מהרש"ם חלק ה רכט

הר"י קארו וע' באה"ע סוס"י ק"ד וב"ש שם בשם ריב"ש דמסתמא מי שנתמנה ע"פ המלך עושה ע"פ שלוחו ג"כ והוי כעשה בעצמו ע"ש ובנ"ד אף דאין ביד בירגערמייסטער להעמיד שום דבר רק חיל של המלך מ"מ גם בזה מהני כיון דביד המלך להעמיד והו"ל איהו כשכירו ולקיטו שהרי הוא ממונה ע"ז בפקודת המלך וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' צ"ד, ואם אמנם כי בשו"ת ח"צ סי' ו' פקפק בהיתר שכירות מן הבורגערמייסטר הנה לפי דברינו הנ"ל סרו כל פקפוקיו יעו"ש ותבין וכן מצאתי בשו"ת גו"ר חא"ח כלל ג' סי' כ"ב להקל בזה, ופוק חזי מה עמא דבר, וכן נוהגין בכמה מקומות וכן אני נוהג ובכל עת שבוררין בורגערמייסטר חדש צריך לחזור ולשכור מחדש, ושמעתי מזקן א' שהי' משובתי שבת אצל הגה"ק אבדק"ק בוטשאטש ז"ל ובעת סעודת שחרית בא א' מבני העיר וסיפר לפ"ת שמת הבורגערמייסטיר וציוה תיכף להכריז בעיר שאסור לטלטל והיינו ג"כ משום דכל היתר הטלטול רק ע"י שכירות מהנ"ל, וע' בשו"ת ספ"י סי' ז' באורך בזה ואינו תי' כעת אבל בזכרוני שצידד ג"כ להתיר שכירות מהבורגערמייסטר, (עמ"ש המחבר בהגהותיו לאר"ח מהברכ"י בשם רדב"ז בתשו' כת"י דאם השכירות נפל לכיס המלך או לכיס העיר א"צ לשכור מחדש)

