מהרש"ם חלק ה ריח

לא נתכוונו לזה כלל שיהי' בגדר שליחות ומהגם כיון דהלה מכחיש שלא היתה הכלה באותה שעה באותו מעמד פשי' דאדם נאמן ע"ע באיסורים ובפרט דבנ"ד שהעבירו מועד הסילוק והנשואין דלכ"ע הבת פטורה וכמ"ש בנו"ב מ"ק יו"ד סי' ס"ח הנ"ל ועי' בתשו' מבי"ט ח"א סי' פ"ה שהעלה דהיכי דבא לפטור בטענת אונס שאין בתו רוצה צריך עכ"פ לפייסה ב' או ג"פ בכל לבו שתתרצה ואז אם עדיין אינה רוצת אזי הוא פטור יעוש"ה בזה, וע' בש"ך יו"ד סי' רל"ו סק"ז שרמז לתשו' זו, אבל בנ"ד הרי הוא פטור משאר טעמים הנ"ל

ומ"ש רו"מ מדברי הח"ס א"ע קי"ד דהיכי דטוען שהבת אינה רוצת יש להחרים עליו שלא לנדן אותה ולא יעסוק בנשואי' עד שתברר אמתלא מבוררת מדוע מואסת בו, הנה מלבד שכבר הבאתי בשם המבי"ט דצריך רק לפייסה בדברים וכן מצאתי בשו"ת פני יצחק חא"ע סי' י"ז שדחה ד' הח"ס ופסק להיפוך וגם בת' מהרי"א הלוי ח"א קמ"ב חולק, (גם בערך ש"י חולק) אולם גם להח"ס נראה ברור דזה דוקא היכי דמדינא גם הכלה מחויבת בקיום הקשר כגון שעשו כבר תנאים וכדומה אז מחויב האב שלא לנדן אותה ומשא"כ בנ"ד שהי' רק ר"פ וכל החיוב רק ע"י הת"כ של האב א"כ אין על הבת חיוב כלל, ועוד אני אומר דבכה"ג אסור להאב לעכב נשואי' או נדוניתה דהא כבר תמה בישוע"י אה"ע סי' נ' בהא דנהגו לכוף החתן והכלה ע"י החרם וקנס לקיים השידוך הרי הוי קידושי אונס ובשלמא במה שכופין את החתן י"ל כיון דתלוה וקדש הוי קידושין מדינא רק לפי שעשה שלא כהוגן אפקעינהו א"כ בכה"ג דעושה כהוגן שוב אוקמוה אדינא אבל היכי דכופין את הכלה הדק"ל ע"ש אבל באמת לק"מ דכיון דאיכא ח' הקדמונים ובושת ומדינא חייב בהקנס א"כ כיון דמצוה לשמוע דברי חכמים ל"ה אונס וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מגירושין מלתא בטעמא וכבר העיר בזה הח"ס הובא בפת"ש סי' מ"ב סק"ב אבל היכי דאין חיוב על הכלה לקיים הפשר א"כ אם יכופו אותה בעיכוב נדוניא וכדומה שוב יהי' חשש אונס על הקידושין ולכן נראה דבכה"ג אסור לכופה בשום כפי' כלל

