מהרש"ם חלק ה רכב

חששא כלל, ולכן חלילה לו לבטל הקשר של קיימא, ועתו"ס שבת ד' במש"ש דכיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרים לו לא מיחייב סקילה ומוכח דהיכי דאנו מחייבים אותו הוי אנוס ופטור מסקילה וכה"ג כ' הכ"מ פ"ג מחו"מ והובא במג"א רס"י תמ"ו סק"ב, וה"נ בנ"ד בודאי הוא בכלל שומר מצוה ולא ידע דבר רע ח"ו, וגם בשו"ת א"א שם ב' דבכה"ג שכבר נכנס בקשר שידוכין דיש לחוש לח' הקדמונים אין ראוי לבטל מפני חשש בעלמא אם אין החתן מוחל ושומר מצוה וכו' ע"ש

ומה ששאל בדין ב' שותפים שקנו כמה מאות שאך עץ למכור לאחדים וקדם א' מהם ומכר כל העץ ביחד קודם זמן המכירה וכשנודע להשותף הב' צווח על המכירה והמכירה הי' בתק"כ וערבון כנהוג אבל לא קיבל הקונה עוד העץ ורו"מ הביא דברי הב"ש באה"ע סוס"י פ"ו בשם הב"ה וצידד דלא נזכר שם רק דאין הלוקח צריך להחזיר המקח אבל בנ"ד ד שהמקח עדיין ביד השותף י"ל דלכ"ע לא עדיף משליח שעבר ע"ד משלחו דהמקח בטל ובפרט דבנ"ד אין הסחורה צריכה שומא לחלק א"ע וי"ל דכשמכר חלקו הוי כחלק א"ע מן השותפות עכת"ד והנה לפמ"ש הב"מ בא"ע שם דטעמא דלגבי אחרים הו"ל כהתנה בין לתיקון בין לעיוות ודוקא נגד השותף הב' צריך לשלם מה שעיוות משא"כ לגבי אחרים דאל"כ לא יעשה שום אדם עסק עם א' מהשותפים יעו"ש וכפי הנראה דכונתו דגם אי נימא דלא כהש"ך סי' ע"ז לענין מחילה מ"מ לענין קיום המקח לכ"ע מהני מעשה א' מהשותפים מטעם הנ"ל דכן הוא דרך השותפים א"כ אין סברא לחלק בין אם כבר בא ליד הלוקח או לא כיון דכבר נעשה מעשה קנין המועיל בד"ת, ומהגם דלפמ"ש בשו"ת ת ח"ס חחו"מ סי' ס"ו דהמוכר עצים לקבל ביער לאחדים הוי בכלל המקח גם שכירות מקום העצים לזמן שקצב לו שיעמדו שם ביער והוי כחצר הקונה ע"ש וא"כ כיון דבאמת אין העצים ברשות השותפים רק עומדים ביער של האדון שמכר להם וכיון שמכר כל העץ להקונה הוי כהשכיר לו גם מקום היער כפי שזכו הם מהאדון א"כ שוב הוי כבא ליד הקונה כיון שעומדים ברשותו דהא אי נימא דהמקח קיים באו כבר לרשותו ואף דאי נימא דהמקח בטל ל"ה כבאו לרשותו מ"מ איך נימא דאף דאם בא לרשותו המקח קיים מ"מ כאן לא באו לרשותו הרי אי המקח קיים הוי כבאו לרשותו ואינם עוד ברשות השותף המעכב כלל, ואמנם לדינא נראה דבנ"ד הדין עם השותף המעכב מכמה טעמים חדא דנראה דאף דבסתמא בשותפים אף שמכר קודם זמנו וכדומה הו"ל כהתנה בין לתיקון כו' היינו בלא הי' שום מדובר ביניהם באופני השותפות ומכירת הסחורה אבל בנ"ד שהי' הקנוי' בשותפות בפירוש למכור לאחדים א"כ לא נשתתפו כלל אדעתא למכור הכל ביחד ולכ"ע אם אין השותף הב' מסכים יוכל לבטל המקח וכיוצא בזה כ' הכ"מ בפ"ד מה' תרומות ה"ט בשם מהר"י קורקס בישוב ד' רמב"ם שם דאף דבתרומה דעומד לתרום לא אתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ היכי שא"ל לתרום בדרום ותרם בצפון אף דשינוי זה אין בו קפידא ואין דרך להקפיד עלי' כיון שעומד לתרום ולכן בלא ביטל