מהרש"ם חלק ה רכו

אף גם כבר כ' במש"ז א"ח תמ"ז סקי"ח דקמח של מצה טחונה דינו כיבש ביבש (וע' מש"ז סי' צ"ד דכל גרויפין ואורז ודוחן דינו כיבש ביבש אבל מלח דק יותר מזה כנודע) ועוד דגם לח בלח מב"מ בטל ברוב מה"ת ולגבי דרבנן שוב יש להתיר מספק שמא לא הי' חם בכדי שהיס"ב ואף דהכירה למטה חמה הרי בכלי לא אמרי' חמח"כ וע' בש"ך סי' ק"ה סק"י פלוגתת הפוסקי' אי אמרי' במאכל שהונח בתוך כלי תתאה גבר ואני מצאתי בתוס' רי"ד פסחי' ע"ו דבכלי ל"א תתאה גבר ובהגהות י"ש הביא מתה"א להרשב"א ש"ה בית ג' שנחלקו בזה הרא"ה והרשב"א שם אבל לגבי כלי גופי' הרי קיי"ל דל"א חמח"כ וא"כ אם לא הי' חם למעלה במקום נגיעתו במלח כשר א"כ בנ"ד הוי סד"ר ולהקל, ואמנם גם אם הי' בודאי יס"ב יש להתיר דהא כבר כ' דהקערה גופי' לא נבלע בה יותר מכ"ק א"כ גם מה שנפלט לתוך המלח לא נפלט יותר משיעור זה א"כ יש ס' בכל המלח נגד טעם זה וכיון שעירבו המלח אח"כ הרי נתבטל בס' טעם החלב בתוך המלח ול"מ אי נימא דהוי כלח בלח הרי בלח קיי"ל דיש בילה וע' בט"ז א"ח סי' תצ"ח וגם אי נימא דהוי כיבש ונימא דאין בילה (וע' ר"ה י"ג ע"ב ובמהרי"ט ח"א סי' י"ח ומל"מ פ"ו ממעשר ה"ז ופי"ד ה"ח וע' בר"ן פ"ה דע"ז ד"ה חוץ מטבל וע' ירו' פ"ה דדמאי הל' ה' וגה"ש שם וע' בב"מ סי' ק"ט וע' ברא"ש פ"ג דחלה מ"ח ומ"ט וע' תשו' בר"א חא"ח גבי חיטי' המצומחים ואכמ"ל) מ"מ הרי הפמ"ג בא"ח סי' ס"ט סקכ"א צידד דיש ס' בחתיכה נגד המלח לשיטת כמ"פ ואם כי בשו"ת ספ"י בפו"כ השיג עלי' (א"ה ע"ש בשו"ת יד יוסף סי' נ"ג וע' בתוי"ר בשם משיבת נפש וע' ת' ב"ש סי' נ"ה וחוו"ד סי' צ"ו וע' בת' קול יהודה שמצדד במלח דק דיש ס' נגד המלח שנימח) וכמ"ש בתשו' א' מכבר מ"מ הרי כיון דעכ"פ רוב המלח אין בו בליעת חלב וא"כ י"ל דהמלח שמלחו בו הוא המלח הכשר דכל דפריש מרובא פריש וקודם שנודע האיסור אפי' בפי' לפנינו אמרי' כן ואי נימא דנבללו הכל א"כ נתבטל בס' וכמש"ל, ועוד דעכ"פ עשרים יש בהחתיכה נגד כל המלח א"כ יש ס' נגד מיעוט המלח שנבלע בו טעם החלב ובפרט שהקערה אב"י ונ"ט בר נ"ט דלשי' כמ"פ יש להתיר בזה דאין המלח כקורט של חלתית וע' בינ"א סי' מ"ח ובב"מ סי' צ"ו שהקילו באב"י ונ"ט בר נ"ט בשאר דברים חריפים וע' בש"ך שם סקי"ז בדין דבר חריף יבש דיש צד להקל, ועוד נראה דאי נימא דהמלח דינו כיבש ביבש א"כ אף שנבלע הבליעה מהקערה לתוך המלח גם בלא רוטב מ"מ לא נבלע רק במה שנוגע בקערה ושוב אין הבליעה יוצא מהמלח גופי' מזה לזה א"כ שוב יש ס' בהבשר נגד מעט המלח שנגע בקערה ונתערב בשאר המלח, ועוד נראה דגם אם עירבו המלח בשעת חימום בכל פעם בכדי שיתייבש הכל מ"מ הרי כבר כתבתי דא"צ לשער רק נגד קליפת הקערה דלא נבלע בו רק ע"י עירוי ואף דיש דיעות דגם בעירוי נאסר הכל הרי שוב הוי ס"ס דשמא לא נבלע בו רק כ"ק ועוד דשמא באב"י ונ"ט בר נ"ט יש להתיר ובפרט דמלח ל"ה חריף לשי' כמ"פ וכמ"ש, וא"כ הרי כבר כתבתי דיש ס' בכל המלח נגד טעם החלב ומכ"ש דיש ס' בהבשר, והמלח לא נ"נ מקודם אפי' בפחות מס' דהיתרא בלע ועוד דלשי' כמ"פ במליחה ל"א חנ"נ, שוב מצאתי בס' חמ"ד הל' תערובות סי' כ"ב שנשאל בזה והתיר מקצת טעמים שכתבתי ע"ש

