מהרש"ם חלק ה רכה

ספק להקל א"כ שוב מחויב בבירור בהמצוה ושפיר יוכל לברך לכ"ע ומהגם די"ל דהוי ס"ס דשמא הלכה כתי' א' של תוס' דהוי רק חומרא דרבנן ושמא לא הרג נפש כלל והוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן וכמ"ש כה"ג הש"ך ביו"ד סי' ס"ו וסי' פ"ג וכמה דוכתי ולכן ד' רלב"ח צ"ע. שוב העירוני השואל די"ל ד' רלב"ח דיוכל לצאת מביהכ"נ ולא יעבור על העשה כלל וע' ח"ס יו"ד סי' ר"נ באמצע התשו' כה"ג דספק מ"ע דוחה סד"ר וע' בכ"מ פ"י מטו"צ ה"ט דמוכח כן דאל"כ ק' הרי עובר בב"ת ועמ"ש בגליון שם לדחות ראי' זו

ובעיקר ד' תוס' גיטין ע' הנ"ל הנה מתוס' שבת ע"ה נראה דגם בחיוב חטאת לא מיחייב בקירב מיתתו ע"י פירכוס וכדומה ואמנם במ"ש התוס' יבמות ז' וסנהדרין ל"ה הנ"ל דדוקא בנש"כ משום דאין קטיגור נעשה סניגור צ"ע מהש"ס דר"ה כ"ז דמבואר שם דבעבודת חוץ מותר בבגדי זהב דל"ש הא דאין קטיגור רק בעבודת פנים ושופר דאתי לזכרון כפנים דמי והא ודאי דנ"כ לא דמי לעבודת פנים שהרי נעשה בבגדי זהב ע' סוטה ל"ח וכ"ג מגביה ידיו למעלה מן הציץ כו' וא וא"כ ל"ש בזה כלל הא דאין קטיגור כו' וצ"ע

ולדינא נראה דבנ"ד כיון דלשי' כמ"פ גם במזיד ועשה תשובה ובפרט בעבר רק פעם א' מותר לישא כפיו וע' במג"א סי' נ"ג ס"ק ח' מ"ש ע"ד תשו' א"ז לענין ש"ץ שהרג נפש במזיד פ"א ועשה תשובה דשרי להיות ש"ץ וה"נ בזה וגם פשטות ד' רמ"א נראה דאינו מחלק בזה בין מזיד לשוגג וכבר כתבתי דמספק מותר לו לישא כפיו א"כ אם יקבל עליו לעשות תשובה ולילך על קבר הנהרג עם עשרה ב"א לפייסו כמ"ש באו"ח סי' תר"ז משעה שיקבל ע"ע ה"ז כצדיק כמ"ש בפ"ב דקידושין ואה"ע סי' ל"ח וע' תענית דף ח' ע"ב דדריש לקרא דמיום נתת אל לבך כו' וע' נ"ב מ"ק א"ח סי' ל"ה דעיקר התשובה חרטה ווידוי ותשו' הגדר ולא הסיגופים ובפרט בדורנו שירדה חולשה לעולם, ולכן משעה שיקבל ע"ע באמת לעשות תשובה ובפרט בנ"ד שלא הי' מזיד גמור רק פושע י"ל דבודאי מותר לו לישא כפיו משעשה תשובה לשי' רמ"א וגם הא"ר מודה, וע' פסקי תוס' מנחות סי' רמ"ה מוכח ג"כ דרוצח שעשה תשובה ישא כפיו. גם מ"ש רו"מ דכיון שהוא פחות מבן כ' ואינו בר עונשין בד"ש כמ"ש הרא"ם פ' חיי מש"ס שבת פ"ט ולכ"ע ל"ש הא דאין קטיגור כו' יפה העיר ואם כי לפמ"ש הח"צ ס' מ"ט יש לפקפק בזה ובמק"א הבאתי ראי' מרש"י ותוס' ערכין ג' ע"א ד"ה למעוטי קטן מכרת דמבן י"ג ואילך חייב כרת גם הקשיתי לשי' רא"מ מהש"ס ריש יבמות דאין עדל"ת שיב"כ והקשו תוס' ניליף מיבום דדחי ותי' דהתם הכשרו בכך דא"א לקיים מצות יבום כלל ע"ש וק' הא משכח"ל ביבם פחות מבן כ' דל"ה חייב כרת כלל, אבל בכ"ז הנה בירושלמי פ"ב דביכורים הובא בתוס' מ"ק כ"ח ורמב"ם בפיהמ"ש פ"ז דסנהדרין מבואר ג"כ דפחות מבן כ' אינו חייב כרת וחזי לאצטרופי הך סברא בנ"ד ולכן לענ"ד יוכל לישא כפיו כשאר כל אחיו הכהנים, וע' ח"ס יו"ד סי' קנ"ה שדחה ד"ז בב' ידים וגם הוא לא הביא ד' הרמב"ם וירושלמי הנ"ל וע' בנח"ק ר"פ חיי שהוכיח ג"כ כמ"ש וע' בנח"ק שם שהשיג ג"כ ע"ד הח"צ וע' נח"א שבס' האשכול ריש הל' מילה סי' ל"ה מ"ש בזה וע' פמ"ג א"ח בא"א רס"י רי"ט בזה וע' תוס' שאנז פ"ב דעדיות מ"ט שכ' בפשי' דאין אדם נתפס על עונותיו עד עשרים שנה ע"ש. (א (א"ה מ"ש דבס' יש להקל כ"כ גם בפמ"ג בא"א שם דבס' פלוגתא י"ל לקולא ומ"ש דל"ש בעבודת חוץ אין קטיגור וכו' י"ל דהכא שאני דבידים עצמן שחטא פורס כפיו בכה"ג גם בחוץ אקנ"ס ושא"ה דהיא רק זכרון של הקטיגור כמובן

