מהרש"ם חלק ה רכח

דסמכי ארובא דהוו ישראל דהא בכל מקום נמי איכא רובא דרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראל הם ע"ש ומבואר מדבריהם דאע"ג דרוב עכו"ם נינהו מ"מ אין לנו לדון אלא על הרוב הבאים לפנינו בבחינה זו דייקא ויש לזה כמה ראיות ואכ"מ ומעתה לפ"ז ה"נ נהי דרוב המתים אינם מ"מ מ"מ המתים ונקברים בדרך ובשדה י"ל דאדרבא רובן הם מתי מצוה ופריך הש"ס שפיר ולזה משני דקלא אית לי' והקול סותר הרוב וכהא דש"ס רפ"ב דכתובות גבי רוב בתולות נשאת, וא"ש. עוד יש לדון דרך פלפול לפמ"ש התוס' בנזיר נ"ד דהא דגזרו טומאה על ארץ העמים הוא משום דאיכא מתי מבול, וצ"ל הא דמקילין לדידן משום דרוב מקומות טהורים וגם קיי"ל דעכו"ם אינו מטמא באוהל (וע"ש בדין קבר שלפני הדיבור) וע' בט"ז וש"ך סי' שס"ט ובשו"ת שב"י, וכבר נודע דעת הרמב"ם דגם מת עכו"ם אסור בהנאה ולפ"ז גם לענין היתר הנאת קרקע צ"ל משום דסמכי' ארובא, ונודע דברי הר"ן בחי' לחולין ד' ס"ג בהא דלוקחין ביצים מן הנכרים דתרי מיעוטי מצטרפין לפלגא וע' פלתי סי' ט"ו ובמק"א העירותי מהש"ס דברכות נ"ג בפלוגתא דר"י ורבנן וע' בא"ר או"ח סי' רי"ז סק"ט דהיכי דב' המיעוטים משם א' מצטרפין ואכ"מ, ומעתה לפ"ז י"ל דהכא בנמצא מת בקבר ואיכא מיעוטא דשמא מת מצוה הוא א"כ י"ל דאסור בהנאה דאיכא תרי מיעוטי שמא יש בקרקע קברי עכו"ם ושמא מת זה מת מצוה ומצטרפי לפלגא והוי סד"א ולחומרא, ואמנם הירושלמי לשיטתי' אזיל דסובר בשבת פ' האורג דמת עכו"ם מותר בהנאה וכמ"ש המל"מ פ"ד מאבל בשמו וא"כ איכא רק חד מיעוטא ולכן סמכי' ארובא

אך לפמ"ש במק"א דהא דתרי מיעוטי מצטרפי לפלגא היינו רק היכי דבאו ב' המיעוטים ביחד אבל היכי דנולד מיעוט א' מקודם והוחזק הרוב שוב אין מיעוט ב' מצטרף ובזה יישבתי ד' הריב"ש סי' שע"ט מקו' הנו"ב א"ע סי' מ"ג וא"כ גם בנ"ד כבר הוחזק רוב א' מקודם

אבל בגופא דדינא דנ"ד יל"ע במ"ש בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' שע"ה שע"ו אי סמכי' אסימן מילה דהוי יהודי ע"ש מכמה דוכתי ומכ"ש בנ"ד שלא הזכיר סימן מילה רק מה שמצאו בצדו בגד של ציצית וכבר נודע ד' הב"ש א"ע סי' י"ז דהיכי דאינו לבוש רק שנמצא בצדו לא סמכי' אמלבושי' לכ"ע וה"נ בנ"ד אבל כמה אחרוני' חלקו בזה על הב"ש וקצרתי כיון דאין נ"מ בזה לדינא בנ"ד וכמש"ל, ויותר אין פנאי להאריך דברי ידידו. (א"ה בענין קבר הנמצא כבר הארכתי בחיבורי עוללות משה סי' מ"ו בד' רש"י סנהדרין נ"ז ובמה שעשה הב"י פלוגתא בין רש"י והטור ע"ש ומ"ש בדין הנאה במת עכו"ם שהביא הב"י מהרשב"א דאסור מה"ת שם הבאתי מחי' הרשב"א ב"ק מ' שכ' בעצמו דמותר בהנאה וגם בת' הרשב"א עצמו סי' שס"ה אין הכרע וע' ס' מאירת עינים סי' ל' וגם בברכ"י העלה להתיר אך במש"ז יו"ד סי' ק"ג סק"ז ושפ"ד ע"ט סק"ג פסק כהש"ע דאסור בהנאה, ובגוף השאלה עמ"ש בעהמ"ח במהרש"ם ח"ד סי' י"ד באורך כל פרטי דינים בזה"ל

