מהרש"ם חלק ה רכ

ויצא בהיתר יצא וע' קידושין ס"ו ותוס' ותוי"ש ותוס' כתובות כ"ו בשם הר"י בר ברוך וע' יבמות קי"ט הואיל והותרו ליבמין כו', ואף דבשו"ת בר"א חא"ע סי' ס"ט נסתפק בתוך ג"ח הבחנה כיון דאסורה להינשא די"ל דל"ה יצא בהיתר הנה מהש"ס דף פ' סוע"ב ופ"א רע"א ורש"י בהא דלאו כל הימנו לאבד זכות הראוי לשני ופרש"י משיצאה מלפני העדים בחזקת מגורשת זכתה להינשא לשני ע"ש מוכח להיפוך וזה כמה הבאתי ג"כ ראי' מדף י"ט לאו כל הימנו לאסרה ושוב מצאתי בשו"ת ח"ס חח"מ סי' ה' שהביא סברת בר"א בשם רב א' ודחה בב' ידים והביא מדף י"ט הנ"ל וגם מהרשב"א ר"פ המגרש וכ' בשיבוש גמור הוא לומר כן והאשה הוי' תיכף בחזקת היתר ועכ"פ ל"ה חז"א וי"ל סד"ר ולהקל (וע' ירושלמי פ"א דגיטין ה"ב דמפורש דגבי תקנת בפ"נ הלכה כהמיקל בד"ס וה"נ בנ"ד). אך די"ל לפמ"ש המהרמב"ח בס' ג"פ סי' קכ"ז סק"ו בישוב ד' תשו' הרא"ש שכ' דבגט מוקדם א"צ גט משני והעלה הטעם דכיון דהבעל עשה הסופר לשליח וגם את העדים אדעתא לכתוב גט כשר והם שינו ועשאוהו מוקדם שינו בשליחותן והוי שלא לשמה ופסול מדאורייתא ע"ש א"כ שוב ספיקא בשל תורה ואף די"ל דהבעל הרי אומר שיהי' כשר ע"פ דעת הרב המסדר וכיון דהרב הכשירו בטעות שוב ל"ה שינוי בשליחות אבל ז"א כמ"ש בט"ג בליקוטי שמות ס"ק מ"ד דגם בטעה הרב איכא חשש זה ע"ש וביותר יש לי לדון לפמ"ש בשו"ת מהר"י מינץ בסדר הגט סי' קט"ז דכמו דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"נ כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש וכן מצאתי בש"ג שעל המרדכי דגיטין פ' המגרש בשם הר"ש מקונין דמה"ט כותבין בגט כדת משה וישראל, וא"כ היכי דפסול מדרבנן שוב אית בי' פיסול מן התורה וע' בפ"י גיטין כ' וע"ג וע"ט שלא ראה זאת וע"ש בקו"א לכתובות ג' ובאמת דבתשו' רשב"א סי' אלף קפ"ה מבואר דדוקא בקידושין אמרי' כן ולא בגירושין אבל הרי הר"ש מקונין אומר להיפוך, גם יש לדון לפמ"ש הנימוק"י סנהדרין פאד"מ דכיון דבעינן עשאאי"ל באין בו זמן מהראוי שיופסל דהו"ל עשאאי"ל אלא דכיון דשכיח כמו הודאות והלואות מתקנתא דרבנן כשר וא"צ דו"ח ולא עשאי"ל ע"ש א"כ היכי דפסול משום תקנת חז"ל שוב מוקמי' על ד"ת ופסול משום דהו"ל עשאאי"ל דממ"נ אי אזלת בתר דאורייתא הרי פסול משום דהוי עשאאי"ל ואי אזלת בתר דרבנן שוב פסול משום מוקדם וא"כ הוי באמת פסול מה"ת וכמ"ש כה"ג הב"י בא"ע סוס"י מ"ח בשם רשב"ץ ועתו"ס חולין ע"ג ותוס' שבת ק' ועוד בכמה דוכתי כה"ג, וגם לפמ"ש הפ"י בגיטין ע"ט בשם רח"ש בקו"ע דבגט כיון דאית בי' כתובה דמי לד"מ דא"צ דו"ח אבל ג"ז הוי רק מתקנת חז"ל, ועוד דלפמ"ש הראב"ד פ"ז מנחלות היכי דלכתחלה לא תנשא אינה גובה כתובה וע' ברא"ש רפ"ד דכתובות במ"ש בשם הר"מ מנרבוני ומ"ש עלי' והיכי דאיכא זיקת בעל גם הרא"ש מודה וע' באה"ע סוס"י י"ז א"כ כיון דבמוקדם לכתחלה לא תנשא שוב לית בי' ממון וא"כ שוב פסול הגט מה"ת, אך בזה י"ל לפמ"ש הנמוק"י סוף יבמות דעדות נשים גם בארוסה דל"ל