מהרש"ם חלק ה ריד

מסירה ואח"כ כתיבה ואפ"ה אם כותב זור"ע המועיל בדד"מ מהני גם בדתה"ק וכמ"ש בשו"ת ח"צ סי' קמ"ז וע"ש סי' קמ"ח דגם מחילת המלוה ל"מ בזה ע"ש וה"נ בזה ואין זה נגד ד"ת דהא גם בד"ת מהני קנין וג"ז הוי כמו קנין, ועוד דכיון דגם בדינינו הוי סד"ד עכ"פ שוב י"ל דדמ"ד דל"ה נגד ד"ת כיון דאצלינו אין הדין ברור ועקצה"ח סי' רנ"ט דהיכי דע"פ הישר והטוב מחויב בדבר שוב מהני דד"מ לחייבו גם מדינא ומכ"ש בזה ואין זה ענין כלל למקבל עליו דד"מ דהתם מיירי לדון ע"פ דד"מ וכאן אמרי' דהוי קנין של דד"מ ומועיל כמו קנין שלנו, והבאתי שם תשו' מהראנ"ח בס' מים עמוקים סי' נ"ג שכ' דתליא בפלוגתת הפוסקים אי שטרי ערכאות כשרים ולשי' רוב פוסקים דכשרים ה"נ בשטרי בירורין כיון דבדיניהם משתעבדים בזה הבע"ד וא"י לחזור י"ל דדמ"ד אך די"ל דוקא בשטר מתנה דבשטרא דידן מהני יפה כח שטרם כשטר שלנו אבל שטרי בירורין דלדידן ל"מ כלל לענין פשר בלא קנין ואין נראה להעמיד דין פשרה בלא קנין דחוזר דוקא היכי דלא כתבו שטרי בירורין וסתמא אמרו פשרה בלא קנין חוזר ומשמע אפי' כתבו שטרי בירורין א"כ י"ל דגם דד"מ ל"מ בזה וכמ"ש הרמב"ן דבמטלטלין ל"מ שטר מתנה בערכאות דלא עדיף שטרם משטר שלנו אבל יש חולקים וס"ל דגם במטלטלין מהני שטר ועי' ריב"ש סי' קמ"ב וסי' תע"ז א"כ הוי סס"ד והמע"ה והאריך עוד לחזק דבריו שנית וסיים דודאי אם נהגו לסמוך על הקאמפ' שלא יוכלו לחזור גם בלא קנין י"ל דמהני שפיר והמנהג עיקר וכמ"ש הרשב"א שאם נהגו כדעת המכשירים אפי' בשטר מתנה מנהג עיקר ויש לחלק אבל שמעתי שהמנהג בבוא פשר לפני ת"ח עם קאמפ' אעפ"כ מקבל קנין שלא יוכלו לחזור וזה האות שאין המנהג שיהי' הקאמפ' לבד עושה קנין עכת"ד שם (שו"ר בהגהת חו"מ מהג' מהרש"ק בהשמטות לסי' י"ב שפסק בפשי' דנ"מ בלא קנין ע"ש ולא ידע מד' הראנ"ח) והנה מ"ש דקאמפ' הוי רק שטרי בירורין מצאתי כדבריו גם בתשו' אבן השוהם סי' נ"ט וכן מצאתי בירושלמי פ"ג דמ"ק הל' ג' להדיא דשטרי בירורין היינו קאמפרמיסין ומה"ט לא דמו כלל להא דסי' קכ"ט דהתם מיירי בשט"ח וגם התומים ונה"מ מיירי רק בכה"ג אבל בכ"ז כפי מה שכותבין בזה"ז שמתחייבין כל א' בכל תוקף לקיים דברי הדיינים א"כ הוי שטר חיוב וי"ל דדמי לקנין והראנ"ח שם לא הביא כלל מד' הרמב"ן ורמב"ן שבסי' קכ"ט הנ"ל ובפרט היכי דהדין הוי על עזבון של קרקעות הרי בקרקע מהני שטר, ועוד דכ"ז היכי דחזרו בהם תיכף אבל אם כבר שמעו דברי הפסק וחתמו אח"כ על הרעציפיסען שמקבלים את הפסק וכנהוג בקאמפ' שבזמנינו הרי עיקר טעם התומים דל"מ שטר משום דאין החיוב ברור ודמי לאסמכתא אבל מה שחותם אחר יציאת הפסק שוב לכ"ע מהני בשט"ח, (וגם היכי דחותמים גם על הרעציפיס קודם הפס"ד הרי טרם שיעברו ל' יום ונעשה רעכט קרעפטיג בדיניהם יוכלו לעשות מחאה (אנולירונג) ואם הזמן עובר ואינו עושה בודאי