מהרש"ם חלק ה רי

סמוכין מהש"ס דפסחים מ"ב ע"ב מאי זיתום המצרי תני רב יוסף תלתא שערי כו' וסימנך סיסני ופירש"י לחד גי' וסימנך סמ"ך סמ"ך רב יוסף שיש בשמו סמ"ך אמר שערי ולגי' אחרינא סיסני פירש"י ב' סמכי"ן יחד וגם להתוס' שם מודים דעכ"פ הוי סימנא יעו"ש וע' מד"ר בראשית פי"ז כיון שנבראת סמ"ך נקרא שטן עש"ה וע' ב"ב ט' פרוש בשי"ן כתיב בסמ"ך קרינן וע' ברכות נ"ז הרואה שעורה כו' שנאמר וסר עונך כו' וע' ח"א שם וא"כ כ גם היכי דצריך לכתוב בשי"ן שמאלית וכתבו סמ"ך כשר בדיעבד עכ"פ (וע' סוטה ה' סוע"א בשר בושה סרוחה רימה איכא דאמרי שאול דכתיב בשי"ן נראה דפליגי בהנ"ל וע' עזרא ד' פסוק ה' ורש"י ג"כ ראי' לזה ועי' רש"י ורא"מ פ' תרומה בפסוק וקשותיו ומנקיותיו במ"ש בשם יש מחכמי ישראל והרא"ם תמה ולפמ"ש א"ש ע"ש ודו"ק) וגם בנ"ד אין כאן שינוי השם ובפרט לפמ"ש בס' הקוב"ץ פ"ד מהל' גירושין בשם הג' מהר"מ בנעט דבזה"ז דהגט נשאר ביד ב"ד יש להקל בכמה חומרות שהם מחשש שיאמרו לא זהו המגרש ע"ש וה"נ בזה והרי דעת הב"ש אות א' ואות מ' דבכל אותיות המתחלפים כשר ומכ"ש בזה לכ"ע יש להקל (ומ"ש רו"מ דיש לחוש שיאמרו דשם סירקא הוי שם עריסה ז"א דא"כ הו"ל לכתוב שם זה בצירוף ב' שמות האחרים בלא דמתקרי אבל י"ל דכיון דלא נקראו ביחד לכן א"א לכתבו ביחד כמובן)

ואמנם בנ"ד יש חשש מכח שכתבו שם הנשתקע ולשי' הט"ג בלקוטי שמות סקל"ט דגם אם נכתב בכתובה הוי נשתקע אבל בשו"ת א"ש ושו"ת מ"מ סי' ג' העלו דל"ה נשתקע ובתשו' א' הבאתי מרש"י ע"ז דף ז' בענין נשתקע ועוד מכמה דוכתי ואמנם בנ"ד שנכתב גם בקוייטליך לפעמים ובצירוף הכתובה י"ל דלכ"ע ע אין לפסול הגט בדיעבד, כנלפענ"ד

