מהרש"ם חלק ה רכד

אימת מעל והקשו התוס' דניבטל האי פרוטה ברובן ואי בלא נודע לא בטל א"כ ה"נ דמיירי בשוגג ולא נודע ל"מ ביטול כלל מדאורייתא ובפרט דעכ"פ י"ל דמיירי בלא נודע ומה הקשו ובע"כ כ דבטל מה"ת גם בלא נודע וע' שו"ת אמרי אש ונראה דבאמת הא דבלא נודע ל"מ ביטול נראה הטעם עפמ"ש הר"ן בנדרי' נ"ב דהא דמב"מ בטל לדידן משום דהוי איסור והיתר והוי מבשא"מ ולפ"ז היתר בהיתר מב"מ ל"ב וכמ"ש הפמ"ג בשעה"ת וכבר נודע ד' חי' הר"ן לסנהדרין ורמב"ן פ' ויקרא דכל איסורי לאוין בשוגג א"צ כפרה כלל וליכא איסור א"כ בלא נודע האיסור דליכא שום איסור באכילתו והוי כמו היתר בהיתר והוי מב"מ ולא בטל, אבל התם במעילה דחייבה תורה קרבן על השוגג א כ גם בלא נודע הוי איסור בהיתר ושפיר מהני ביטול וא"ש ונכון, ואם כי הוא מלתא זוטרתא רשמתי למזכרת, אך במק"א הבאתי סתירות ע"ד הר"ן והבאתי בשם ח"א דבאיסור אכילה גם שוגג צ"כ כדמוכח בכריתות כ"ה ואכמ"ל

סי' ל'

