מהרש"ם חלק ה רלח

רק לבישול שוב ליכא בזה משום מוקצה וכבר הבאתי ד' מג"א דטעמא דשמא יאמר כו' ל"ש בנ"ד וא"כ מב' הטעמי' שרי בנ"ד

עוד יש לי לדון בזה בדבר חדש דהנה התוס' פסחים מ"ו סוע"ב הקשו לרבה דאית לי' הואיל גבי מבשל מיו"ט לחול וקיי"ל כותי' א"כ כל מלאכות דשבת ישתרו משום הואיל וחזי לחשיב"ס ותי' דחשיב"ס לא שכיח כלל ובכה"ג ל"א הואיל ע"ש ומעתה לפ"ז במרחצאות החמים אשר באים לשם כמה אלפים חולים מקצוה ארץ ושכיחי התם טובא חשיב"ס שוב גם ישראל המבשל בשבת אינו עובר מה"ת דבזה שפיר י"ל הואיל וחזי לחשיב"ס כיון דשכיח התם טובא ובפרט המבשל למכירה בודאי אינו עובר מה"ת אך דמ"מ אסור מדרבנן כמ"ש הר"ן בפ"ק דביצה בסוגי' דנולדה בזה אסורה בזה דטעמא דהואיל מהני רק להפקיע איסור דאורייתא, והנה בש"ס דביצה ל"א ב' בהא דבית מלא פירות שנפחת דעת רש"י והרא"ש דהיכי דהוי מוקצה מחמת איסור דרבנן ל"ה מוקצה והביא ראי' מהא דטבל מוכן שאם עבר ותקנו מתוקן ובתוס' שם הקשו מהא דסל לפני אפרוחים דאמרי' מיגו דאתקצאי וכן מהא דמוכני שיש עלי' מעות, ולענ"ד י"ל דהא טעמו של רש"י דכל איסור מוקצה הוא רק דאתקצי ביהש"מ וקיי"ל דלא גזרו על שבות ב ביהש"מ א"כ מה"ט ליכא מוקצה באיסור דרבנן וא"כ הרי מבואר בתוס' עירובין ל"ג ד"ה דהדר זקיף דהיכי דבקל יבא לידי איסור דאורייתא גם ר' מודה דגזרו ע"ש ביה"ש וע"ש בתוס' ל"ד ד"ה ואמאי ג"כ בזה, ובתוסי"ש ביצה ג' מבואר דמוקצה חמיר כעין דאורייתא ויש להחמיר בספיקא ע"ש וא"כ היכי דהוי מוקצה מחמת דאתקצי ביה"ש מכח איסור טלטול אתקצי ביה"ש ואתקצי לכולי יומא ומשא"כ באיסור דרבנן בעלמא (ועצל"ח שם דף ל' מש"כ לחלק בין איסור שיש לו עיקר בדאורייתא השתא לפנינו והאיסור במקומו עדיין הוא אסור ומשא"כ בנתבטל כל האיסור) ועכ"פ ד' רש"י והרא"ש כן הוא וע' בריטב"א שבת מ"ג במש"ש ליישב ק' התוס' וחילק ג"כ בין איסור דאורייתא. לדרבנן יעוש"ה ותבין וע' בפ"י שם ושו"ת נט"ש סי' ט' שלא ראו ד' הריטב"א, ועתו"ס עירובין מ"א ד"ה לא הפסידו את מקומן שכ' דהא דמבשל בשבת במזיד לא יאכל היינו באיסור דאורייתא אבל בדרבנן שרי ועמג"א סי' ת"ה סקי"ד שכ' דהיינו בדל"ל פירי אחריני ואף דהנת"ח שם הביא דברי ריטב"א לחלק מהא דמעשר בשבת בענין אחר ואני מצאתי כן גם ברשב"א שבת ק"ל אבל הנה דעת תוס' דעירובין הוא כמ"ש וע' בשי"ק על ירו' פ"ד דעירובין ה"א וע' שו"ת נט"ש סי' ד' והארכתי בזה בתשו' ואכ"מ (וע' במש"ז א"ח רס"י שי"ח שלא הזכיר מתוס' הנ"ל והביא בשם לבוש להיפוך ודבריו צ"ע) ומבואר דלא נאסר משום מוקצה בכה"ג וע' בט"ז ומג"א ואחרונים סוס"י תקי"ח בכ"ז ומעתה לפ"ז בנ"ד שנתבאר דליכא איסור תורה משום הואיל וחזי לחשיב"ס א"כ שוב לא נאסר מטעם מוקצה דהא מה"ת יכול לבשל ביהש"מ ולא אתקצי כלל ובפרט לפמש"ל דמוקצה ל"ש בשל עכו"ם ורק דאסור משום נולד והרי מבואר במג"א סי' תק"ה גבי חלב ביו"ט דהיכי דמשכח"ל אופן המותר לגבי ישראל לחלוב לתוך אוכלין שוב גם בחולב סתם ל"ש נולד וא"כ ה"נ בנ"ד הרי מה"ת ליכא איסורא ושבות ל"ג בי' ביהש"מ, ובפרט דהא קיי"ל שנים שעשאוה פטורים ואפשר לעשות בשנים רק דאף דפטור מקרבן מ"מ לאו איכא וכמ"ש המק"ח בהגהותיו לסי' רס"ו אבל בכה"ג דליכא רק איסורא דרבנן אפי' ביחיד העושה שוב בשנים שעשאוה י"ל דליכא רק איסור קל. ובכה"ג בודאי ל"ג עלי' ביהש"מ וא"כ ל"ש נולד בכה"ג ושרי מטעמא דמוקצה, ואף דהתוס' ורמב"ן ביצה חולקים ע"ד רש"י הרי שוב י"ל דהוי ס"ס שמא הלכה דבגמרו ביד"א ל"ש מוקצה ושמא בדרבנן ל"ש מוקצה וא"כ י"ל דגם בלא שעה"ד שרי בנ"ד. והש"ע מיירי באיסור תורה דוקא, וגם מטעמא דשמא יאמר לעכו"ם לעשות י"ל כ"כ דבכה"ג דהוי רק איסור דרבנן הוי גזל"ג. ולא גזרי' ודו"ק והיא הערה חדשה

