשבועה צריך לקב"ח עכ"פ וע' ח"מ סי' פ"ז סכ"ז בהג"ה מפורש ג"כ כן) דגם אם ירצה מוכר לקבל מש"פ ולבטל המקח הרי עכ"פ יצטרך להחזיר הדרא. וא"כ הי כפי"מ ממש והדבר פשוט שצריך המוכר לקב"ח שמכר הי"ש שלו בזול וכמה הפסיד ואז יופטר מהחזרת הדראן, אם לא שירצה לוקח לקבל מש"פ על ביטול המקח אז יצטרך להחזירו לו

גם שבתי וראיתי דלפמש"ל דבזה"ז אדראהן עם שליס צעטיל קונה בתורת סטימותא רק דמ"מ