בכה"ג שתיקה כהודאה אבל י"ל דמ"מ ל"מ בזה בלא קנין כמ"ש הש"ך בשם ת' מיימוני) ועוד נראה לפמ"ש בשו"ת רמ"א סי' ע"ח דאם הקנו זל"ז בפשרותיהם אפי' היכי דל"מ קנין מ"מ בזה גמרו ומקני להדדי הואיל דבעי לקנות מקנה דהעיקר כדעת הסוברים בסי' קע"ו דבשותפין אגב דקני מקנה וכ"פ בתשו' שער אפרים סי' קל"ג א"כ ה"נ י"ל בשטרי קאמפ' כן ובפרט דידוע דבעוה"ר רבים אינם צייתים ד"ת וגמר ומקנה אגב דבעי לקנות ויש לדון בזה עפי"ד נה"מ סי' קע"ו סק"ג ועמ"ש בחיבורי שם על דבריו, ואכמ"ל, ועכ"פ היכי דחותם אחר יציאת הפסק ולא עשה אנולירונג נראה דיש לדון דמהני שפיר גם בלא קנין ובפרט דבזה"ז רוב קאמפ' נכתבי' על נבררים סוחרים ואין בקיאים כלל לעשות קנין וא"כ פשוט המנהג כן ובכה"ג גם מהראנ"ח מודה וכמש"ל בשמו, וע' בש"ך סי' שנ"ו סק"י דד"מ בהדי מנהג מהני גם נגד ד"ת אך דמיירי במנהג שניתקן ע"פ חכמי הדור מה שאינו כן בנ"ד כמובן ואדרבא כל ב"ד נוהגין לקבל קנין ג"כ, וע"כ בנ"ד שזה טוען שהי' קנין והי' רב א' השליש חזקה שעשה כדין ומה שלא נכתב בהפס"ד הוא מחמת שנתנו דעקרעט ע"ז, ואמנם באם שלא כ' עדיין דעקרעט תליא בהנ"ל אי קאמפ' מהני בלא קנין וגם בזה צ"ע די"ל דלא נזהר לכתוב כן כי סמך על תוקף הדעקרעט שיתן אח"כ. וכ"ז היכי דהקאמפ' מועיל בדד"מ אבל בנ"ד הדבר פשוט וידוע דאין בזה ממש כלל גם בדיניהם דאין להאפטרופוס כח להתפשר בדיניהם עבור היתומים (ובפרט שאינו אפטרופוס כלל וכמ"ש רו"מ כי בערמה עשו) ובכל עניני עזבון אם לא נעשה הקאמפ' בהסכמות כל היורשים בדד"מ אין ממש כלל בהקאמפ' ודעקרעט לעשות חלוקה בהעזבון כידוע לכל מי שיש לו רק קצת ידועה בנימוסיהם וכבר כ' הרמ"א סי' ס"ח ס"א בסופו וסי' ר"ב סי"ז דהיכי דהשטר פסול בדיניהם אע"פ שבדינינו נכתב כהוגן לא נכשיר יותר מהם וכיון דכל כח הקאמפ' הוא רק ע"פ דד"מ וכמש"ל א"כ לא נכשיר יותר מהם, ואפי' אם נעשה גם בקנין הרי גם בדינינו אין כח ביד האפטרופוס להתפשר עבורם בלא הסכמת ב"ד ואף דהח"ס ח"מ סי' קי"ב כ' דאפטרופוס יוכל לוותר לטובתם (ואני מצאתי בתשו' רשב"א סי' תתצ"א ורדב"ז ח"א סי' קמ"ח דגם קרובי היתומים יכולי' להתפשר לטובתם ע"ש) יפה כ' רו"מ דכיון שהם גדולים מי"ג שנה אין להאפטרופוס כח עליהם כלל דאפטרופוס לדיקננו לא מוקמי' והן אמת שמצאתי בשי"ק על הירושלמי פ"ה דגיטין ה"ד דזה דוקא למנות לכתחילה אבל אם כבר נתמנה בקטנותן אין מסלקין אותו גם בגדלותן עד שידע בטוב מו"מ וידע לפקח בעצמו על נכסיו ע"ש ובתשו' ריב"ש מבואר דבן יג"ש אף שאינו יודע בטוב מו"מ דינו כגדול ולא מוקמי' לי' אפטרופס אבל י"ל דהיינו ג"כ רק למנות לכתחלה (אבל בתשב"ץ ח"ב סי' ע"ה מבואר דההתמנות מתבטל) ובפרט לפמ"ש המבי"ט ח"א סי' קכ"ב וח"ב קצ"ג דמהני מכירת הקרקע של האפטרופס גם אחר יג"ש קודם שהגיע לבן כ' ורמז עליו גם רו"מ אבל הדבר פשוט דלחתום על