מהרש"ם חלק ה רט

מהא דכתובה אבל הנמק"י ב"ב פי"נ כתב דמקולי כתובה הוא וגם ברשב"ם שם כ"כ וכ"כ בש"ך סי' פ"א סק"ט אלא דבהגהות א"ב שם הביא מהמרדכי וט"ז אה"ע סוסי' ק"ו דל"מ כן וע' קצה"ח ונתה"מ ופ"ה סי' י"ב ולכאורה נראה כד' הנמק"י דרק בכתובה הקילו דאל"כ תיקשי לשי' הרבינו ישעי' ודעימי' דבתפס שטרא ל"מ מחילה ולפמ"ש הב"ח דטעם הר"י משום דס"ל דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ואף דהש"ך תמה עליו כבר כתבו האחרונים ליישבו וע' בקצה"ח שם וא"כ לפמ"ש התוס' בסוטה כ"ה ע"ב דבכתובה ל"א כגבוי ניחא אבל י"ל דאחר מיתת הבעל דל"ה עוד ספק הוי כגבוי, ושו"ר בחמ"ח וב"ש אה"ע סי' ק"ה ס"ה שהביאו ראי' מהא דמבואר שם דמוחלת כתובתה אצ"ק דגם בנקט שטרא מהני מחילה אבל צ"ע דהב"ש סותר א"ע למ"ש בסי' ק"א סק"ז גבי שהתה כ"ה שנים דכתובה עדיפי דגם למ"ד דמהני מחילה בנקט שטרא בכתובה לא וצ"ל דהוא משום דלא מחלה בפירוש רק שתקה ולכן מדלא החזירה הכתובה מוכח דשתיקתה ל"ה משום שמחלה אבל היכי דמחלה בפירוש כהא דסי' ק"ה אין חילוק בין כתובה לשאר שטר אבל נראה דהעיקר תלי' כפי שנראה באומד הדעת אם באמת כוונתו הי' למחילה בלב שלם ומעתה היכי דאמר בלשון מחילה זה מוכח דלמחילה נתכוון זולת כשהי' דרך שחוק וכדומה כאה"ע סי' ק"ה שם משא"כ היכי שלא אמר בלשון מחילה תליא לפי הענין הנראה אם למחילה גמורה נתכוון או לא וכ"מ במהרי"ט חחו"מ סי' מ"ה וסי' קי"ב דהיכי דאיכא אומדנא דמוכח שמחל לו גם בלב מהני, הובא בשע"מ רס"י ס"ח ובד"ג וע' בהגהות דו"פ לסי' י"ב והטעם דמהני מחילה בכל לשון דבשלמא אם מחילה מהני בתורת הקנאה הי' צריך להיות בלשון המועיל אבל הרי מחילה היא מתורת סילוק כדמוכח מתוס' קידושין י"ט ע"א ד"ה אומר ומה"ט א"צ קנין דבשלמא ליתן צריך קנין משא"כ להסתלק באמירה לבד נשאר זכותו להאחר וכמו שחילקו האחרונים בהא דמהרמ"ל דפשרה שעושין בע"ד בעצמן א"צ קנין דה"ד מתובע לנתבע דמהני בתורת מחילה משא"כ מנתבע לתובע צ"ק וכמ"ש בנתה"מ שם ובעירובין ע"א גבי בישול רשות דאיסתלוקי רשותא היא ושרי בשבת וע' מג"א סוס"י ש"ו וסי' י"ג לענין מתנה בשבת ובזה י"ל הטעם דל"מ מחילה במה שהוא בעין כמ"ש בסי' רמ"א דבזה ל"מ סילוק דכל היכי דאיתא ברשות דמרא קמא איתא ולצאת מרשותו לרשות חבירו צריך קנין המועיל וכמ"ש ברמ"א סי' קפ"ט ומג"א סי' רמ"ה סק"ז (וצ"ע בב"ב קס"ט ע"א יעו"ש ואנן קיי"ל כחכמים שם וכמ"ש הרא"ש בחו"מ סי' רמ"ג ורמ"ה וע' מבי"ט ח"א סי' שי"ד ובמשפ"ש הביא המחבר ע"ז מת' הרא"ש ע"ש אלא דהריטב"א בקידושין ט"ו ס"ל דמחילה הוי הקנאה הובא בד"ג וי"ל דמטעם זה ס"ל דמחילה בלב ל"מ כמ"ש בב"מ ל"ד וגם ברמב"ם פ"י ממכירה מבואר דמחילה הוי מתנה ואם הוי הקנאה שוב י"ל דבעי' לשון מחילה דוקא אבל מפשטות הפוסקים ל"נ כן וכ"מ במהרי"ט שהביא המחבר בספרו משפ"ש סי' ר"ט, ולפי"ז לא יסתרו פסקי ת' מהרמב"ב דהתשובה הי' לפי ענין השאלה שהי' מורה אם כוונתו הי' באמת למחילה או לא

