מהרש"ם חלק ה ריט

משליח וא"כ אין ראי' כלל, שוב מצאתי בשו"ת בש"ר סי' ר"ד שכ' ג"כ דשבועה ע"י שליח ל"מ ובכס"ד דחה ד' מהרא"י והביא ג"כ מהשאלתות הנ"ל לדחות בזה ראיית מהרא"י ויעו"ש עוד בזה, וגם לכ"ע דוקא בצוה לשלוחו לישבע אבל בסתם בשתיקה ולא ענה אמן לכ"ע ל"ה שבועה וע' בסמ"ע סוס"י פ"ז ואם כי יש להביא קצת סמוכין לדבריו מתוס' כתובות ק"ח סוע"ב שכ' דאם פסק במעמדה הוי כאלו עשתה בעצמה אבל היינו לגבי הודאת ממון דבכה"ג שתיקה כהודאה וע' ב"י ח"מ סוס"י של"ג בשם ת' הרמב"ן ועס"י פ"א ס"ז וסי' של"ו ס"א בהג"ה ומשא"כ בשבועה דבעינן לבטא בשפתים וגם בש"ס דקידושין מ"ה קיי"ל דלא חציף איניש למשוי אבוה שליח וע' בתשו' מהר"ח א"ז סי' נ"ג שהאריך להוכיח בכמה ראיות דהיכי דמצי משוי שליח ולפרש לא אמרי' מדשתק ניחא לי' דליהוי שלוחי' ועכ"פ אין להוציא ממון יעוש"ה וה"נ בזה ועי' נ"ב מ"ק חיו"ד סי' ס"ז שביאר ד' הראב"ד דבשבועה וח' שתיקה כהודאה והרמב"ן חולק אבל היינו בש"ץ דהוי שלוחם משא"כ בנ"ד כ"ע מודו, ובפרט דלפי דברי האב לא היתה הכלה באותו מעמד כלל וא"כ לית דין צריך בושש, סוף דבר כי ע"פ שורת הדין הותר הקשר ואין כאן לא נדר ולא שבועה, ועמ"ש במהרש"ם ח"א סי' ר"א ובמפתחות. שם (א"ה הנה התק"כ בשידוכין לכאורה נראה דהוי כריתת ברית וכמ"ש בת' הש"מ חיו"ד סי' מ"ח דזה הוי תשומת יד המבואר בפוסקים וכמ"ש הא"ע סו"פ ויקרא עה"פ בתשומת יד ועי' מהרש"ם ח"ג סי' קכ"ו וא"כ כיון שהתק"כ לא הי' בין החו"כ עצמם רק בין אבותיהם כבר הביא הד"מ סי' רל"ט בשם מהרי"ו דתק"כ דהטעם היא משום כריתות ברית אין להחמיר כ"כ רק כשנתן ת"כ להבעל דבר בעצמי, אבל כשנתן ת"כ לשמעון לעשות דבר ללוי אין להחמיר כולי האי וה"נ אף שנעשה בפני הבנים מ"מ ל"ה כמו הם בעצמם רק כמסכימים ע"ז ושלוחם וכמ"ש בהש"מ שם אלא דבד"מ חולק על המהרי"ו וס"ל דת"כ הוי כשבועה ממש ע"ש אבל רק בנתנו דרך שבועה מיירי ושו"ר בחו"מ סי' ר"ז בש"ך סקכ"ז שהביא ד' המהרי"ו דמיירי לענין ת"כ דשידוכין ובפ"ת הביא מהשבו"י שחולק ע"ז מהד"מ אבל כבר כתבתי דמיירי בנתן דרך שבועה דוקא ובהגר"א לסי' רל"ט הביא בהא דר"ת מחשבו כשבועה מפסוק במשלי תקעת לזר כפיך י"ל כמ"ש התשב"ץ ח"ב סי' קמ"א בהא דב"מ מ"ט אל תהי בתוקעי כף דר"ל להיות ערב בעד חבירו

ומה שהביא מהשאילתות, בשאילת שלום ובהעמק שאלה ובת' הש"מ שם כולם כתבו דהטעם משום דהשליח אדעתא דבעלים עושה אבל המשלח צריך להתנות עם השליח בת"כ אלא דצע"ק דלפי"ז מאי מקשה השאילתות מתנאי דב"ג וב"ר הלא שם לא מצינו דהמשתלחים התנו ולפי התי' שם דהוקשו ראשון לאבות ג"ז ניחא ופי' בהע"ש דר"ל דמשה בדין ב"ד הי' כדאיתא בגיטין ל"ו ע"ש ויש להוסיף עוד דמשה שהי' נשיא עדיף כנדרים דמ"ח דלר"י הכותב לנשיא א"צ לזכות וי"ל משום דנשיא כרבים דמי ובב"ב ק' ע"א הרבים קנו בלא זכי' אולם הרי רבנן פליגי עלי' דר"י וע' ירו' פאה פ"ד ה"ב גבי מלך וע' ר"ן נדרים ז' ע"א בשם ירו' דב"ד הגדול יכולין להחרים נכסיו של אחרים

