מהרש"ם חלק ה רלד

כ' דדוקא בגלות מהני הך טעמא אבל במזיד לעולם חייב ושמא יש שום דרשא גבי גנות כו' ע"ש ומבואר דבעלמא אף שפירכס הנרצח חייב הרוצח וא"כ ה"נ גבי שבת יתחייב משום נ"נ על הצידה אף דהחלזון מפרכס אח"כ ודוחק גדול לומר דכונת תוס' שם רק דבמזיד לא חיישי' לה מספיקא אבל בידע שפרכס יהי' פטור דודאי אין זה האמת וגם לשון התוס' ל"מ כן, וצ"ע

ובהיותי בזה קשי' לי בהא דפריך הש"ס דליחייב משום נ"נ לפ"מ שהעלה בסמ"ח שעל החינוך מצוה ל"ב בקונ' מוה"ש אות כ"ט להוכיח דההורג את הטרפה או הגוסס בשבת כיון דבלא"ה סופו למות וא"י לחיות פטור משום נ"נ כמו ברוצח שהרג ע"ש שהשיג ע"ד הפמ"ג במש"ז סי' שט"ז סק"ה בזה, וא"כ ה"נ הרי כיון שצד אותו ומהראוי שיהי' כנ"נ כמו בשולה דג רק דמיפטר משום דחלזון דרכו לפרכס ולקרב בעצמו את מיתתו אבל עכ"פ סופו למות ע"י הצידה א"כ שוב א"א לחייבו על הפציעה משום נ"נ דהוי כהורג טרפה, ומזה הי' נראה להכריח כתי' מהרש"א ולפי הס"ד דלא ידע הש"ס מזה שפיר פריך דליחייב משום נ"נ, אבל י"ל דל"מ להך צד בעיא בחולין ע"ה דבדגים שאין במינם שחיטה אפי' נולדו סימני טרפות ל"ה הטרפה מיתה א"כ פשי' דחייב בי' משום נ"נ רק גם אי נימא דטרפות הוי כמיתה מ"מ בכה"ג שצד אותו ולא יבש עדיין כסלע דהוי כחי גמור לדידן דלא קיי"ל כב"ש שם פשי' דחייב בי' משום נ"נ, אבל אכתי הומ"ל דמיירי שיבש בו כסלע דליכא בי' תו משום נ"נ, ולשי' התוס' למ"ד פצעו מת מיירי באמת שיבש כבר כסלע ומה"ט נקט צד לאשמועינן דלא מיחייב על הצידה משום נ"נ בכה"ג שיבש כסלע וא"כ מאי פריך הש"ס, ואולי י"ל דהיינו באמת שינויא דר"י בשפצעו מת דהיינו בכה"ג שיבש בו כסלע דהוי כמת, וצ"ע, גם י"ל דלהס"ד דהש"ס הוי סבר דמיירי בפצעו קודם שמת ונקט צד כתי' א' של תוס' למ"ד בפצעו חי

ובעיקר דברי מהרש"א הנ"ל נ"ל די"ל בפשיטות דנהי דר"י לא ס"ל דניחא לי' טפי שלא ימות בפציעתו כי היכי דליציל ציבעי' היינו משום דנהי דהצבע של דם החי עדיף משל המת היינו רק אם מת כבר קודם שמוציא דמו אבל אם נשמתו יוצאת עם יציאת הדם כיון דהי' חי מתחלה הצבע טובה ושפיר י"ל דס"ל לר"י דמכוין גם להמיתו בהדי יציאת דמו, אבל בהא דצידה ודאי דלא ניחא לי' שימות קודם הפציעה דבזה לכ"ע אין צבע של דם החלזון שמת קודם הפציעה עולה יפה וגם ר"י מודה בזה וז"פ, וכבר כ' הח"צ קל"ד דזהו א' מיסודי עיקרי התלמוד דלמעט במחלוקת עדיף ועתו"ס נדה ח' ותוס' מ"ק י' ותוס' קידושין מ"ד ע"ב, אבל אכתי לא יונח בזה ד' מהרש"א שע"ד רש"י לקמן ע"ה ע"ב שהבאתי לעיל ואפשר דגם בלא"ה לא ניחא לי' למימר דקאי אליבא דר"י