אח"כ שליחותו אין זה בכלל שינה בשליחותו ותרומתו תרומה מ"מ היכי שחזר בו מצאה הקפידה מקום לחול כיון שא"ל לתרום בדרום ותרם בצפון ולא עשה כפי דבריו ונתבטל שליחותו למפרע ע"ש היטב וה"נ י"ל בזה דאף דאין דרך בין השותפים להקפיד נגד אחרים אפי' במכר קודם זמנו מ"מ בכה"ג שא"ל למכור לאחדים אף דאם לא חזר בו המקח קיים מ"מ בחזר בו זה וצווח מצאה הקפידא מקום לחול ונתבטל המקח, וביותר נראה ראי' לזה מדין מפורש בחו"מ סי' קפ"ב ס"ב דאם עבר השליח ע"ד משלחו המקח בטל וכ' הט"ז שם דאפי' אם התנה עמו בין לתיקון בין לעיוות היינו כשטעה בשיווי המקח וכדומה אבל כאן שעשה בשינוי מכפי דברי משלחו אינו שלוחו כלל לזה ע"ש ובתשו' מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' פ"ה מבואר כה"ג בדין מורשה ששינה מכפי דברי המרשה שהוא צוה לו לעמוד בדין עם ראובן ולהתפשר עמו והוא התפשר עם בנו וכ' מהרי"ט דאף שהרשהו בין לתיקון בין לעיוות היינו רק היכי דטעה ועיווה במה שהרשהו כגון דנתאנה אבל היכי דשינה מכפי דבריו פקע תורת שליחות מיני' ודוגמא לזה בש"ס דב"ב פ' המוכר את הבית גבי האי דזבין לחברי' ביתא אע"ג דכ' לי' עומקא ורומא ולא שיירית בזבינא כלל מ"מ צריך למיכתב מארעית תהומא עד רום רקיעא כי היכי דנקני בור ודות דלא מהני הך לישנא רק למה שבתוך המצרים ע"ש וה"נ לענין שליחות עכת"ד שם, וה"נ בנ"ד דנעשה השותפות למכור לאחדים א"כ לענין מכירת הכל ביחד לא נעשו שותפים כלל ואינו בגדר שלוחו ובפרט לעיוות, וע' בתשו' לחם רב סי' ק"ד דגם היכי דהשותפים פטורים בפשיעה משום דהוי פשיעה בבעלים מ"מ אם שינו מדעת השותפים חייבים ובתשו' פרח מט"א ח"א סי' פ"ה תי' בזה הא דמבואר בטוש"ע סי' קע"ו דאם שינה ממנהג המדינה או עבר ועשה שלא מדעת שותפו חייב לשלם ואמאי לא חילקו דהיכי דהתחילו להתעסק ביחד פטור ובע"כ משום דבכה"ג דשינה הו"ל כנעשה ממון השותפות מלוה אצלו ואיננו בגדר עסק השותפות כלל וחייב ע"ש ולכאורה מזה ראי' לדברינו דבכה"ג דשינה אינו בגדר שותף כלל אך לפ"ז תיקשו א"כ אמאי לא יבוטל כל המעשה שעשה כיון דלאו שליחותי' קעביד וצ"ל דמיירי בדא"א למיהדר המעשה ולבטלו וזה דלא כמ"ש הב"מ א דהבה"י למד ד"ז מדכתבו הפוסקים דחייב לשלם בשינה או שמכר קודם זמנו ודוחק לאוקמי בדא"א למיהדר ומדברי הפרמ"א הנ"ל מוכח דבשינה אינו בגדר שותף או שליח כלל וצ"ע, (א"ה גם בע"ש סי' קע"ו פסק כן דבלא בא עדיין הבחורה להקונה א"א להוציא כשהשותף מוחה). – ועוד דהא באמת גוף חילוק הש"ך שכ' דשותף עדיף משליח אין לו שורש בש"ס ואדרבא מצינו בש"ס דקידושין מ"א ע"ב בהא דפריך לר"ש דפוטר תרומת נכרי מחומש אתם גם אתם למ"ל ומשני דסד"א הואיל ואמר מר אתם ולא שותפים כו' אימא אתם ולא שלוחכם קמ"ל ומבואר דשליח עדיף משותף והא דקאמר הש"ס שם מ"ב א' דלמא שא"ה דאית לי' שותפות בגוי' כבר כ' התוס' שם דהכונה שותף שעשאו ג"כ שליח דאיכא תרתי וע' בפ"י שם בביאור היטב, אבל בשותף שלא עשאו