מהרש"ם חלק ה רלה

ד"ה מפרק מבואר דבין בהמה ובין אדם ל"ה גי"ק לענין שבת ולהרמב"ם פ"ח משבת שניהם הוי גי"ק) ועוד דהא ברש"י שבת צ"ה בהא דחולב חייב משום מפרק ד"ה מפרק כ' וז"ל כמו מפרק משאוי שפורק אוכל ממקום שנתכסה בו הוי תולדת דש ואית דאמר תולדה דקוצר ולא הוא דלאו מחובר הוא אלא פקיד ועקיר וקאי בעטיני הדד כתבואה בקשה ולשון מפרק נמי ל"ש למימר אלא לשון תולש עכ"ל ומבואר דבפקיד ועקיר שייך איסור דש וע' בנדה נ"ו ע"א ורש"י דמבואר דחלב מתעגל ומתאסף קודם יציאתו והיינו פקיד וא"כ תיקשי מסוגי' דכתובות הנ"ל ובע"כ דרש"י קאי למ"ד יש דישה אפי' בלא גי"ק וכמ"ש הרשב"א בחי' לשבת צ"ה שם דלרש"י ס"ל לר"א כר"י, ובפ"ק דכתובות קאי לרבנן דר"י דאין דישה אלא בגי"ק וגם אדם אין דינו כגי"ק אבל שפיר שייך איסור מפרק גם בפקיד ועקיר

ובעיקר ד' הרי"ף הנ"ל עלה בלבי לדון כעת וליישב גם קו' האחרונים הנ"ל דהא כל קו' הש"ס שם לרשב"ג דס"ל דלא שהה ספיקא הוי והיינו משום דרשב"ג חייש למיעוטא ועתוס' בכורות כ', והנה בשו"ת מים עמוקים למהראנ"ח סי' ל"ט דחה ד' הרשב"ץ שפסק דמילה שלב"ז אין למול ביום ה' ומסיק דשפיר מותר למול ביום ה' וטעמא משום דאיסור זה שגורם לבא אח"כ לחילול שבת משום פ"נ ודאי דאינו איסור חמור ואינו כדאי לשהות עי"ז מצות מילה ע"ש ויש לדון בזה מש"ס דשבת ק"כ ע"ב לא תעשון הא גרמא שרי אבל בב"ק ס' ע"א מוכח דבשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה גם גרמא אסור אבל עכ"פ בכה"ג דעביד השתא מצוה רק דגורם עי"ז חילול שבת משום פ"נ לכ"ע הוי רק איסור קל וכדברי הראנ"ח, והנה בהגהות המל"מ פ"א מיו"ט העלה דגם לר"מ דחייש למיעוטא מ"מ באיסור עשה לכ"ע ל"ח למיעוטא וא"כ מכ"ש באיסור זה דגרמת ח"ש בשביל פ"נ דל"ח למיעוט ולכן קאמר שפיר דמהלינן ממ"נ ואין לחוש למיעוטא דנפל כיון דמחתך בשר בעלמא רק דניחוש שגורם חילול שבת במציצה משום פ"נ והרי זה הוי איסור קל ולכ"ע ל"ח למיעוטא, והא דפריך הש"ס שם מהא דספק ב"ז ספק ב"ח נימהלי' ממ"נ י"ל לפמ"ש הגאון דל"צ דרוש ד' דלמאן דחייש למיעוטא ודאי סובר כהרמב"ם דסד"א לחומרא רק מדרבנן ע"ש טעמו ולגבי חיוב מ"ע ובפרט מ"ע שי"ב כרת לכ"ע סד"א לחומרא מה"ת ע"ש ובמהריט"א פ"ג ופ"ח דבכורות וא"כ שפיר ק' דספיקא דגורם חילול שבת משום פ"נ מה"ת לקולא אבל ספר מ"ע דמילה לחומרא מה"ת א"כ מהראוי למולו, אבל לדידן דקיי"ל סד"א לחומרא מה"ת וכמ"ש הרשב"א והר"ן בסופ"ק דקידושין ולכן פסק הרי"ף שפיר דספיקות אין מלין, ולכן הרמב"ם לשי' דס"ל סד"א לחומרא רק מדרבנן לכן פסק באמת דמהלינן ספיקא ממ"נ