ומ"ש מהא"ז לענין ש"ץ הנה באמת בא"ז שם מפורש להדיא דגם לנ"כ כשר כשעשה תשובה גם כשהרג במזיד ומביא ראי' מירו' פ' הנזקין ומוכח שם דתירץ כשמהרהר תשובה בלבו ומתודה שרי וע' פ"ק דתענית בימי ר"ז גזר תעניתא וכו' וגם מוכח שם דלענין גלות כשגלה למק"א אע"פ שלא גלה מעיר לעיר הוי גלות וה"נ י"ל בנ"ד אי נימא דנחשב רק כשוגג מה שישב במאסר נחשב כעין גלות וצ"ע ואם כי הא"ר ובדה"ח פסקו להחמיר מ"מ בנ"ד כיון דל"ה מזיד גמור יש לצדד דע"י תשובה מותר לישא כפיו, ומ"ש בד' הרמב"ם והראב"ד, הנה באמת בתוס' כתובות ל"ג ד"ה דילמא מבואר כהראב"ד שהקשו בהא דאם יקום והתהלך בחוץ וגו' ואמרי' דחובשין אותו והקשו דנימא דרוח בלבלתו ותי' דמיירי בביתא דששא (וע' תוס' סנהדרין ע"ח ע"א ד"ה בגוסס ודו"ק) וגם תי' דדוקא בשחיטה י"ל רוח בלבלתו ועל תי' א' לכאורה י"ל דהרי הכתוב אומר והתהלך בחוץ ובמכילתא דבחוץ דוקא אך לפי"ד הרמב"ן שם נראה דהיא רק כמין משל בהוה ע"ש וצ"ע ולפי הס"ד דמיירי במזיד ל"ק דבמזיד ל"א כו' והטעם דמ"מ גרם מיתתו וע' ר"מ פ"ד מרוצח וצ"ע)

סי' ל"א

נשאלתי במלח שנידוך והניחוהו בקערה חולבת שאב"י על כירה חמה בכדי שיתייבש המלח שבו ואח"כ קודם המליחה ערבו המלח שבקערה בכדי שיתערב הכל יפה ומלחו בו בשר ונשאר עוד הרבה מלח בקערה ולכאורה כיון דהי' רותח ויס"ב אף דאין מליחה לכלים אסור ע"י החום ופסקתי דהבשר כשר וטעמא דידי דהא הקערה לא נבלע בו מתחלה רק בעירוי כ"ק (וגם אם ניחוש לדבר גוש גם בזה יש דיעות ושוב הוי ס"ס וכמ"ש לקמן) וסתם כלי יש בו ס' נגד הקליפה וגם בקערה אף שכ' הש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ה דא"ב ב ס' נגד קליפתו כבר כ' הבינ"א סי' ס' דהיינו בקערות רחבות ונמוכות ולא בקערות שלנו והביא ראי' מהש"ג פ' כירה וכ"ה בהגמ"ר פכ"א דשבת וא"כ כיון שהקערה היתה מלאה עם מלח בשעת חימום לא מיבעיא לשי' הש"ך סי' ק"ה דבלוע מכלי א"י רק בכ"ק ולשי' מג"א גם בשמו א"כ לא נבלע כלל רק בתוך המלח רק בכ"ק וכשעירבו אח"כ את. המלח נתבטל ברוב מה"ת כדין יבש ביבש וגם בלא נודע בטל מה"ת לשי' המני' ושאר אחרוני' בסי' ק"ט וגם אי נימא דמלח הוי כקמח מלבד דמלח למליחת בשר אינו דק כקמח דאסור למלוח בו כמ"ש בש"ע סי' ס"ט