מהרש"ם חלק ה רלט

כ' שם דחולה שהבריא רגילות הוא שיחזור לחלו' א"כ שוב נימא הואיל וחזי לחשיב"ס כיון דשכיח, ולפמ"ש א"ש דכל קו' התוס' יתכן רק אם ע"פ סברא זו יתבטלו כל מלאכות דשבת ויהי' הותרה שפיר י"ל הואיל אבל למסקנת דבריהם דבעלמא לא שכיח וליכא הואיל ורק במקום פרטיי נבא להתיר מטעם הואיל בזה שוב הוי רק דחוי' ול"א הואיל ודו"ק והוא נכון בס"ד ע"ד פלפול

ויש לי לדון בזה לפמ"ש הכ"מ פ"ב משבת דדין שבת לגבי פ"נ אי דחוי' או הותרה תליא בדין טומאה אי דחוי' או הותרה וכדבריו מבואר בתשו' הרשב"א סי' תרפ"ט וא"כ הרי בחולין שם קאי לר' יהודא ובפסחים ע"ז וביומא ז' מבואר דר"י ס"ל טומאה הותרה א"כ לדידי' גם שבת הותרה אצל פ"נ ושוב הדק"ל דנימא הואיל, ואולם כבר תמהו בשו"ת תשב"ץ ח"ג ושו"ת שמ"צ בהשמטות וח"ס יו"ד סוס"י של"ח וא"ח סי' פ"ה מהש"ס דיומא מ"ו ע"ב דמוכח דלא תליא זב"ז. (א"ה ע' במהרי"א אסאד חאו"ח סי' ע"ט תי' ע"ז מהא דיומא

) ואולם לדינא מלבד שדעת הר"מ והרא"ש דשבת הותרה אצל פ"נ עמג"א שכ"ח וי"ל דגם ד' התוס' כן הוא וא"כ יש לצרף דעתם עכ"פ בנ"ד אף גם נראה דעת תוס' בפסחים ובשילהי חולין דהא דהואיל וחזי לכסוי דם צפור הוי ג"כ רק מכח דחיית עשה לל"ת ואפ"ה פריך הש"ס דנימא הואיל גבי חורש ביו"ט, ולפי המבואר בתוס' ורשב"א שבת ל"ט דין מתוך והואיל שוין ודלא כתוס' פסחים מ"ז ע"ב והרי בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב ופ"א דביצה מבואר גבי חרישה דאמרי' מתוך שהותרה לחרישה דמצוה יעו"ש וע' בט"א חגיגה ושו"ת ב"א חאו"ח סוס"י נ"ג שנחלקו אי אמרי' מתוך גבי דחוי' ודעת הב"א דגבי דיחוי ל"א מתוך ובמח"כ נעלם ממנו ד' הירושלמי הנ"ל ועכ"פ לשי' התוס' מבואר דאמרי' מתוך והואיל גם במקום דחוי' וכדאי הם לצרף דעתם ולהקל בנ"ד

ומכל הלין טעמי נ"ל להתיר בנ"ד בפשי', וגם מטעם בישולי עכו"ם כבר התירו פרושים וע' בי"א ליו"ד בשם שאילת יעב"ץ ובאר עשק בזה ואף דאדם חשוב אסור גם בנאכל כמות שהוא חי ע' שבת נ"א בכה"ג שנחוץ הוא לצורך בריאת גופו החלוש בודאי אין להחמיר בכה"ג, ובפרט שהדג"מ רס"י קי"ג העלה דגם אדם חשוב א"צ להחמיר בזה ודלא כהש"ך סי' קי"ב

ובדין טלטול בהפארהויז שבבית המושכר לו לדירה ודרים שם עוד הרבה עכו"ם וישראלים שאין מודים בעירוב וגם הבעה"ב הוא ישראל שאינו מודה בעירוב ויושב בשכירות מעכו"ם והנה להתיר מכח שלא השכיר רשותו לאסור עליו אף דבסי' שפ"ב מצינו כן גם בעכו"ם שיש לו ה' שכירים ולקיטים ובגליון שם תמהתי באמת על המג"א שהעתיק טעם זה איך שייך סברא זו גבי עכו"ם, אבל גם להמג"א היינו רק היכי דבידו להחליף דירתם וכמבואר בב"י שם אבל בשכירות ממש לכ"ע א"א להתיר ע"ש בב"י ובפמ"ג ותבין, אבל נראה להתיר ע"י שכירות רשות דכבר כ' ספ"י סי' ז' דגם לגבי ישראל שאינו מודה בעירוב בשו"ת מהני שכירות רשות של גזבר המלך או השר וע' שו"ת גו"ר א"ח כלל ג' סי' כ"ב שכ' בפשי' דגם לגבי צדוקי שא"מ בעירוב מהני שכירות הרשות וע"ש שכ' דבזה"ז יש צד להקל לגמרי כיון דעיקר טעמא שלא ידור ישראל עם עכו"ם ועכשיו אנו שרויים ביניהם וכמ"ש ביו"ד רס"י קנ"ט לענין ריבית כה"ג ועכ"פ רפוי' תקנה זו בזה"ז ויש להקל בכל מה שיש צד להקל

