מהרש"ם חלק ה ריז

כבר כ' בשו"ת מהר"י מברונא סי' קצ"א לחלק בין אמירה לעני ובין נתן ת"כ דהוי כשבועה וגם לפמ"ש הש"ך סק"פ בשבועת היסת מודה דלא משבעינן לי' וא"כ מכ"ש שא"צ לקב"ח דקיל משבועת היסת ועס"י צ"ב סי"א וסמ"ע וט"ז שם ותבין, (ובפרט דכיון דנתבאר דליכא קנס בר"פ א"כ אין כאן כפי"מ ול"ש להשביע וכמ"ש בח"מ סי' פ"ז וזה פשוט וע' שו"ת תפ"צ חאהע"ז ה' כתובות סי' פ' שפסק בפשי' דבדבר שאין נוגע רק לחדר"ג אין להשביע וכמ"ש בח"מ סי' פ"ז ובנ"ד כיון דליכא קנס שוב אין להשביע), וגם לפמ"ש בקצה"ח סק"ל דטעמא משום מיגו דחשוד כו' הרי לשי' הי"א שהביא רמ"א סט"ז גם בלהבא נעשה חשוד וא"כ המוחזק י"ל קים לי וכמ"ש הש"ך סק"פ הנ"ל וגם בסק"י בשם כמ"פ ועקצה"ח שם ובש"ש שמעתא ד' פכ"ו בדין אם הב' מוחזק, ועכ"פ בנ"ד הדבר פשוט דא"א להטיל עליו שום שוק"ח ועמ"ש במרש"ם ח"א סי' קצ"ה (א"ה במ"ש ברמ"א אה"ע ס"נ ובלבד שלא יהא ערמה כתב בעבוה"ג סי' ע"ד דיש לחייבו קב"ש אם הוא לא הי' בעצה שתמאן

) אך דיש לדון בזה לפי המבואר ביו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה וש"ך סקכ"ה דבנשבע לחבירו אינו נאמן לומר אנוס הייתי רק בדאיכא רגל"ד והיינו משום דאונס לא שכיח וא"כ הרי הא דפטור אם אין בתו רוצה עיקר הטעם משום דאנוס הוא והוי אונס דל"ש וכמ"ש הרשב"א הובא בב"ש סי' נ' ס"ק ט"ז א"כ שוב אינו נאמן לומר כן אך לפ"ז גם בק"ח לא יהא נאמן אבל באמת ז"א דודאי אם אינם יודעים מזה אם אין בתו רוצה אינו נאמן לומר אנוס אני וצריך לברר אונסו וגם בזה לפמ"ש השע"מ סוס"י כ"א דכיון דאה"ב אחה"ר נאמן לפטור א"ע בטענות אונס וכהא דנאמן בפקדון לומר נאנסו בשבועה עכ"פ וצ"ל דהתם עיקר טעמא כמ"ש הש"ך בטעם ב' משום דכל א' יאמר כן. אבל היכי דלפנינו אין בתו רוצה רק דבאנו לחוש שמא אלפוה בזה שפיר נאמן הוא בזה שלא עשה ערמה ובפרט שהרי לדעת הרמ"ע שהובא בחמ"ח שם אפי' אם סיבב האב המיאון פטור ואם כי הח"מ הוכיח מתשו' רמב"ן להיפוך ובאמת שדברי הרמב"ן הובאו בב"י יו"ד סי' רל"ב ובש"ע שם סי"ז ועי' במהרי"ט ח"א סי' כ"א במ"ש מתשו' הריב"ש סי' קע"ה ובמ"ש לחלק בין שבועה לנדר עי' תלי' וגם מדברי המרדכי פ"ב דכתובות מוכח דגם אם הי' תחלתה בפשיעה מיקרי אונס אבל מהנמוק"י פ"ב דב"ק מוכח להיפוך, ועכ"פ בכה"ג דנ"ד שאין עלי' חיוב ממון רק מכח הת"כ י"ל דלכ"ע נאמן שלא אלפוה שהרי הכרנו באונסו

