מהרש"ם חלק ה רלז

ל"א גזירת שמא יעבירנו רק משום דלא בקיאין בקביעי דירחא דאל"כ הא הוי טעה בד"מ ופטור אבל משום דאין בקיאין הרי הוי ל"ע מצוה וחייב והוא תי' דגם אי בקיאין אפ"ה חיישי' שמא אחר שכבר יקיים המצוה יעבור על איסור הוצאה יעוש"ה.) (א"ה הנה בס' האשכול יש מבוכה מאיזה ראב"ד היא והנך רואה כי בבי"צ או"ח סי' ל"ז הביא שהראו לו בתמים דעים להראב"ד סי' ע"ז שכתב ג"כ דמש"ה ל"ג במילה דליכא למיתלי בטעות משא"כ ביו"ט גזרי' דשמא אנו טועין בקה"ח וחילל שבת שלא לשם מצוה וע"ש

) סי' ל"ו

ב"ה ג' פנחס תרל"ז

להרב המופלג מוהר"צ שטערנבערג נ"י בטשארטקוב

בדבר שאלתו במי שיושב במרחץ חמין וא"א לו למצוא חמין בש"ק זולת מה שמבשלין קאווע שחורה או טייע בבית טראקטיר עכו"ם בשבת כי במקום ההוא לא נמצא יהודים שי"ל תנורים שלהם כשרים ומפני חלישותו וחליו נחוץ לו הדבר והעכו"ם הנ"ל מבשל הקאווע לצורך האכסנאים שרובם עכו"ם והביא מהש"ע א"ח שכ"ה דיש ב' דיעות בפת שאפה עכו"ם לעצמו וסיים דבשעה"ד יש להקל ובתשו' שב"י ח"א סי' י"ב פסק דדוקא בלחם אשר עליו יחי' האדם מיקרי שעה"ד ולא בקאווע ולזה צידד בנ"ד דגבי אדם חלוש שאין לו שום חמין ונחוץ לו שתיית הקאווע הוי ג"כ שעה"ד לשתות קאווע י"ל דגם השב"י מודה להקל עכ"ד והנה באמת כל האריכות של השב"י שם בדברי הרא"ש אינו נחוץ לדינא ואמנם לענ"ד יש לצדד דבנ"ד גם בלא שעה"ד יש להתיר חדא דהא המג"א סי' תקי"ז הקשה סתירה דהתם פסק המחבר להקל גם בלא שעה"ד דליכא בזה משום מוקצה כיון דעכ"פ חזי לכוס חיין וא"כ ה"נ בסי' שכ"ה אמאי לא היקל רק בשעה"ד ותי' דס"ל דטעמא רק משום שמא יאמר לבשל ולאפות עבורו ובחנוני ל"ש זה ובמחה"ש נדחק בכונתו אבל במש"ז סי' שכ"ה כ' דחנוני בלא"ה מכין הרבה וא"כ עכ"פ בחנוני המכין הרבה יש להקל גם בלא שעה"ד וא"כ ה"נ בנ"ד, והן אמת דלפ"ז ק' קו' הט"ז בסי' שכ"ה שם דבלא"ה אסור משום פת עכו"ם והמעיין בב"י ימצא דהרשב"א מיירי להדיא בפת פלטר אך דהמג"א כ"כ רק בשי' הש"ע וצ"ל דמיירי שהתנור הי' חם מהיסק של ישראל מע"ש ועי' יו"ד סי' קי"ב ס"ט וסעי' י' בהג"ה, ועכ"פ לפ"ד מג"א ההיתר בנ"ד הוא פשוט גם בלא שעה"ד