ועוד י"ל ד' מהרש"א דכבר תמהתי לעיל דלר"י גופי' לקמן ק"ו דסובר דמקלקל בחבורה פטור ובשבת פ"א סובר דשא"מ מותר א"כ אמאי לא משני כרבא בפצעו חי אבל י"ל דהתוס' הקשו דמ"מ יתחייב על נטילת הדם גופי' משום נ"נ ותי' דדם חלזון הראוי לצביעת מיפקד פקיד ועל דם האחר לא ניחא לי', ובאמת שיש לתמוה דאי דם חלזון מיפקד פקיד א"כ לפי המבואר בש"ס דכתובות ה' גבי דם בתולים דאי מיפקד פקיד אפי' מתכוין להוציא הדם לית בי' משום חבורה ונ"נ וכן צ"ל דליכא בי' משום מפרק ע"ש א"כ אמאי חייב אפציעה משום מפרק ורבנן נמי לא פליגי עלי' רק משום דל"ה גי"ק אבל אי הוי גי"ק הוי מיחייב והרי כיון דמיפקד פקיד ליכא משום מפרק כלל, וחפשתי ומצאתי בהפלאה בכתובות שם שהעיר בקו' זו ותי' דר"י ס"ל דגם אי מיפקד פקיד חייב ולא קיי"ל כר"י וסוגי' דכתובות אזלא לרבנן דס"ל אין דישה אלא בגי"ק, וא"כ י"ל דמה"ט ס"ל לר"י דדם חלזון ל"ה מיפקד פקיד ולכן לא ניחא לי' בשינוי' דרבא דקשי' לי' דמ"מ ליחייב על נטילת הדם גופי' משום נ"נ, אבל מ"מ מודה ר"י דטפי ניחא לי' דלא לימות ולכן גבי צידה שפיר מופטר משום נ"נ וא"ש דברי מהרש"א

ובאמת שיש לדון דגם אי בהמה לא מיקרי גי"ק מ"מ אדם הוי גי"ק דהא כבר העלה הש"ך בחו"מ סי' צ"ה להוכיח דגם אדם ב"ח הוי כקרקע ואני במק"א הבאתי ד' הירושלמי פ"ו דשבת הל' ה' דכ"ע אדם כקרקע וגם הבאתי מדברי הרא"ש נדרים ס"ה וא"כ י"ל ג"כ דלענין מפרק לא גרע מגי"ק, ובזה עלה בלבי ליישב דברי הרי"ף פראד"מ שפסק דספיקות אין מחללין עליהם את השבת ותמה הר"ן מהא דשבת קל"ו דפריך לרשב"ג הא לא שהה ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן ומשני ממ"נ אי חי הוא שפיר קא מהיל ואי מת מחתך בבשר הוא, ובמק"א הבאתי מדברי הירושלמי פי"א דיבמות ה"ז דמפורש מקור דברי הרי"ף ז"ל דגם בבשר המת אסור לחתוך בשר בשבת ומה"ט ספיקות אין מחללין שבת וגם הארכתי מכבר בדברי פלפול, וכעת עלה בלבי עפ"י הצעה הנ"ל דהנה כבר הקשו האחרונים בהא דקאמר ממ"נ כו' דהא לשי' הרז"ה בההוא ינוקא דאשתפוך חמימי' היכי דיצטרכו אח"כ לחלל שבת משום פ"נ אסור למולו דגורם חילול שבת אם כן ה"נ הרי במציצה יתחייב משום מפרק אפי' במת ונהי דאחר מילה שפיר יהי' מותר למצוץ דהוי עכ"פ ספק פ"נ ודוחה שבת מ"מ נימא דאסור למולו דגורם בחנם חילול שבת משום פ"נ דשמא נפל הוא ועפמ"ג בפתיחה לה"ש וישוע"י א"ח סי' קט"ז וסי' של"א, ולפמ"ש י"ל דהא מבואר בגיטין ל"ט בפלוגתא דת"ק ורשב"ג אי מועלין בעבדים דס"ל לרשב"ג דמועלין ומוקי לה בפלוגתא אי עבדי כמקרקעי או כמטלטלי וס"ל לרשב"ג דעבדי כמטלטלי ומכ"ש בשאר אדם שאינו עבד וא"כ לדידי' שפיר מהלינן ממ"נ דאין דישה אלא בגי"ק אבל לדידן דקיי"ל עבדי כמקרקעי וגם שאר אדם דינו כקרקע שפיר פסק הרי"ף. אבל באמת יש לדחות דלמסקנת הש"ס בגיטין שם דחי להך אוקימתא ומסיק דכ"ע דין עבדי כמקרקעי (אבל בזה י"ל דהש"ס דשבת אזיל לפי הס"ד דגיטין שם וכת"ג כ' התוס' פסחים כ"ט ע"ב ד"ה הדר), וגם גוף הדבר לחלק בין אדם לבהמה לענין אי מיקרי גי"ק אינו מוכרח (א"ה בתוס' שבת ע"ג ע"ב