ומ"ש רו"מ מדברי הח"ס יו"ד סי' ר"כ שחידש דבת"כ ל"מ שום תנאי דלא אתי דיבור ומבטל מעשה, הנה לפי דבריו בכל שידוכין שבזה"ז אפי' אם יעבור א' על כל התנאים וחייב הב' לקיים הקשר ובאמת שהח"ס כ"כ רק דרך אפשר וסיים בעצמו דיש לדחות ובאמת הוי דבר תמוה דלפי דבריו כל תק"כ לא יועיל בו שאלה וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' רנ"ה בשם הרב"א דהא דמהני שאלה בנדר או שבועה הוא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ בת"כ ל"מ בי' שאלה והרי לשי' רוב פוסקים ביו"ד סי' רל"ט מהני שאלה בת"כ וגם לשי' ר"ת המחמיר והיינו רק משום דהוי כריתות ברית אבל היכי דל"ה משום כריתות ברית לכ"ע מהני אבל אי הוי מעשה א"כ בכל גווני מהראוי שלא יועיל שאלה ובע"כ דלא מיקרי מעשה כיון דהת"כ גופי אין בו הוכחה להיות שבועה וכמ"פ עושין תק"כ בגדר סטימותא אלא דדיבורו או מחשבתו משוי לי' מעשה א"כ שוב אתי דיבור ומבטל לה וכעין זה כ' המג"א סי' ש"ח סק"מ בשם הה"מ פכ"ה משבת, וגם כיון דסגי בדיבור שוב גם כשעושה מעשה לא מיקרי מעשה וכהא דתרומה אפי' נטל והפריש ביד אפ"ה. מהני בי' שאלה וע' כה"ג בתוס' ב"ק ס"ו ב' ד"ה ועוצבא ע"ש בסוה"ד, ותדע דאל"כ לשי' הה"מ פי"ג משכירות דס"ל דהיכי דאפשר לפעמים ע"י מעשה לוקין גם בלאו שאב"מ א"כ נשבע אמאי מיחשב לאו שאב"מ בש"ס ריש תמורה וכמה דוכתי הרי מחכח"ל שתק"כ, ובע"כ דעיקר השבועה הוא הדבור ולא מיקרי מעשה ועי' בתוס' חולין י"ב סוע"ב וי"ג ריש ע"א בשם ירושלמי כה"ג, ועי' באס"ז ב"מ צ' בשם הראשונים ג"כ כעין זה, וראי' לזה דהא בש"ס דערכין כ"ג המקדיש נכסי' והי' עלי' כתובת אשה דפליגי ר"א ור"י אי כשיגרשנה ידור הנאה פליגי אי נדר ברבים י"ל הפרה וק' הא אכתי יוכל ליתן תק"כ שלא יחזירנה ולא יועיל התרה וכן במכות ט"ז בטלו ולא בטלו היכי משכ"ל גבי אונס שגירש כגון שהדירה ברבים ולמ"ד יש לו הפרה כו' וק' הא משכ"ל בנתן ת"כ ובשלמא לשי' ר"ת דהוי רק משום כריתות ברית א"ש דהתם ל"ש כריתות ברית שלא יחזירנה אבל אי נימא דהוי מעשה ולא אתי דיבור ומבטל א"כ הדק"ל ובע"כ כמ"ש, שוב מצאתי בת' מהר"ם ב"ב החדשות סי' קי"ח שהוכיח דתק"כ יש לו התרה מדלא מוקי בגיטין ל"ו ובכורות מ"ו בנודר ועובד בתק"כ דא"ל התרה ע"ש, וע' בט"ז חו"מ סי' קכ"ט שהביא תשו' מהר"ם ג"כ דבת"כ ל"מ התרה בלא דעת חבירו אבל עכ"פ לא יעלה עה"ד לחשבו כמעשה וא"כ שפיר מהני בי' תנאי, וגם בלא"ה דברי הח"ס תמוהים במחכת"ה דהא כל טעמו שם דמב"ג וב"ר ליכא למילף כיון דא"א ע"י שליח והיינו ע"פ ההנחה שהניח שם דת"כ ל"מ ע"י שליח משום דהוי כמצוה שבגופו שכ' התוס' רי"ד דל"מ בי' שליחות ובאמת לפמ"ש בקצה"ח רם רס"י קפ"ב לבאר סברת תוס' רי"ד משום דהגוף שמונח עליו התפלין הו"ל כמידי דממילא דל"ש בי' שליחות יעו"ש א"כ בנ"ד ל"ש זאת (שוב מצאתי בשו"ת ב"א החדשות דף כ"א כ"ב שהעלה דבת"כ כ שהוא כריתות ברית לכ"ע מהני ע"י שליח ע"ש טעמו) וע' בקצה"ח סי' שפ"ב ששכח דברי עצמו והשיג ע"ד תב"ש מדברי תוס' רי"ד הנ"ל וע' בשו"ת ב"א חח"מ מ סי' ס"ז שהאריך לבאר כונת תוס' רי"ד הנ"ל והוא כסברת קצה"ח סי' קפ"ב הנ"ל והשיג בזה על הקצה"ח סי' שפ"ב הנ"ל יעו"ש באורך ובזה נסתרו ג"כ דברי הח"ס הנ"ל וע' ח"ס א"ח סי' ר"א עוד בזה וע' שו"ת מהר"ח או"ז סי' י"א, אך להסוברים דכל שבועה ל"מ ע"י שליח והא דמהני בי' תנאי היינו כמ"ש בהגמ"ר כתובות משום דהוי רק דיבור א"כ צ"ל דגם ת"כ הוי רק דיבור וכדכתיבנא

ומ"ש רו"מ דאי נימא דשבועה ות"כ ע"י שליח מהני א"כ הכא אי נעשה הת"כ במעמד הכלה הוי כנשבעה גם היא, הנה כבר הבאתי ראי' מירושלמי דל"מ שבועה ע"י שליח ואם כי הרדב"ז ח"א סי' י"ח פסק ג"כ דשבועה עי"ש מהני וראי' מגבעונים כבר קדמו המהרי"א והובא בנו"ב מ"ת יו"ד סי' קמ"ז קמ"ח וקצה"ח סי' קכ"ג וכבר הבאתי לעיל מהשאלתות דראשי אבות עדיפי