מהרש"ם חלק ה רל

מעשה בעי' ג"כ שישתנה שמו קצת, ועלה בלבי לומר לפמ"ש תוס' זבחים צ"ו ופסחים ל' דאף דכ"ח ע"י היסק נעשו פנים חדשות מ"מ גבי תנור שכל תשמישו ע"י היסק ועומד לכך לא מיקרי פנ"ח א"כ ה"נ גבי קאווע שאין דרכו לאכול רק בבישול ל"ה נשתנה כלל ולא דמי לזתים ולענבים וחטים שלפעמים אוכלים אותם באופן אחר אבל באמת מוכח בכמה דוכתי בש"ס ובפרט בפ"ט דב"ק דגם דבר העומד לכך מיקרי שינוי וגם מקצת מקומות שהבאתי מוכח כן ובפרט דמה"ט מברכין שהכל משום דנשתנה כנודע, ולכן א"א להקל כלל מטעם זה, וגם בלא"ה אין כל הדברים והנושאים שוים וכדמוכח מכל דוכתי שהבאתי דמוכרחים לחלק בין הנושאים וקצרתי כי אין נ"מ כעת בזה

, ובעיקר דברי הרב מלאדי ז"ל צל"ע בלא"ה דהא הפוסקים כ' גם טעמא דשמא יאמר לעשות בשבילו וזה שייך גם בבישול וגם מדברי מג"א סי' תקי"ז שהקשה מהא דמבואר שם דקמח שנטחן היום שרי אהא דסי' שכ"ה מוכח דאין לחלק בין נטחן מע"ש או לא, ודבריו הקדושים צע"ג לענ"ד וכמש"ל, וחתני נ"י העירוני מרש"י שבת נ"א ד"ה ואייתי כו' ובחול מוכח דס"ל דשבת אסור וי"ל דרש"י סובר כהאוסרין גם י"ל דל' הש"ס כרבוותא עביד מוכח דבחול ורק משום בש"ע דאל"כ לא נשמע היתר מרבוותא. ומ"ש בדין הטלטול שא"א לשכור שם רשות כלל כי הוא ללעג וקלס ביניהם והנה רו"מ פתח פיתחא דהיתרא מכח מה שאוכלין האורחים כולם בבית א' הנקרא איסטראציע והביא מסי' ש"ע ס"ד אבל כפי שכ' יש שם איזו אורחים שאוכלין לפעמים בבתיהם אשר הבעה"ב שולח להם מבית המבשלת שלו וא"כ אף דמבואר שם ס"ג דאם האפי' והבישול במקום א' הוי כמו שאוכלין שם אבל זהו רק במשאיל רשות ולא במשכיר כמ"ש המג"א ופמ"ג שם, וגם בלא"ה כיון דמעכ"ה אוכלים לבדם בביתם שוב אוסרים זע"ז וצריכין עירוב והם אינם מודין בעירוב וא"כ אין בזה תקנה