האמנם יש לדון דרך פלפול ולדחות היתר זה דהנה בשו"ת עט"ח חא"ח סי' ד' העיר ליישב קו' תוס' פסחים הנ"ל דלא מצינו למימר הואיל כו' רק היכא דהותרה לגמרי כגון אופה ומבשל לצורך או"נ אבל היכי דהוי רק דחוי' וכהא דשבת לגבי פ"נ דקיי"ל דהוי רק דחוי' ל"א כלל הואיל וכדמוכח מדברי סהי"ש לר"ת סי' ש"ב וכדברינו מבואר בדברי הראב"ד בפי' לתמיד והביא כמה ראיות לזה, ולכאורה הוא תמוה על התוס' ואולם י"ל דכבר נודע מ"ש האחרונים להוציא מדברי הרמב"ן בתה"א דהא דמצינו לפעמים הותרה ולפעמים דחוי' החילוק הוא דהיכי דאי ידחה האיסור יועקר כל האיסור לגמרי בלא שיור בכה"ג הוי הותרה אבל אי רק לצורך שעה נדחה האיסור ומ"מ נשאר הא וחל במקומו כשימצא מקום לחול בזה אמרי' דהוי רק דחוי וע' ישוע"י או"ח ה' ציצית סי' כ"ב בזה בסוגי' דחורש ביו"ט, ומעתה לפ"ז הקשו התוס' שפיר דנימא הואיל וחזי לחשיב"ס דהא כיון דנימא כן יהי' מותרין כל מלאכת שבת לגמרי וא"כ שוב הוי הותרה שבת אצל פ"נ ובכה"ג שפיר אמרי' הואיל, ואמנם למאי דתרצו התוס' דחשיב"ס לא שכיח ובכה"ג ל"א הואיל א"כ שוב נשארו כל איסורי שבת במקומן ורק דאנו באים לומר דבמקום פרטיי דשכיחי התם חולים שיב"ס נימא הואיל בזה שוב כיון דהוי רק דחוי' שבת אצל פ"נ שוב י"ל דל"א הואיל דהשתא הרי אין איסורי שבת מתבטלין לגמרי ובמקומם הם עומדים והוי שפיר רק דחוי' ובכה"ג י"ל דגם התוס' מודו דל"א הואיל וכמ"ש, (ובעיקר תי' התוס' ק' לי לפמ"ש הרשב"ץ הובא בש"ך יו"ד רס"ו דבמילה ביום ג' שכיח סכנה לחלל שבת א"כ הא בזבחים צ"א דמילה שכיח ותדיר א"כ הדק"ל נימא הואיל וחזי לחשיב"ס במילה וצ"ע, וע' בא"ח פסחים ה' בשם השאג"א בהא דנהרג מקושש לר"א דכורתין עצים למילה א"כ נימא הואיל

) ובזה נראה ליישב מה שהקשה העט"ח שם וגם בישוע"י א"ח סי' שכ"ח בהא דמבואר בש"ס חולין ט"ו ב' בהא דהשוחט בשבת דאסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר ר"י היא הא ר"מ שרי כי שרי ר"מ כגון שהי"ל חולה מבע"י א"ה מ"ט דר"י דאסר כגון שהבריא וע"ז הקשו דהא התוס'