סי' ל"ד

ב"ה ב' דברים תרל"ז

להרה"ג בתורה מו"ה אהרן דאהל נ"י מטשארטקוב וכעת בפראנצעסבאד. מכתבו הגיעני ובדבר מ"ש ע"ד תשובתי והביא מש"ע הרב מלאדי ז"ל בסי' שפ"ה שכ' דדוקא בפת שייך מוקצה משום שדחאו בידים כגון תבואה שטחנה לקמח אבל בבישול לכ"ע שרי דלית בי' משום מוקצה כיון דלא דחאו בידים כלל, והנה ש"ע הרב אינו ת"י ואולם לכאורה בנ"ד ל"ש טעמו כלל דהא גם הקאווע טוחנים מע"ש רק שמבשלים אותה בשבת וא"כ דמי לחטים ואולם י"ל לפמ"ש הרא"ש פ"ו דברכות סי' ב' דקמח לא מתאכיל כלל וגרע מחטים דחזי לכוס חיין ע"ש א"כ הוי דחאו בידים אבל בקאווע לא נגרע ע"י הטחינה ממה שהי' קודם הטחינה, אבל באמת דבריו הקדושים צע"ג לענ"ד דהא מבואר בדברי ר"ת והטור דהאוסרים ס"ל דאם נטחן בשבת גרע טפי וחמור יותר ואסור משום מוקצה אע"ג דלא דחי לי' בידים ביה"ש ואפ"ה אמרי' דאתקצי ביה"ש וע' בב"י שם באורך ובאמת שדברי הב"י צע"ק שנסתפק קצת אי קמח ראוי לכוס יותר מחטים ובמח"כ לא זכר דברי הרא"ש בברכות הנ"ל והרא"ש בביצה לשיטתי' אזיל אבל מדברי סה"ת סי' רמ"ח שהביא ב"י שם מוכח ג"כ דנסתפק אי קמח ראוי לכוס ואולי ר"ל היכי דהי' מחטים של קליות ע' רא"ש ברכות הנ"ל, אבל יש מקום לחלק בין בישול לפת לפמ"ש הסה"ת שם דהא דמבשל בשבת בשוגג שרי משום דחזי הבשר לכוס באומצא ואף דגם חטים וקמח חזי לכוס מ"מ אין דומה זל"ז ובשר חזי לכוס טפי משא"כ פת באותו ענין שיעשה פת ל"ה חזי מחיים ומבואר דעיקר החילוק משום שנשתנה יותר א"כ י"ל דקאווע דמי למבשל בשר וכפי הנראה לזה כוון הרב הגאבד"ק הרימלוב במ"ש רו"מ בשמו שכ' דפת הוי שינוי טפי מקאווע והביא מש"ס דע"ז ל"ז דמחלק בין חטים שטחנן ובין חטים שעשאן קליות, אבל באמת דבריו תמוהים דשא"ה בקליות שהחטים הם כמו שהם רק שנתייבשו ומשא"כ בנ"ד בקאווע ותדע דהא התם מבואר דשלקות היינו ירקות שבישלן הוי נשתנה ע"י האור ודמי ללחם וא"כ ה"נ קאווע, וגם בש"ס דברכות ל"ח ע"ב בהא דעל הירקות אומר בפה"א קתני ירקות דומיא דפת מה פת שנשתנה ע"י האור אף ירקות נמי שנשתנו ע"י האור ע"ש ומבואר דלא מיירי במים דשולקי דזהו מימרא דר"פ לקמן ל"ט רק בהירקות עצמן שנתבשלו ואפ"ה מדמה לי' לפת והוי נשתנה ממש, ומכ"ש בקאווע דמעיקרא אוכל והשתא משקה וע' שבת י"ט ע"ב גבי שמן של בדדין ותוס' שם ד"ה שמן יעו"ש בסה"ד שכ' דגבי פרסייתא כיון דמעיקרא גרעין והשתא גרעין אף שמתחלה הי' בתוך התמרים אפ"ה ל"ה נולד אבל שמן הבלוע בזתים לא הי' עלי' שם משקה ועכשיו נעשה משקה הוי נולד גמור ע"ש וכסברתם מבואר גם בתוס' חולין קי"ז סוע"ב ד"ה ולא שומר דגם אי משקין בענבים מיפקד פקידי מ"מ לא נקרא עליהם שם משקין עד שיצאו לחוץ ועפמ"ג בפתיחה לה' יו"ט פ"ג אות כ"ט ל', וע' שבת קמ"ג ב' ושם קמ"ה ב' לחלק ג"כ בין מעיקרא אוכלא והדר אוכלא ובין אי מעיקרא אוכלא והדר משקה, וע' בתוס' חולין ק"כ ע"ב ד"ה הביא ענבים ודרכן דאע"ג דשתי' בכלל אכילה מ"מ לא מיקרי פירא ושם ד"ה היכא כו' אבל משקה היוצא מכלאים אפי' אי לא כתי' בהו אכילה כמאן דכתב דמי שאין זה גוף הפירי כו' ע"ש וע"ע בתוס' ב"ק ק"א ע"א ד"ה ולא יצבע, וע' ברא"ש פ"ו דברכות סי' ג' בשם הרא"מ בהא דמברכין על יין בפה"ג הא לא איקרי פירי ותי' דילפי' מערלה וגם בערלה אי לאו דכתי' בי' אכילה הוי בכלל פירי וזהו היפוך דברי תוס' חולין הנ"ל וע' מעיו"ט שם וע' ע"ז מ"ז התם מעיקרא בהמה כו' הכא מעיקרא חיטי כו', ואולם י"ל דבנ"ד דלא נשתנה שמו דמעיקרא נקרא קאפע וגם אחר בישול נקרא כן ל"ה דבר אחר ומשא"כ פת ושלקות וע' רשב"ם ב"ב קכ"ד ע"א גבי שלופפי והוי תמרי דהוי אשתני דהעשב נעשה חטים והפרחים תמרים דהוי דבר אחר ושם אחר אבל בר"ן נדרים נ"ג הביא בשם ירושלמי אורחא דב"נ מחמי פיתא נקטי' ואמר ברוך דברא הדא חיטתא ומוכיח מינה דפת נקרא חיטה וע"ש בהא דדבש תמרים אע"ג דנקרא ע"ש תמרים כיון שנשתנה מצורה לצורה הוי דבר אחר ולא דמי לקומא דחלבא וע' בב"י וט"ז יו"ד סי' רי"ז וע' בבכורות י"ז הדלה הגפן ע"ג תאנה יינו פסול לנסכים מ"ט זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו ומסיק משום דנשתנה ריחו ומבואר דאפי' ע"י ריח קרי' לי' נשתנה וברא"ש ב"ב צ"ו ע"ב גבי יין מבושל דע"י בישול איקרי אשתני מברייתו אף דלא נשתנה שמו וכמ"ש הר"ן נדרים נ"ג בשם רמב"ן דיין מבושל לא הפסיד שמו וע' ב"ק צ"ג זתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין דהוי שינוי כמו חטים ועשאן סלת אבל בזה י"ל דנשתנה שמו וע' חו"מ סי' ש"ס דבשינוי