וא"ל דאף דיש ס' בהבשר נגד טעם החלב מ"מ עכ"פ צריך הבשר קליפה דשמא מליחה אינו אוסר יותר מכ"ק אבל ז"א דכיון דלשי' כמ"פ סגי בששים א"כ שוב הוי ס"ס בצירוף דיעות הסוברים דמלח ל"ה ד"ח ובפרט באב"י ונ"ט בר נ"ט יחדיו וכמש"נ ועוד דלא נודע באיזה מקום נמלח בהמלח שי"ב טעם חלב א"כ בטל הקליפה ברוב קליפות המותרות וע' במש"ז סי' ק"ה סקי"א (א"ה וע' מש"ז צ"ד ס"ק ז' ד"ה שאלה) ובפלתי סי' ס"ט סקי"ט ובפרט לפמ"ש בפי"פ עה"ת פ' צו דהא דיבש מפליט כ"ק מכלי הוי רק חומרא דרבנן ומדאורייתא שרי ע"ש א"כ גם בספק א' יש להתיר בנ"ד, וגם אם לא הי' הקערה מלאה מלח א"כ י"ל דבנ"ד הי' צריך ס' נגד כל הקליפה וא"כ לא הי' ס' בהמלח נגד כל הקליפה אבל הרי עכ"פ יש ספק שמא לא הי' חם הקערה למעלה כלל רק במקום שנגעה בהכירה וגם אם הי' חמה שמא אין המלח בולע ביבש ממה שלמעלה וע' בש"ך סי' ס"ט סקס"ד ודג"מ שם, ועוד דעכ"פ שלשים יש א"כ שוב הי' ס' בהבשר נגד חלק שלשים מהמלח כמובן, כנלע"ד פשוט, ולא הוצרכתי להאריך רק לפי שראיתי בשו"ת ב"ש ח"ב סי' קכ"ד קכ"ה שנשאל כעין זה ולא העיר כלל דהקערה גופי' בלע רק כ"ק ולכן נסתבך שם בדין זה, והדבר פשוט לענ"ד כמ"ש, ועיי' בב"ש סי' נ"ה בד' הפמ"ג סי' ס"ט די"ל דאין הבלוע יוצא מן המלח לבשר ויש לדון בזה גם בנ"ד ע"ש עוד בזה, ואף דלאו"ה בעיראות הרבה בולע בכולו ע' ט"ז סי' צ"ה אבל הח"ד ד תמה ובכל הפוסקים לא נזכר ד"ז והוי סד"ד עכ"פ ושוב הוי ס"ס וכמש"ל ואף דכלי חדש בולע בכולו עס"י צ"ג אבל י"ל שמא בפעם ראשון לא נשתמשו בחלב רק במים גם שמא לא נשתמשו בעיראות הרבה תוך מעל"ע ולכ"ע שרי ע' ח"ד סי' צ"ה שם וגם לא קיי"ל כאו"ה

סי' ל"ב

ב"ה ב' תצא ד' אלול תרל"ז יאזלוויץ

להרב החריף מו"ה נפתלי האלברטהאל נ"י מק' אוליינוב

בדבר השאלה באיש א' שיצא לזרוע בשדותיו הרחק מן העיר ומצא תלול גבוה וכאשר התחיל לפתוח מצא שם בגד ד' כנפות וחפר עוד ומצא שם אדם נקבר בעומק ויען כי בעל השדה הוא כהן הוא שואל ומבקש אם מותר לו לפנותו משם והנה הדין פשוט ומבואר בש"ס וטוש"ע יו"ד שס"ד דקבר הנמצא מותר לפנותו ומותר בהנאה וגם לגי' הרמב"ם בנ"ד שרי וכמ"ש רו"מ, אך רו"מ האריך בסוגיית הש"ס דסנהדרין מ"ז שם דפריך דלמא מת מצוה הוא ומשני מ"מ קלא אית לי' וע"ז הקשה דהא רובא דעלמא לאו מ"מ נינהו ומדוע ניחוש למ"מ, ויפה העיר ואם כי הוא כ"כ מסברא