) סי' כ"ז

ב"ה ד' ויצא ח' כסלו תרל"ח

להרב מ' יוסף מרדכי הלוי נ"י אבד"ק אולאשקווייץ

מכתבו קבלתי היום ואני משיבו על דבר הגט מיאגאלניצא שטעה בו הרב דשם וסידר ביום ד' בשבת כ"ה תשרי ובאמת הי' כ"ו לחודש והתנצל שחשב ב' ימים דר"ה ליום א' דיומא אריכתא או דנחשב מיום ב' ככל ב' ימים דר"ח ורו"מ הביא מחו"מ סי' מ"ג וא"ע סי' קכ"ו סכ"א וכיון דהש"ך הניח בצ"ע קשה להקל וע"ז שאל כיון דהבעל א"ר לגרש שנית והוי שעה"ד אולי יש להקל ויען כי איש א' מקהלתו רוצה לישא את המגורשת ולכן ביקש להודיעהו חוו"ד אם יש לחוש לד' המערערים, והנה לכאורה עלה בלבי דכיון דפסול מוקדם הוי רק מדרבנן ומה"ת כשר א"כ כיון דיש ב' דיעות בזה שוב סד"ר להקל ואף דאתחזיק איסור א"א הרי כבר כ' הר"ש פ"ב דמקואות מ"ב בשם תוס' דהיכי דטומאה דאורייתא אזלא לה לא מחתי' מספק לטומאה דרבנן וא"כ ה"נ בזה, ובזה יש לסתור ד' הנו"ב מ"ת חיו"ד סי' ב' שכ' לענין שהי' במיעוט בתרא דרבנן דמוקמי' בחז"א ע"ש ולפמ"ש ליתא, אך באמת מלבד דגוף סברת ר"ש מבואר ברש"י מכות דף ד' ע"א להיפוך ע"ש גבי חבית מים שנפלה לים הטובל שם ל"ע לו טבילה שמא ג' לוגין מים שאובין באו עליו ומסיק דאוקי גברא בחזקת טומאה וע' ברש"י שם ומבואר דאף דמה"ת טהור מ"מ איכא חב אך בריטב"א שם דחה ד' רש"י ונראה דס"ל כהר"ש ע"ש ותבין ועכ"פ ד' רש"י הוא להיפוך אך גם הר"ש ל"ק רק היכי דהגזרה דרבנן אינה על גוף האיסור של תורה רק היא גזירה בפ"ע וכהא דגזרת שאובין אבל היכי דגזרו על גוף הטבילה מדרבנן שפיר מוקמי' בחז"א וכדמוכח בחולין דף י' גבי טבל ועלה ונמצא דבר חוצץ דמוקמי' בחזקת טומאה ע"ש אף דמה"ת בעי' רובו ומקפיד עלי' וא"כ ה"נ שגזרו על גוף הגט שפיר איכא חז"א, אך די"ל לפמ"ש המל"מ פ"ו מעדות והפמ"ג ביו"ד וד סי' י"ח ועוד כמ"פ בשם כנה"ג וש"ג דבספיקא דדינא ל"מ חזקה דאין החזקה מכריע הדין וע' בש"ש ש"א פכ"ב וש"ג פט"ו א"כ ה"נ י"ל דבכה"ג הוי ס' פלוגתא בדרבנן להקל אך מהר"י פ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא מוכח להיפוך וע' באב"מ סי' כ"ז סקי"ח ושו"ת רע"א סי' ל"ז וע' במ"מ פכ"ז משבת ה"ג בסופה וריטב"א עירובין מ"ג ותמצא מחלוקת ראשונים בזה וע' חמ"ח א"ע י"ז סקנ"ה דמוכח להיפוך אבל מהרא"ש פ"ג דסוכה שהובא בט"ז א"ח תרמ"ח סק"ז נראה כהש"ג, וגם אי נימא דמהני חז"א הנה לפמ"ש הר"ן בתשו' סי' מ"ג דאשה אחר שנתגרשה ויצא הגט בהיתר הו"ל בחזקת פנוי' ואין עא"נ לאסרה ע"ש ומוכח דביצא בהיתר יצאה כבר מחזקת א"א והוא כעין מ"ש ביו"ד סי' ח"י בנאבד הסכין דיצא בהיתר וע' גיטין ו' ע"ב הואיל