מהרש"ם חלק ה רלו

שכ' דמשקין אפי' אי מיפקד פקידי אין שם משקין עליהם עד שיצאו לחוץ וזהו כדברי התפ"צ הנ"ל ולפ"ז גם בהא דחולב י"ל כן דלא נקרא שם חלב עד שיוצא לחוץ ולכן שפיר איכא בי' משום מפרק ודש, (א"ה ע' ת' מהרי"א אסאד חאו"ח סי' ע"ז)

והנה הפמ"ג באו"ח רס"י ש"כ בא"א שם העלה מדברי מהרי"ל ומהר"ש להיפוך דאי מיפקד פקיד הוי מפרק אבל אי מיבלע בלוע ל"ש בי' דין מפרק לפ"ז נדחה מ"ש לעיל בישוב ד' מהרש"א דר"י ס"ל דדם חלזון מיבלע בלע דז"א דא"כ איך ס"ל לר"י דחייב משום מפרק ודש אבל אין דבריו מוכרכים ומהש"ס דכתובות נראה להיפוך וע' בסמ"ח הנ"ל

ובעיקר קו' האחרוני' הנ"ל בהא דשבת קל"ו לשי' הרז"ה לדעתי לק"מ דהא לכאורה אמאי לא הקשו מכל מילה בשבת גם בודאי כלו חדשיו וכדומה דלא נמול לעולם בשבת כיון דגורם אח"כ חילול שבת במציצה משום פ"נ וע' שבת קל"ג ב' דדייק מינה דאומנא דלא מייץ סכנתא מדקא מחללי שבתא במציצה מ"ד דם מיפקד פקיד קמ"ל דדם חבורי מיחבר (ולשי' פמ"ג הנ"ל יל"ע דאדרבה אי מיפקד פקיד יתחייב משום מפרק וצ"ל דקאי למ"ד אין דישה אלא בגי"ק ואדם ל"ה גי"ק וז"פ) אבל באמת לק"מ דהרז"ה לא אמר רק במכשירין שאפשר לעשותן מע"ש כגון חמין לרחיצה אבל מציצה דלא אפשר מע"ש לכ"ע שרי אבל בהא דספיקא שפיר הקשו דשמא מת הוא וא"ח במילה ואפ"ה עובר משום מפרק, אבל מ"מ נראה דלק"מ דהא מפרק אינו חייב רק בצריך לדם וע' בפ"י ביצה י"ב והכא אי מת הוא באמת א"צ לדם כלל ורק משום דמספיקא דלמא חי הוא ולפום הך צד דהוי חי באמת מותר למולו דהוי מכשירי מילה דלא אפשר מע"ש, וא"ל דזה גופא הוי צריך לדם משום ספיקא ז"א דמבואר בתוס' חולין פ"ד ב' ד"ה תקיעת שופר דהיכי דהוי צורך רק מספיקא שמא זכר הוא שוב אי הוי אשה לא מיקרי אפי' צורך קצת יעוש"ה וה"נ י"ל בזה דלפי הך צד ספיקא דשמא מת הוא שוב א"צ לדם ולא מיחיוב כלל וא"ש ולק"מ

והנה במש"ל להקשות בד' תוס' מהא דגיטין ע', שוב עלה בלבי ליישב דבשלמא הכא כיון דאם מחזירו למים קודם שיבש חוזר וחי וכמש"ל א"כ עדיין לא עשה מעשה המיתה רק דאם נתייבש אח"כ כסלע אינו חי ונתחייב למפרע על הצידה וכמ"ש תוס' מנחות נ"ו הנ"ל גבי אפי' כה"ג ולכן אם החלזון ע"י פרכוס קירב מיתתו לא נגמר חיובו ולכן פטור אבל בגיטין שם דע"י שחיטת הסימני' א"א לו לחיות עוד בשום אופן וכבר עשה וגמר מעשה המיתה בהשחיטה גופי' א"כ אף שקירב מיתתו ע"י פרכוס חייב במזיד, אבל אכתי צ"ע דהא כאן מיירי בע"כ שנתייבש באמת כסלע וקמ"ל דמ"מ אינו חייב בחלזון כיון שע"י פרכוס שמפרכס אח"כ מקרב מיתתו וא"כ נדחה ד"ז וי"ל דע"י הפרכוס מקרב מיתתו שמתייבש עי"ז קודם וא"כ א"ש, וי"ל עוד דבשבת דגורם פטור כמש"ל משבת ק"כ ולכן אם נגמר המיתה ע"י קירוב אחר פטור ומשא"כ בהורג נפש אבל ז"א דגם ברוצח פטור גורם ואפי' כח כחו פטור כמבואר בש"ס דסנהדרין ואמנם נראה כונת התוס' דהא המהרש"א הקשה דבלא"ה הא לא ניחא לי' במיתה אבל כבר תמהני לעיל דלר"י לא ס"ל הך מלתא והוי שפיר פ"ר וחייב ולזה כ' התוס' דדרכו לפרכס וא"כ כשצד אותו ל"ה פ"ר אם ימות כשיתייבש כסלע דשמא ימות מקודם ע"י הפרכוס ושוב הוי דשא"מ ואפי' כבר יבש כסלע פטור משום נ"נ, אבל צע"ק דנראה כונתם דדרכו לפרכס בשעת פציעה אבל פרכוס מחיים אין מזיק כלום