וא"כ בנ"ד יוכל לשכור הרשות מן המשרת המשמש האורחים דלא גרע משכירו ולקיטו ואף דאינו מקבל שכר מהם מקודם רק אחר כל זמן שימושו טרם נסיעת האורחים לביתם וגם לא קצבו לו שכר מקודם ובא"ח סי' רמ"ז נראה דבכה"ג הוי כעושה בחנם וע' באס"ז ב"ק צ"ט בשם הרמ"ה דמבואר ג"כ כן וע' בכ"מ פי"ח מפרה הל' ו' מבואר ג"כ כה"ג ואפי' בהבטיח לו שכר מבואר שם דלא מיקרי בשכר ובפרט דכאן הבעה"ב שכר אותו לשמש האורחים וי"ל דהוי כשכירו של בעה"ב ולא של האורחים, אבל נראה להקל דכיון דהוא שוכרו אדעתא דהכי לשמש את האורחים והם ישלמו לו כנהוג שם הוי כשוכר בשבילם וכיון דהמנהג שם כן הוי כהתנו מתחלה והוי כקצבו לו שכרו וכדאי' כה"ג ביו"ד סי' קס"ט סי"ח בהג"ה ובב"ש אה"ע סי' ע"ו סקי"ב ובא"ח סי' רע"ט וסי' תרל"ח וכמה דוכתי וה"נ בנ"ד וכיון דכל שכיר ולקיט משתלם בסופו ואפ"ה מהני שכירות ה"נ בנ"ד, והנלע"ד כתבתי, (ויל"ע מהש"ס דב"מ ק"י ע"ב האומר לחבירו צא שכור לי פועלי' שניהם א"ע בבית זה לפי שלא שכרן ופרש"י ולא קרינא שכיר גבי' עכ"ל ומשמע דבכה"ג דנ"ד שהבעה"ב שכרן בשביל האורחים לא מיקרי שכירו של האורחים אבל מ"מ נראה דלענין עירוב סגי בשכירו ולקיטו כל שהו

) סי' ל"ז

ב"ה א' בהעלותך תרל"ז לפ"ק יאזלוויץ

להרב המאה"ג מו"ה ישראל פרנס נ"י דומ"ץ דק' טארנאפאל

מכתבו קבלתי היום ואני משיבו על אתר ע"ד השאלה בראובן שקנה מש' בשבט אלף מדות י"ש במקח תשעים צ"ל כל מדה ממקום פ' לקבל עד ר"ח ניסן ונתן אדראן ב' מאות ר"כ היינו כ' צ"ל על כל מדה והמוכר נתן לו שלוס צעטיל והגיע הזמן הנ"ל והוזל הי"ש כ"ה צ"ל על כל מדה והמוכר שתק ולא הודיע לו כלום והלוקח לא בא לקבל הי"ש ולסלק מותר המעות עד שעבר זמן עד ר"ח תמוז וחזר ועלה השער עד שיש עשרים צ"ל ריוח על כל מדה היינו שנעשה מאה ועשר כל מדה ובא הקונה ותבע את המוכר לדין שיתן לו הי"ש והמוכר הנ"ל הי' לו במקום הנ"ל כמה אלפי' מדות י"ש והוא מוכר בכל עת וגם בעת הזול מכר כמה אלפי' מדות וגם עתה יש לו עוד למכור ממקום הנ"ל וטוען המוכר דכיון שלא בא לוקח לקבל הי"ש בזמנו מכר הי"ש על חשבון לוקח בזול ותובע עוד ממנו חמשה צ"ל שהי"ל הפסד יותר מן הדראן והלוקח טוען שלך מכרת כיון שלא התרית בי לקבל הי"ש נמצא שהרחבת לי הזמן עד עתה ומחויב אתה ליתן כעת הי"ש שלי עכת"ד. ורו"מ