כתובה א"צ דו"ח דלא פלוג בתקנתא ע"ש א"כ ה"נ בזה ומה"ט גם במוחלת כתובתה א"צ דו"ח כמובן, אבל מ"מ קושיות הראשונות תמוהים מאד, וכ"ת אה"נ א"כ צא ופרנס הא דדיעבד לא תצא וכמה דינים המבוארים בא"ע סי' ק"נ דבדרבנן הקילו, ואפשר דכיון דכל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש א"כ הם אמרו והם אמרו דדיעבד כשר וגם כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וא"כ אין בזה חשש, אבל מ"מ לענין ספיקא דפלוגתא צ"ע להקל אבל כבר הבאתי מהירושלמי דמוכח להקל, ואולם בעיקרא דדינא דנ"ד הנה הג"פ הכריע להקל והוסיף טעמים דבנ"ד ל"ש חשש דשמא יחפה ולא משום פירות וע' בט"ז שהעיר ג"כ בזה והביא בג"פ בשם ס' בני שמואל שהוכיח מהעיטור והר"ן כד' הרא"ש להקל וגם הפת"ש הביא בשם ס' ג"א למהר"ם כ"ץ שהכריע להקל בשעה"ד וכיון דבנ"ד אין הבעל רוצה לגרש שנית ומתרפס ברצי כסף הרי מבואר בתשו' גאוני בתראי סי' מ ד דבכה"ג מיקרי שעה"ד וכ"ה בשו"ת רח"כ סוס"י ע"ד וגם מבואר בחמ"ח סי' קכ"ו סקכ"ד דמשום זלותא דהרב הוי כשעה"ד וכן מצאתי בשו"ת שארית יוסף סי' ל"ו ושב"י ח"ג סוס"י ק"ל ואף דבב"ב ל"ב מבואר דלזלותא דב"ד לא חיישי' היינו היכי דמדינא הוי תרי ותרי ועי' בפ"י כתובות כו' וקו"א סי' פ"ו מ"ש בשם הראשונים ז"ל בזה וע' ר"ה כ"ט אין משיבין לאחר מעשה ופירש"י גנאי הוא שנוציא לעז טועין ע"ע וע' כתובות ק"ד ע"ב ומנין כו' ואתי לאפוקי לעז על ב"ד וע' רש"י סוטה כ"ה ע"א ד"ה עבדינן וכו' ואיכא זילותא דב"ד וע' במהרשד"ם חא"ע סי' י"ז בזה, ומלבד כ"ז הנה מצאתי בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קי"ז שהתפלא על רמ"א שהביא יש חולקין בשם ריב"ש והמעיין בריב"ש ימצא דמיירי בגט שנכתב ביום ג' בשבת י"ז אב והי' י"ט אב ובתרי יומא לא טעי איניש ולכן פסלו הריב"ש בשם ר"ת אבל בחד יומא כ"ע מודו להרא"ש והאריך שם מפסקי מהרי"א סי' י"א והוכיח באורך דבכה"ג דטעה רק ביום א' לא נמצא שום חולק ע"ד הרא"ש וסיים שחפש בחורין ובסדקין ולא מצא שום דיעה האוסר בכה"ג יעוש"ה וא"כ בנ"ד בודאי הגט כשר, ועי' תומים סי' מ"ג סוסק"ב ג"כ בזה. וכה ראיתי בשו"ת שו"מ להגאבד"ק לבוב ז"ל ח"א סי' ס"ח שהתיר ג"כ למעשה בנידון כזה ואם כי מה שחידש שם וסיים כמה מעליא הא שמעתא אין בו ממש במחכ"ת למעיין מ"מ לדינא התיר ג"כ בזה, וגם הוא לא ראה ד' הפמ"א הנ"ל, ואם אולי המערערים חששו לחשש המבואר באה"ע סי' קמ"א ס"ל בהג"ה אבל כבר כ' הפת"ש בשם כמה שו"ת דאם מכירים את הרב המסדר שהוא בקי בהוראה ובמקרה בא שגגה לידו ליכא חשש זה וא"כ ה"נ בנ"ד וע' בתשו' פ"י ח"ב א"ע סי' ב' ותשו' ח"ס חא"ע ח"ב סי' מ"ח וסי' נ"ד באורך, ולדעתי לא הי' ראוי הרב הנ"ל לאותה מעשה זולת כי האלקי' אינה לידו ושגיאות מי יבין ואם כי טעות כזה אינו מצוי בת"ח בכל זאת כפי שידעתי את הרב כי הוא למדן מופלג לא איתרע ח"ו חזקת גברא בזה ולכן לענ"ד כיון שהבעל א"ר לגרש שנית הגט כשר בלא פקפוק. (א"ה הנה הטעות דר"ה נחשב ליומא חד יש