ואמנם מ"ש דיש שם להבעה"ב תנורין של קאכליס מיטלטלים ממל"מ ועומדין בכל חדרין המושכרין ואין צורך בהם להאורחין כלל ואינם מושכרין להם כלל ורשות ביד בע"ב להוציאם משם וכיון שהם מוקצים וכבדים הוי כדין תפיסת יד המבואר בש"ס וש"ע שם סי' ש"ע ס"ב דאם יש לבע"ב תפיסת יד בחדרים המושכרין אין אוסרים עליו, ולכאורה עלה בלבי לפמ"ש ש התוס' ביצה י"ב גבי מבשל גיד ביו"ט דאע"ג דאסור ואין בו צורך מ"מ כיון שהוא רשע ובדעתו לאכול הוי צורך לדידי' כיון דחזי לי' וכה"ג כ' הדרישה הובא בב"ש א"ע סי' צ' סקט"ו גבי מקדש ח"ל דאע"ג דחופת נדה ל"ה חופה משום דלא חזי לביאה אבל מקדש ח"ל הוי חזי לדידי' כיון דמקדש באיסור ע"ש ועתו"ס ב"ק ל"ה וסנהדרין פ"ד שכ' כה"ג גבי מבעיר באיסורי הנאה וע' שו"ת זכרון כהונה שהעלה דאף דאין זכי' באיה"נ מ"מ מי שהוא רשע וחפץ באיסור שפיר מהני בי' זכי' לדידי', א"כ ה"נ אף דקיי"ל דברים שאין נטלים בשבת כיון דלא חזי לטלטלם הוי תפיסת יד היינו במי שנזהר באיסור מוקצה אבל ברשע המחלל שבת ל"ש ד"ז כלל, אבל באמת נראה דע"י כבדו נוכל להקל ואף דהמג"א סק"ג פקפק בזה דמה גבול יש לכובד לענ"ד הדבר פשוט דתלוי אם אינו עשוי לטלטל בכל פעם וכהא דכלי עץ העשוי לנחת דלשי' רמב"ם פ"ג מכלים ה"א אפי' אם אינו כבד הרבה אם עשאו בפי' לנחת טהור רק דאם מחזיק מ"ס סתמי' עשוי לנחת ולשי' ראב"ד דוקא שמקבל מ' סאה ואי פחות מזה בעינן דוקא שיהא איסור ג"כ בטלטולה מיקרי' עי"ז עשוי לנחת ובט"א חגיגה כ"ו הוכיח כהרמב"ם מהש"ס דמגלה כ"ו וא"כ ה"נ אפי' אינו דבר הכבד ועשוי לנוח במקום א' מיקרי כבד לדידי', וא"כ ה"נ בזה, ויש לדון בזה לפמ"ש תוי"ט פ"ח דעירובין מ"ד להוכיח מל' מהרי"ק דבעינן דוקא שישייר משכיר לעצמו זכות זה שיניח שם חפיצי' אבל אם לא שייר בפי' רק שהשוכר לא הקפיד עליו עד עתה ואם ירצה שוכר בידו להוציא החפיצים לחוץ לא מיקרי תפיסת יד א"כ ה"נ בזה וד' תוי"ט הנ"ל הי' בהעלם מהפמ"ג בא"א שם סוסק"ג שהבין דמיירי בלא התנה כלל אבל בהתנה אפי' דברים הנטלין בשבת מיקרי תפיסת יד ומתוי"ט הנ"ל נראה להיפוך אבל כפי שרמז הפמ"ג לס' ע"ש אם אולי דיבר שם מזה וחולק על התוי"ט וגם י"ל דבנ"ד שהמנהג כן שעומדין התנורי' שם תמיד אין ביד שוכר להוציאם בלא רשות בעה"ב גם מדינא ועל השוכר לאתנויי, א"כ נראה דיש לסמוך ע"ז ולהקל בלא עירוב, וגם בשו"ת תורת נתנאל סי' ל"ג העיר בעצמו בזה וסיים דבשעה"ד יש לצרף ד"ז לסניף ומהגם שמצאתי בשו"ת בש"ר סי' קצ"ה שכ' דבזה"ז דשרוים בין העכו"ם ובכמה עיירות אנו מתי מספר ואיזו בית תבנו כו' ולכן המיקל לגמרי בלא שכירות לא הפסיד דל"ש בזה"ז גזירת חז"ל כלל, וחתם ע"ז מהר"ח א"ז ע"ש וידוע שלא נדפס בזמן הש"ע ובשעה"ד כזה כדאי הוא לסמוך עליו וכבר רמזתי לעיל בתשו' הראשונה לד' גו"ר שהעיר בזה רק שלא מלאו לבו להקל לגמרי ומהר"ח א"ז מיקל לגמרי ובשעה"ד נוכל להקל ולסמוך ע"ז

ומה ששאל בדין זייגריל זהב עם שרשרת זהב ותחוב בהשרשרת אבן טוב הנקרא ברעליאנט יקר אם מותר לצאת בו בשבת וכ' שבזכרונו כי בשו"ת שו"מ התיר בפשי', והנה ידעתי גם ידעתי מדברי שו"מ והוא בח"ג סוס"י ל"א והעיד שהח"צ לא נשא הזייגריל במקום שאין עירוב והוא כ' דע"י רביד זהב הוי תכשיט לכ"ע וזה זמן כביר שמעתי בשם תשובה בכת"י מהגאון המנוח אבד"ק צאנז ז"ל שהעלה לאיסור אבל לא ידעתי טעמו, ולענד"נ לפמ"ש הב"י סי' ש"א דאין הב"ע טפלים לתיק כסף דאין אומרים נעשה לתיק רק להיפוך וא"כ ה"נ בזה גם אם השרשרת יקר מן הזייגריל מ"מ אין הזייגריל טפל וכיון דהזייגריל טמון בפנים ואיננו תכשיט אינו בטל לגבי השרשרת אך דאם הוא קבוע ומחובר בו י"ל דדמי למפתח ושלשלת דכיון שאינם גוף בפ"ע שרי ע' בב"י וט"ז ואף דהמפתח הוי ג"כ בגלוי ודין תכשיט עלי' הרי מדהוצרך הב"י לומר גבי ב"ע משום דהוי גוף בפ"ע מוכח דאי הוי מחובר שרי אף שהב"ע בפנים, ואמנם אם הזייגריל אינו קבוע בשרשרת רק תלוי בקרס נ"ל דאף אי נימא דהשרשרת מותר לצאת בו מ"מ הזייגריל אסור להוציאו כיון שטמון בפנים בתוך