ב"ה אור ליום ועש"ק הושע"ר תרל"ח

להרב הגדול וכו' מו"ה ברוך רייטלער נ"י אבד"ק טרנורודא. מכתבו הגיעני לעת ערב ויען כי הפציר להשיבו תיכף יען כי הוא נוגע לזלזול כהונה ועלבון נפש מישראל בימי החג הבע"ל לזאת אני משיבו על אתר, ע"ד שאלתו בבחור א' כהן שנתקוטט עם חבירו ובא לכלל כעס וזרק עליו מנורה ונפל על ראשו ונשבר עצם הגלגלת ר"ל ובכ"ז הלך בשוק ערך ח' ימים ונחלה ונפל למשכב ערך ז' ימים ומת והרופאים אמדו כי ע"י ההכאה מת ונתחייב בערכאות שנה א' קרימנאל ועתה בא לביתו ורוצה לישא כפיו ברגל ונסתפקו אם מותר לישא כפיו ורו"מ צידד דאף שבנ"ד הוי פושע קרוב למזיד וע' רמב"ם פ"ד מרוצח ה"ב ובפ"ו שם ואחרונים כ' דבמזיד גם בעשה תשובה לא ישא כפיו מ"מ לפמ"ש רמב"ם פ"ה מרוצח דבלא מת מיד אינו חייב גלות דשמא הוא עצמו גרם מיתתו וגם תולין בפרכוס ורוח וע"ש בכ"מ שדברי הראב"ד דחוים א"כ בנ"ד שהי' חי כמה ימים וגם הי' עת הצינה א"כ י"ל דשמא סיבות אחרות קרבו מיתתו ופטור עכ"ד ואמנם באמת דבריו תמוהים דהא הראב"ד תמה ע"ד רמב"ם מהא דחובשין אותו וכ' הכ"מ דרמב"ם סובר כמ"ש התוס' בגיטין ע' דדוקא בגלות מהני הך סברא ולא במזיד ע"ש א"כ בנ"ד לענין נשיאת כפים דלא תליא בגלות רק אם נחשב לו לעון א"כ אף שקירב אח"כ מיתתו הרי חייב ואשמתו תלוי בראשו וקולר העון בצוארו ואין בזה תועלת כלל לענין נשכ"פ ובגליון תמהתי מאז ע"ד מרדכי והגמי"י שהביא מג"א סקנ"ב שכ' ועוד דשמא רוח בלבלתו דהא ל"ש זה אלא בגלות ואם כי בתוס' גיטין ע' כ' רק דשמא יש ריבוי דקרא גבי גלות אבל בתוס' שבועות ל"ד ביארו דרשי דקראי מיותרים לזה וע' רשב"א ב"ק כ"ז ריש ע"א שביאר באורך קצת והעלה ג"כ כן דדוקא לגבי גלות מהני סברא ולענ"ד יש ללמוד ד"ז ממקרא מפורש פ' שופטים כי ימצא חלל כו' בשדה כו' ומבואר בסוטה מ"ז דאם נמצא אח"כ ההורג נהרג וק' ללישנא דשמא רוח בלבלתו ובעינן דוקא שיהרוג בביתא דשישא והא התם הי' בשדה ובע"כ דבמזיד ל"ש זה אבל י"ל דהתם במת תחת ידו ולא שהה כלל ותדע דהא קרא כתי' פ' שופטים ואשר יבא את רעהו ביער כו' וקאי לענין גלות ואי נימא כהראב"ד דדוקא בשחטו רוב סימנים שייך זה ולא בשאר מכה א"ש ג"כ וע' ריטב"א יבמות ק כ שכ' ג"כ כהראב"ד אבל לפ"ז שוב בנ"ד ג"כ ל"ש זה וגם בדברי מרדכי והגמי"י הנ"ל צ"ע ואי נימא דכל חתיכה בסכין דמי לשחיטת סימנים א"כ גם בהא דעגלה ערופה מיירי במכת חרב וסכין כמ"ש רש"י סוטה מ"ה ב', ואמנם גם מ"ש המרדכי דשמא לא כלו חדשיו צ"ע דהא רובן ולד מעליא נינהו וע' בלב"א חולין י"ב שדחה ד' הג"ש שפסק באשה שמצאה ולדה מת אצלה והוא תוך ל' יום דפטורה מלקבל תשובה דשמא לא כלו חדשיו ותמה הלב"א דאיך ניקל נגד הרוב והביא מתשו' צ"צ דגם מחשש מיעוט צריכה לקבל תשובה ע"ש וה"נ איך ניקל מחשש מיעוטא לענין נ"כ נגד הרוב, וגם לפי המבואר בתשו' מהרלב"ח סי' קי"ז דגם אם הוא מסופק אם הרג הנפש אסור לישא כפי' א"כ ק' מדברי מרדכי הנ"ל ויש מקום לומר דכונת מרדכי בצירוף ב' חששות דשמא לא כלו חדשיו ושמא רוח בלבלתו וסמוך מיעוטא דלא כלו חדשיו לפלגא דרוח בלבלתו והו"ל רובא ומותר לישא כפיו, אבל העיקר נראה דהמרדכי עיקר סמיכתו על טעם א' דבמכוין לשם מצוה ל"ש זאת ושאר טעמים כ' רק לסניף בעלמא כדרך הפוסקים ואין לסמוך להקל רק בצירוף כל הטעמים וע' בט"ז לחו"מ סי' כ"ה בשם רדב"ז בזה, ועכ"פ בנ"ד א"א להקל בין להרמב"ם בין להראב"ד וגם הדבר מבואר במהרלב"ח שם בעובדא שהרג א' את משרתו ע"י שהכה אותו הרבה ונחלה כ' יום ומת ופסק דאם כי לא נגבו עדים עליו ולכן הוכשר לישא כפיו אבל אם הוא יודע בעצמו שהי' כן ואפי' ספק הרג נפש אסור לו לישא כפיו ע"ש הרי דאף שהי' חי עדיין כ' יום אפ"ה פסק שלא ישא כפיו והן אמת כי כשאני לעצמי י"ל דבספק מותר לישא כפיו דהא לחד תי' בתוס' יבמות ז' וסנהדרין ל"ה הוי רק חומרא בעלמא מדרבנן וא"כ פשי' דבספק מותר וגם לתי' ב' הרי נלמד רק מקרא דד"ק וא"כ נהי דד"ק כד"ת דמי כדאי' בר"ה י"ט מ"מ בספק אזלי' לקולא וכמ"ש הנו"ב מה"ת חיו"ד סי' קמ"ו ובגליון הבאתי מהר"ן פ"ק דמגילה גבי עיירות ספק מוקפות חומה דמספק לקולא ובט"א דחה דד"ק כד"ת דמי וסד"א לחומרא אבל מד' הר"ן מבואר דס"ל כהנו"ב אך לפמ"ש הר"ן פ"ב דתענית לחלוק על הרז"ה והעלה דמגלה לא הוי מד"ק כלל אין ראי' מזה אבל כבר הביא נו"ב שם מתשו' רמב"ן מפורש כן דבספק ד"ק להקל וה"נ בנ"ד וא"כ הרי אם הי' בביהכ"נ כשקורין כהנים עובר בעשה ואפי' בספק סד"א להחמיר ואף דלשי' כמ"פ אין מברכין בסד"א ועמג"א ופר"ח רס"י ס"ז וע' בר"ן פ"ב דשבת ורש"י עירובין נ' גבי תנופה וסמיכה ובמג"א סי' תרפ"ח ועלח"מ פ"ג ממגלה וחנוכה באורך מכמה דוכתי בזה מ"מ בנ"ד דלענין איסור הרי