(עוד עלה בלבי ליישב ד' הרי"ף דהא כבר הקשו האחרונים לפמ"ש הר"ן בפ"ק דמגלה דהא דל"ג במילה שמא יעבירנו משום דהוי מצוה ודאית ודוקא בשופר דלא בקיאין בקביעא דירחא דחינן לה משום גזרת שמא יעבירנו א"כ בהא דספיקות שוב יש לגזור שמא יעבירנו וע' ישוע"י אה"ע סוס"י קנ"ו, ואולם י"ל לפמ"ש הט"ז בא"ח סי' תקפ"ח דהיכי דבאים לעקור כל המצוה לגמרי א"א לחכמים לגזור ולעקור כל מצות התורה א"כ לפי הס"ד דלרשב"ג כל הנולדים תוך ל' הם ספיקות ואין למהלם בשבת א"כ נעקור לגמרי מצות ביום השמיני ימול אפי' בשבת שפיר אין לגזור שמא יעבירנו, אבל לדידן דאזלי' בת"ר וכל הנולדים מותר למולן בשבת ורק היכי דאירע ספק ב"ז או ב"ח שפיר י"ל דגזרי' שמא יעבירנו, מיהו שבתי וראיתי דז"א דגם לרשב"ג משכח"ל קרא בידוע שכלו חדשי' דהוי מצוה ודאית. שוב מצאתי בשו"ת גא"י חיו"ד סי' ס"ח שתי' כן ד' הרי"ף דכלו חדשי' לא שכיח וקשה לאוקמי קרא בהכי וצ"ע

) ונחזור לענינינו דמבואר מד' רש"מ דבמיפקד פקיד שייך מפרק ודש, והנה בשו"ת תפ"צ חיו"ד סי' י"ח נשאל מהא דפסחים ל"ג דזתים וענבים מיפקד פקיד היין והשמן בתוכם ולשי' הרמב"ם בהמה מיקרי גי"ק וא"כ צ"ל בהא דכתובות דאי מיפקד פקיד ל"ש מפרק א"כ הדורך זתים וענבים אמאי חייב ותי' דהיכי דנעשה דבר חדש כגון בזתים וענבים שהי' מתחלה אוכל ואח"כ נעשה משקה לכ"ע שייך דש גם אי מיפקד פקיד ובחובל בתולים הדם נקרא בשם דם ולא בטל אגב בשר ולכן אי מיפקד פקיד שרי ע"ש והנה מ"ש דהדם לא בטל אגב בשר לכאורה צ"ע מתוס' מעילה י"ז גבי דם בבשר השרץ דבשר קרינן בכולי' כיון שלא פירש מעולם, אבל י"ל דהיינו משום דדם מובלע בלע וכמבואר בנדה נ"ו ע"א דדם אינו מתעגל ומתאסף קודם יציאתו אבל היכי דמיפקד פקיד הוי כפירש ולא בטל אגב בשר. ויל"ע קצת מהא דזבחים כ"ו דם המובלע באיברים דם הוא וע"ש בתוס' מה שהשיגו ע"ד רש"י אבל הש"ס ס שם דחי לה וא"כ י"ל דלמסקנא אינו כן (וע' ברש"י הוריות ז' ע"ב ד"ה והן בדם שכ' כגון בדם המובלע באיברים והוא תמוה דהא דם המובלע אין בו אלא לאו אבל הור נמשך לשיטתו בזבחים הנ"ל וכבר תמהו התוס' בזבחים בזה) ויש לדון בזה לפי המבואר בנדה ס"ב ע"ב בהא דחרסין שנשתמש בהם זב שבלעו משקין ונפלו לאויר התנור דלר"י אם הוסק התנור טמא ואי לאו טהור ואיתיבי' ר"ל מהא דכל הבלוע יכול לצאת טמא ומשני ר"פ דכל הבלוע ויכול לצאת ומקפיד עלי' להוציאו דלכ"ע טמא ואין דינו כבלוע) א"כ גם היכי דמובלע בלוע כיון דבידו להוציאו ומקפיד עליו להוציאו לא יהי' דינו כבלוע ולא יתחייב משום מפרק וא"כ בדם בתולים אי נימא לדם הוא צריך וכן במילה וכדומה דמקפיד להוציא הדם שוב לא יהא שייך בו דין מפרק וכן בצד חלזון ופוצעו תיקשי דלא יתחייב בו משום מפרק אפי' אי מיבלע בלוע, אבל י"ל דנהי דלענין טומאה אין דינו כבלוע מ"מ לענין שבת שאני וכדאשכחן בחולין קכ"ז גבי תאנים שצמקו באיביהן דמטמאין טו"א והוי כתלושין ואפ"ה לענין שבת התולש חייב חטאת ועתו"ס שבת ק"נ שכ' דדוקא צמקו ולא יבשו וערש"י חולין שם קכ"ז ב' ד"ה חי דיבשו ועתו"ס ב"מ ק' סוע"ב בדין תולש דבר יבש ועמג"א סי' של"ו סק"א וסקי"ד שלא הביא מזה, גם י"ל דנהי דאין דינו כבלוע מ"מ ג"כ אינו בכלל פקיד ועקיר ועתו"ס חולין קי"ז סוע"ב ד"ה ולא שומר