אך דיש לדון דהא עיקר טעמא דל"ש בזה מוקצה לשי' המקילין משום דגמרו בידי אדם והיינו משום דהוי של עכו"ם וע' מחה"ש וי"א סי' תקי"ז שם א"כ לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שכ"ו סק"ב ליישב המנהג שנהגו שנחתום ישראל עושה עיסה גדולה והנשים באות ומפרישות כל א' חלה וביאר הט"ז דהוי כמכירי כהונה דאע"ג דלא מטי לידי' כמטי לידי' דמי וה"נ כיון שהנשים רגילות לקנות אצלו הוי כשלהם בשעת גלגול וא"א לנחתום ליקח חלה בשאינו שלו ע"ש וע' כה"ג בגמ' דשבת קמ"ח בהא דע"פ שחל בשבת מניח טליתו אצלו ונוטל פסחו ועושה חשבון אחר יו"ט ובעי להוכיח מינה דמקדיש אדם פסחו בשבת ומשני הב"ע בממנה עמו אחרים על פסחו דמעיקרא מיקדש וקאי והתנן אין נמנין על הבהמה ביו"ט שא"ה דכיון דרגיל אצלו כמאן דאימני מעיקרא דמי ע"ש וא"כ ה"נ אי יהי' רגיל אצל הטראקטיר הנ"ל יהי' כשלא מעיקרא ובשל ישראל שייך מוקצה אף דגמרו בידי אדם וא"כ גם המתירים בסי' שכ"ה יודו בזה דאסור וע' בר"ן נדרים מ"ו בשם ירושלמי דבב' פעמים הוי רגיל, ואמנם נראה דדוקא במוכר ישראל י"ל כסברת הט"ז דודאי דעתו להקנות להם מעיקרא ומדמי לה למכירי כהונה דהוי כמטי לידי' והיינו בשל ישראל דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא הדרי בהו ע' פסחים צ"א ומשא"כ בעכו"ם ועוד דעכו"ם א"י להקנות ולזכות לו קודם שבא ליד ישראל (וע' בט"ז שם שסיים בעצמו דגבי עכו"ם ל"ש ד"ז דאין דעתו להקנות להם ולענ"ד גם אם דעתו להקנות ל"מ כלל) דאין זכי' לעכו"ם בשביל אחרים ג"כ, ועוד דבנ"ד דהוי לחובתו של ישראל א"י להקנות להם בע"כ ואף דאח"כ יומשך זכות דהישראל צריך לו מ"מ הרי השתא הוי לחוב שיהי' נאסר עי"ז ולא יהי' מותר לשתותו וע' בר"ן גיטין פ' השולח בהא דמזכה לו קרקע כ"ש שלא ישמט שכ' דאף דאח"כ יומשך לו חוב מ"מ השתא לפנינו זכות הקרקע זכות הוא לו וענה"ך יו"ד קס"ב וש"ך ח"מ ק"ה אבל מ"מ י"ל דמודה בנ"ד דהא מה שמזכה לו מעיקרא קודם הבישול אינו זכות לישראל כלל דכיון דלא יהי' ראוי לו למה הוא לו ועי' כה"ג בתשו' רמ"א סי' פ"ז גבי זכות בכור דכיון דאם יהי' של ישראל יאסר הוא חובתו וא"ח לאדם שלא בפניו יעו"ש והוא ממש כדברינו

ועוד נ"ל דבלא"ה יש להתיר דהא כל טעם האוסרים בסי' שכ"ה משום דהוי מוקצה (ואף דאין מוקצה בשל עכו"ם צ"ל דהוי כנולד ועמג"א סי' תק"ה סק"ג) ואע"ג דקיי"ל כר"ש דל"ל מוקצה מ"מ הכא דמי לגרוגרות וצמוקים דדחי להו בידים ע' בב"י ותבין והנה התוס' בעירובין מ' ע"א בההיא ליפתא דאתי למחוזא נפק רבא וחזיי' דכמישא ושריי' דמאתמול נעקרה וכ' התוס' דאי היום נעקרה הי' אסור אע"ג דאדעתא דנכרים קאתי מ"מ הוי מוקצה דכיון דלא לקטן אתמול אקצינהו ודמי לגרוגרות וצימוקי' והקשו מהא דשוחט בשבת דל"ה מוקצה לר"ש ותי' דמיירי ביושב ומצפה שמא ישחטנה חש"ו ואחרים עע"ג וכ"ה בתוס' חולין י"ד ע"א וע' בפ"י ביצה ל"א ב' בתוס' ד"ה ונפחת שכ' כה"ג לענין סתירת בנין דהיכי דיושב ומצפה שיסתרנה עכו"ם ל"ש מוקצה ואף דבתוס' שבת כ"ט ד"ה אכלן מבואר דבגרעינן דצריכין לאוכל וחשיבי כאוכל ל"מ דעתו כלל וי"ל דהכא עומדים רק לכך, וא"כ לפ"ז הא דפת שאפאו עכו"ם בשבת דאסור היינו באינו יושב ומצפה שיאפנה או משום דאינו עומד לפת דוקא דשמא יעשה תבשילין אחרים, אבל בנ"ד שהוא נחוץ לו לבריאת גופו וידוע בבירור כי העכו"ם מבשל הקאווע לצורך רוב עכו"ם ועומד