ובהיותי בזה עלה בלבי ליישב קו' האחרונים הנ"ל לפ"ד הר"ן במגילה ה"נ נגזור שמא יעבירנו דהנה ברש"י יומא פ"ה ב' הביא מתוספתא דשבת דהא דמילה דוחה שבת הוא משום דמצות מילה י"ב כרת והוי פ"נ דאם לא ימול יתחייב כרת וק' א"כ גם ספק מילה ידחה שבת דהא גם ס' פ"נ דו"ש וע"ש בתויה"ך בזה. ונראה דלכאורה ק' לפמ"ש התוס' בשבת ד' ד"ה קודם שיבא לידי איסור סקילה דהקשו מאי בעיא היא אם התירו לרדותה פשי' שלא ישמע לנו אם נאסר לו להתחייב סקילה ותי' דאם לא התירו לו לא מיחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרים והוי אנוס וע' כה"ג בכ"מ פ' מחו"מ הובא במג"א ופר"ח או"ח סי' תמ"ו וע' בשו"ת שבסו"ס נחי"ע סי' א' שהסביר בזה הא דקיי"ל עדל"ת ודבריו נכונים, וא"כ אמאי נימא דמילה דו"ש משום דהוי פ"נ משום די"ב כרת הרי אדרבא אי נימא דאינו דוחה הוי אנוס וליכא חיוב כרת (וחוץ לדרכינו י"ל דודאי בלא"ה ליכא כרת על שאינו מל ביומו עד שיגדיל ולא ימול ועתו"ס מכות י"ג רק דאם לא ימול בזמנו שמא עי"ז יתרשל אח"כ ולא ימול כלל א"כ שפיר יחויב כרת וז"פ) אבל נראה דזה תליא אי שבת הותרה אצל פ"נ או דחוי' דאי נימא דהותרה ואפי' אפשר להדורי אהיתרא ולא יהי' ג"כ פ"נ אפ"ה א"צ כלל וכמ"ש הב"י וש"ע או"ח סי' שכ"ח ולא ס"ל כהי"א שהביא רמ"א שם א"כ ה"נ אף דיש לנו מקום לומר דאינו דוחה ויופטר מ"מ כיון דאם יתחייב במילה יהי' שבת הותרה א"כ מהיכי תיתי נימא להיפוך אבל אי נימא דשבת דחוי' שפיר י"ל דאינו דוחה וממילא פטור מכרת וליכא פ"נ כלל (וי"ל דתליא בב' לישני ביומא ו' דהיכי דאיכא טהורים בההוא בית אב אי לכ"ע מהדרינן וי"ל), ל(ה, ונודע דלשי' הר"מ והרא"ש דשבת הותרה וא"כ א"ש דאמרי' מילה דוחה שבת משום דהוי פ"נ ושבת הותרה אצל פ"נ, אבל בספק מילה דהוי רק ספק פ"נ וכבר העלה הישוע"י א"ח שכ"ח סק"ג דלכ"ע בספק פ"נ הוי רק דחוי' ע"ש טעמו א"כ שוב אמרי' להיפוך דלא ידחה שבת ויהי' אנוס ולא יתחייב כרת ושוב ל"ה פ"נ כלל, וא"כ מיושב ק' האחרונים הנ"ל דכיון דמהלינן ממ"נ ורק דניחוש לגזור שמא יעבירנו א"כ כיון דגם האיסור של שבת הוי רק ספק וגזירה בעלמא מדרבנן וע' טעה"מ פ"ב מהל' שופר דגזירת שמא יעבירנו אף דטעה בד"מ פטור מ"מ כיון דהוי ספק מצוה והוי שמא לא עשה מצוה דחייב ע"ש א"כ כל האיסור רק ספק א"כ שוב אמרי' דכיון דמילה י"ב כרת והוי פ"נ ודוחה שבת ושפיר מותר למול בשבת, וא"ש ודו"ק, (וע' בס' האשכול ה' חנוכה ופורים שביאר בדברי הרי"ף כדברי טעה"מ הנ"ל דלהכי