סי' כ"ד

ב"ה אור ליום ו' ויחי תרל"ח

להרב המופלג בתורה ויראה מו"ה אברהם עביר עדילשטיין נ"י מו"צ דק' פוסטין

ע"ד השאלה בדבר המקוה שעשו אנשי כפר קאסמאניש במקור מים חיים בין אבנים גדולים ולא יוכלו לחפור כ"כ בעומק שיעלה המעיין בכדי שיעור טבילה המשיכו מים ממעיין שע"ג הארץ לתוך המקוה בכדי שיעור טבילה ואח"כ סתמו האעיין ועשו להם תיבה לתוך המקוה בנקב בשולי' כמו טפח ומחצה ואם כי מי המעיין עלו בגובה יותר משיעור מ"ס אבל מ"מ לא הגיע לשיעור טבילה זרת למעלה מטיבורה וחסר לשיעור זה ערך ז' או ח' אצבעות (שקורין צאהל) וכששופכים לתוכו מים להשלים השיעור לא הי' התיבה מחזיק המים בתוכו מחמת הנקב וציוה כת"ר לסתום הנקב בצרורות אבנים וטיט וגם ליתן אבן א' גדולה בתוך הטיט ולהדקו היטב בב' חתיכות עץ בראשי האבן בכדי שלא יוגבה ע"י חוזק המעיין ועי"ז עומדים המים הנשפכים לתוכו ולא נחסרו במהרה כ"כ כמקדם באופן שאין נראה לעין שום זחילה כלל ומ"מ ז' צאהל מים שבגובה הולכים וחסר בערך ז' או ח' שעות, גם צוה לעשות נקב כשפ"ה ולסתמו בברזא ולפותחו בשעת טבילה ורו"מ צידד מאז להקל דכיון דהוי מעיין אינו נפסל בזחילה ובפרט דהזחילה למעלה משיעור מ"ס דהא תמיד נשאר שיעור מ"ס ולא יחסר המזג ולשי' כמ"פ בסי' ר"א ס"נ יש להקל גם בלא מעיין ומכ"ש במעיין בודאי אינו פוסל וכעת מצא בס' ד"ח ח"ב סי' צ' שהוא פוסל בפשי' מקוה כזו ולכן נסוג אחור ואם כי כבר נהגו לטבול בה איזו זמן יען כי הוא שעה"ד גדול ובאים לידי מכשולות ח"י בכ"ז כעת חשש לנפשו וצוה כעת לבל יטבלו בה וביקש מעמדי להודיעהו חוו"ד בזה, והנה הספר הנ"ל אינו ת"י כלל ולא אדע מאיזו טעם החמיר שם, ונחזי אנן והנה מ"ש רו"מ מהא דרק למעלה משיעור מ"ס הוא זוחל יש לפקפק דהתם מיירי שהזחילה היא רק למעלה בשפת המקוה למעלה דלשי' הר"ש פסול וע"ז חלקו הפוסקים (וכ"ה להדיא בתשב"ץ ח"א סי' י"ז ע"ש) אבל כאן שהזחילה היא דרך הנקב התחתון כשפותחין אותו א"כ גם למטה יש מחילה ואף דהוי מעיין הרי לשי' הש"ך החולק על מהרי"ק היכי דנפסק מן המעיין שוב אין לו דין מעיין ואם כי קצת אחרונים דחו ד' הש"ך הנה כבר האריך בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"ט והוכיח דתליא בפלוגתת רמב"ם וראב"ד וקשה להקל לכתחלה ובפרט לשי' מהרי"ק שורש קט"ו ותה"ד איסור זוחלין הוי מדאורייתא ואף דהב"י כ' בשם מרדכי דהוי רק מדרבנן הרי בד"מ דחה דבריו אבל הנה הפ"י בשבת דף ס"ה הוכיח מהתוס' דס"ל דהוי רק דרבנן וע' בח"ס סי' ר"ב שהוכיח כן ד' מהר"ם שבמרדכי ורשב"א ורא"ש ור"ן דהוי רק דרבנן אבל מד' הרשב"א שהבאתי לקמן בשם תשב"ץ מוכח להדיא דס"ל דזוחלין מה"ת פסול) וע' תשו' מהרי"א יו"ד סוס"י רי"א שהוכיח דרש"י חולין ל"א סובר דהוי רק דרבנן ותוס' שם חלקו עליו וס"ל דהוי מה"ת וכ"מ ד' הרמב"ם פ"ט דמקואות ה"ז וריש ה' מקואות וע"ש סי' רל"ג שהוכיח מד' הראב"ד דסובר דמע"מ כשר והובא בש"ך סק"י והש"ך תמה דהא נוטפין מדאורייתא פסול אבל אי נימא דאיסור זוחלין רק דרבנן א"ש וע"ש סי' רל"ד עוד בזה ואמנם לפמ"ש התוס' בכורות נ"ו דבמחובר לנהר ל"ה דאורייתא א"כ בלא"ה לק"מ וכמ"ש בנח"א שבס' האשכול סי' נ"ג בשם שו"ת גי"ט, ובתשו' א' הארכתי לפלפל בזה ואכ"מ ועכ"פ כיון דהוי סד"ד א"כ י"ל דהוי ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן דמהני כמ"ש הש"ך ביו"ר סי' ס"ו וסי' פ"ג וכמה דוכתי. אבל העיקר נראה דבכה"ג דאין הזחילה ניכרת אף דהוא הולך וחסר אינו בכלל זחילה כלל וכמ"ש הרשב"א הובא בש"ע סנ"א ואם כי הח"ס סי' רי"א נדחק בזה מנ"ל להרשב"א דבר זה דגם בנקב הוי כן וכ' שחידש ד"ז מסברא וע"ע ת' מהרי"א יו"ד סוס"י רי"ד וסי' רכ"ח אבל לענ"ד הרשב"א למד ד"ז ממשנה פ"ה דמקואות מ"ו בש"א מטבולין בחרדלית ובה"א אין מטבילין ומודים שגודר כלים וטובל בהם וכבר כ' הרא"ש בנדה שהובא גם בב"י דסתם גודר בכלים א"א להדק כ"כ שלא יצאו מים בין כלי לכלי ולא הוזכר במשנה שיהא צריך לטוחן בטיט וא"כ גם למטה יוצאים מעט מים דרך סדקים