ועוד דבנ"ד כיון שצד ב' העביר מועד הסילוק מהנדן והנשואין וזה תבעו כמ"פ והשמיט מדחי אל דחי א"כ לא מיבעיא אם הי' מזיד פשי' דהשני פטור ואינו נאמן לומר שהי' אנוס וגם אם יברר אונסו הרי קיימ"ל דאונס חייבי' לזה לא אמרי' וכדמבואר מדברי הט"ז ונה"ך יו"ד סי' רל"ו וש"ך ח"מ סי' כ"א ובכה"ג שנדבר מהזמן בהר"פ ות"כ ולא נעשה תחלה השידוך בסתם פשי' דהשידוך בטל ואין כאן ת"כ ולא שבועה וע' נ"ב מ"ת חיו"ד סי' ר"ד ותשו' השיב משה חיו"ד סי' מ"ח באמצע התשו' שכ' להדיא דאם העביר המועד השני פטור מהתק"כ בכל גווני כל זמן שלא נעשה תנאים ועי' נו"ב מה"ק חיו"ד סי' ס"ח בזה ועוד דכיון דרוצה לפחות שליש בטענה שירד מנכסיו הנה מלבד מה דלשי' כמה אחרונים שהבאתי בחיבורי לחו"מ סי' ר"ז דתקנת ארצות לפחות שליש מהני רק לפטור אותו ולא לחייב צד הב' וכל ספק בתקנה להקל א"כ פשי' דבנ"ד ג"כ פטור צד המעכב וגם לפמ"ש בחיבורי שם דאם העני לגמרי חייב צד הב' הרי בנ"ד אינו בגדר זה ח"ו וגם אי נימא כדעת הספ"י שהבאתי בחיבורי שם הרי עכ"פ הוי רק מכח תקנת ארצות והתקנה נעשה רק היכי דעשו כבר תנאים ביניהם ולא בר"פ לבד וכמ"ש הט"ז הנ"ל דבכה"ג פטור מקנס וא"כ אף שנתן לו ת"כ היינו באופן שיקיים כפי המדובר אבל כיון שזה אינו מקיים שוב פטור זה מהת"כ וגם לכ"ע עכ"פ צריך לברר אם ירד מנכסיו ואינו נאמן בקב"ח להוציא מזה כידוע ואפי' בשבועה אינו נאמן להוציא מכנגדו ולכן מכל הלין טעמי הדין פשוט דיוכל זה לבטל הקשר

אבל גם לפי"ד רו"מ הרי אם יקב"ח שלא אלפוה והוא אנוס שוב ממילא פטור גם מן הת"כ ואפי' אם כבר עשו גם תנאים פטור בכה"ג וע' בט"ז יו"ד סוס"י רל"ו ובדג"מ שם בשם הסמ"ע סי' רמ"ה וגם בכל שבועה פטור אם נאנס אפי' רק אונס ממון כמ"ש בי"ד סי' רל"ב וכמה דוכתי ובפרט מ"ש רו"מ דהוי כנשבעה בתו ג"כ ע"י שליח מלבד דלשי' כמ"פ ל"מ שבועה ע"י שליח ועקה"ח סי' קכ"ג במה שדחה ראיית מהרי"א מהגבעונים דהוו אפטרופסים ואני מצאתי כדבריו בשאלתות פ' מטות שהעלה שם דע"י שליח א"צ משה"ת והקשה מתנאי דב"ג וב"ר דהי' ע"י משה ואלעזר ותי' דראשי אבות עדיפי משלוחים והוו כישראל גופייהו וע' ברדב"ז ח"א סי' י"ח שכ' ככל דברי המהר"א, וע' נו"ב מ"ת חיו"ד סי' קמ"ז קמ"ח באורך בזה וע' ח"ס יו"ד סי' שכ"א בענין זה ואולם באמת נעלם מכולם דברי הירושלמי פ"ב דסנהדרין שהובא ברא"ש ר"פ שבועות העדות בהא דכ"ג אין דנים אותו דפריך וימנה אנטלר ומשני הרי שנתחייב שבועה בב"ד כו' ע"ש ולכל הפירושים שם אי נימא דמהני שבועה ע"י שליח הרי יוכל למנות האנטלר שישבע בשמו ובמקומו בשליחותו והוי כנשבע בעצמו ואף שאין השליח יודע האמת הרי כיון דנשבע בציויו ושליחותו הוי כנשבע כ"ג בעצמו ובע"כ דל"מ שבועה עי"ש, אבל יש לחלק בין שבועה שמקבל עליו איזה דבר להבא ובין שבועה אם הוא כן כמובן, ונהירנא שראיתי פלפול גדול בענין זה בשו"ת שמש צדקה בקונ' פני הכרובים סי' ל"ג מן סימן א' עד סי' ט"ו ואינו ת"י כעת, שוב מצאתי בשו"ת שם ארי' יו"ד סי' מ"א שהעיר בהנ"ל ותי' דעל העבר שהוא שקר הרי אשלד"ע ואין על המשלח איסור

אבל גם אי נימא דשבועה ע"י שליח מהני ובפרט לפמ"ש בשו"ת ב"א החדשות דף כ"א ע"ב דבתק"כ שהוא כריתות ברית לכ"ע מהני ע"י שליח היינו בצוה לו בפירוש לישבע במקומו ובשליחותו אבל אי נשבע זה והב' עומד ושותק לא יעלה עה"ד שיהי' כנשבע גם זה כיון דשניהם