והא דירו' ורמב"ם ה' שמיטה כיון דבתחלת ההלואה א"ל כן עכ"ח דרך תנאי הי' בדבר שהוא א"ר לתבעו אבל מעצמו יחויב לשלם לו וכהא דכתובות ק"ח ונדרים ל"ג ע"ב יעו"ש ברש"י ור"ן ולפי"ד הנוב"ק סי' ל"א גם בנשבע לו שלא יתבענו יכול למכור החוב לאחר והאחר יתבענו וע' בהגרע"א לחו"מ סי' רמ"א שהביא מת' מבי"ט דל' מחילת תביעה אפי' על חוב ושיעבוד לא יועיל כיון דאינו מוחל החוב והשיעבוד רק התביעה ולכאורה גם מש"ס כתובות פ"ג וכריתות כ"ד משמע דדין ודברים וכן כל הלשונות ל"מ אבל שם מיירי בשדה דבבעין ל"מ מחילה וע' רמב"ם פ"ז מעירוכין הט"ו ובהראב"ד ובה' מלוה פי"ט ה"ח ובהשגות שם וע' בצ"פ דס"ל להר"מ דדין ודברים ל"ה קנין רק סילוק בעלמא ול"ש ע"ז מה מכר ראשון לשני וכו' ושזהו כוונת הירו' כתובות פ"ט ה"א כל גרמי אמרה וכו' ועכ"ח דדו"ד ל"ה גדר מחילה רק שלא יוכל לתבעו ומ"מ השיעבוד מוטל עליו והביא הירו' דשמיטה הנ"ל ע"ש (וד' הנו"ב צע"ק ממהר"ח א"ז הנ"ל וע' ש"ך סי' רל"ב סק"ב)

וגם י"ל לפי"ד הט"ז סס"י ק"ו מהמרדכי דבדבר שהוא ברור שחייב לו מהני אפי' השתיקה כמחילה, וגם י"ל להיפוך דמחילת שיעבוד קיל וכמ"ש הב"י סי' קי"ח בשם ת' הרא"ש וע' ב"ש אה"ע סי' כ"ח סק"ל

ומה שדן מצד דל"ה כגבוי בל"ז העסקא אינו מוכח בשטר דמי יימר שהרויח ובס' ל"א כגבוי כתוס' סוטה ובכנה"ג לסי' פ"ב כללי מיגו ומ"ש מצד מחילה בטעות כ"מ בסי' רמ"א בשם מהרי"ק וע' פת"ש סי' קע"ו שהביא ג"כ ד' המהר"ם אלשי"ך וע"ש והגאון המחבר גם כשחיבר ס' משפ"ש לא הי' לפניו החו"מ עם הפת"ש ולכן בכמ"ק הביא ד' הפוסקים שכבר מובאים בס' פ"ת

ומ"ש מדין מחילה בטעות כ"מ גם ברשב"א שהביא בהגרע"א לחו"מ סי' י"ב דבסבור שאין לו בידו ונמצא שיש בידו מחילתו בטילה אא"כ כתב מרצונו יודע אני שיש בידך יותר וכו' ע"ש ות' זכר"י שהביא כן הובא ג"כ בפ"ת סי' רמ"א)

סי' כ"ג

עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל בדין אשה שהי' שמה מעריסה שרה לאה ונשתנה שמה לשם שירקא ונשתקע שמה הראשון רק בכתובה ולפעמים קוויטל לצדיק נכתב שם שרה לאה וכתבו בהגט סירקא (בסמ"ך) דמתקריא שרה לאה וע"ז פקפק רו"מ דאף דאם הי' כותב שם סירקא לבד נראה דאין חשש כיון דאין שינוי במבטא אבל כיון דנכתב דמתקריא שרה לאה א"כ מוכח דשם סירקא הוי שם בפ"ע דאל"כ הי' כותבין שרה המכונה שירקא א"כ אין זה ספירת דברים, והנה כבר כ' הג"פ הובא בט"ג ש"א אות א' סקמ"ז דבשמות נשים דרגילי לכותבם בשי"ן שמאלית וכתבו סמ"ך כשר (וכ"ה ברשד"ם א"ע סי' מ"ט) וע"ש אות ש' סקי"ד ואות ז' סקי"ג ואות י' סקי"ד וש"נ אות ש' סק"ב וסק"ז וליקוטי שמות עיירות סקכ"ג וע' שבת פ"ט סוע"א הר סיני שירדה שנאה לאה"ע עלי' ולפענ"ד יש להביא