סי' ל"ג

ב"ה ג' ואתחנן תרל"ז יאזלוויטץ

להרב המופלג בתורה מו"ה שמואל מאיר מאזר הלוי נ"י מיאגאלניצא

ע"ד שאלתו בדבר שיש בקהלתכם כמה עכו"ם הדרים בבתיהם בתוך העירוב ויש מהם הרבה אשר בתיהם חוץ לרחוב רק שהגדרים של חצרותיהם נפתחים בשערים לתוך הרחוב ונסתפק אי נימא כיון דליכא פרצה עשר אמות סגי בלחיים והוי סילוק דיורין וי"ל דאין אוסרים כלל על היהודים והביא מדברי מג"א שס"ג סקכ"ז ומדברי ב"י ושע"ת סי' שצ"א אי נימא דדריסת הרגל שלהם דרך הרחוב אוסר והנה הדבר פשוט דדריסת הרגל שיש להם דרך הרחוב והשערים פתוחים לרחוב והם שותפים ברחוב פשי' דאוסרים על הישראלים והדבר מבואר בב"י סי' שס"ג בד"ה ומ"ש אם עשו באמצע צ"פ כו' בשם ריב"ש דאפי' צוה"פ אינו מונע על הרבים מלאסור כמו חצרות הפתוחות למבוי שאוסרות על המבוי והב"י שם חילק בין חצרות הפתוחות למבוי ובין עשו צה"פ באמצע החצרות החיצונים לפנימיים משום דהתם איכא דרהר"ג לבעלי חצרות על המבוי ולכן אפי' דלתות ל"מ כלל ומשא"כ בחיצונים ופנימים יעו"ש ומפורש דבכה"ג שהחצרות פתוחים למבוי אפי' דלתות ל"מ לסלק הדיורין שלא יאסרו על בני המבוי שהרי תשמיש הילוך המבוי הוא לחצרות הפתוחים לתוכה (וע' שו"ת ב"ש חא"ח סי' נ"ד שהאריך להוכיח דהיכי דיש להם דרך אחר אין דרה"ר שלהם אוסר אף דלא צייתו דינא כיון דמדינא דוחין אותם לשם ועס"י שפ"ה ומג"א סי' שפ"ו סק"ב ותו"ש שם ע"ש ואין פנאי כעת לעמוד על דבריו וע' נו"ב מ"ת א"ח סי' ל"ט ומ"ש שם עליו בזה), ודברי מג"א שהביא רו"מ צ"ל דמיירי שאין להעכו"ם דרהר"ג דרך רחוב הישראלים ודברי פמ"ג שם צ"ע וגם אי נימא דברחוב של ישראל המובדלת מרחוב עכו"ם ועשו ביניהם צה"פ לסלק הדיורין מהני גם ביש להם דרהר"ג מ"מ בכה"ג שהרחוב הוא המבוי של החצרות הפתוחים לתוכה ויש חצרות של עכו"ם לא יעלה על הדעת כלל לומר שהפתחים של החצרות הוי הפסק וסילוק דיורין ולכן הדבר פשוט שצריך שכירות רשות מן העכו"ם, ומ"ש רו"מ אם נכון לשכור מן הקאמיסר של שר העיר הדבר פשוט שבזה"ז שאין השר גובה שום מס ואין לו שום זכות בבתי העיר ל"מ השכירות ממנו כמבואר מדברי הב"י סי' שצ"א בשם הראשונים וכ"ה בשו"ת נודע בשערים מ"ת סי' ו', ואולם המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לשכור רשות מן הבורגערמייסטיר שיש לו רשות להעמיד אנשי חיל דמלכותא בבתי העיר ואף דלא שכיח במדינתינו שיהי' אנשי חיל בעיירות הקטנות זולת בשעת מלחמה מ"מ הרי הוא ממונה לגבות מס המלך ולהעמיד אנשי חיל המלך וכיון שביד המלך לעשות מלחמה או להעמיד אנשי חילו בכל מקום ובכל עת שירצה הרי שכירו ולקיטו שוכרין ג"כ ממנו וגם מן הפאליצייא יוכלו לשכור דגם שכירו דשכירו שוכרים ממנו כמ"ש בש"ע וע' בב"י שם בשם תשו'