מהרש"ם חלק ה רו

כהלכה וה"נ בזה, וכן מצאתי בתשו' מהרשד"ם סוס"י ל"ו הנ"ל שהביא בשם תשו' הרא"ם דאין לנפרדים מן הקהל ליקח מחפצי הקהל שהוקדשו שם וכבר זכו בהם באותו ביהכ"נ ואין בידם ליקח לביהכ"נ אחר יעו"ש ונידון המבי"ט שהביא מג"א שם מבואר למעיין שנפרדו זמ"ז ברצון הטוב ע"י אונס וסיבה שאירע ובכה"ג כ' שיחלקו ביניהם ומשא"כ בזה, ואחר כמה שנים בא לידי פת"ש חו"מ שנדפס מחדש ומצאתי בסי' קס"ב בשם ת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ד שפסק ג"כ דגם אם נפרדים ע"י פירוד לבבות אין בידם לתבוע חלקם כלל מכמה טעמים יעו"ש אבל התם מיירי בנשארו רובן וכן י"ל בהא דסס"י קנ"ד הנ"ל אבל מד' מהרשד"ם הנ"ל נראה דאין חילוק בזה

אבל מ"ש רו"מ דכיון דנעשו שותפין עד שיגמרו הס"ת לא הי' ביד צד ב' לסלק א"ע באמצע הזמן כמ"ש בחו"מ סי' קע"ו סט"ו וא"כ כיון שעברו ע"ז הי' ביד הראשונים לסלקם מהשותפות וא"כ לא הי' היריעות הראשונים שוים כלום אלמלא גמרו צד א' הס"ת והל"ל כהפסידו בעצמם מה שכתבו מקודם וצד א' הצילו לעצמם הוא תמוה דגם אי לא גמרו שאר הס"ת בודאי הי' יריעות הראשונים שוים איזו סך למכירה ושייך לכל א' חלקו וגם מ"ש דהוזל עתה הרבה מ"מ עכ"פ יש להם חלק כפי שהוזל, וגם מ"ש דכיון דנתקבץ נו"נ לאחדים מסתמא בעלי כיסים נתנו מקודם נדבותיהם והם שלמו מן הנו"נ גם להש"ץ ושאר הוצאות ומן הנשאר עשו ס"ת ואף דבחו"מ סי' רצ"ב במעות מעורבין החסרון לפי כולם היינו בהי' כל הסך ת"י הגזבר אבל כאן שהי' חלקם לבד בתחלה בידו א"כ משלהם עשו שאר הוצאות ומהמעות של העניים הנגבה לבסוף נעשה הס"ת ואין להם שום חלק בהס"ת, הוא תמוה דא"א להוציא מחזקת מ"ק ע"י ספק כזה ולפעמי' בעלי כיסים משמיטים יותר מעניים וגם נראה דאם מתחלה שלמו משלהם להש"ץ כיון דהי' מוטל על כולם הו"ל רק כנתנו בהקפה משלהם וכששילמו האחרים הו"ל כפרעו להם והוי הס"ת של כולם יחד ואטו בשותפין אם יתן א' מעותיו תחלה לכיס שותפות ויקנה סחורה ואח"כ יתן הב' ויקנה סחורה אחרת יוכל אח"כ כל א' לומר זו כולה שלי אתמהה, וע' בט"ז או"ח סוס"י שצ"ה במ"ש לענין גביית הקמח והעירוב ראי' מתמידין שהי' המותר לקיץ המזבח אבל התם מיירי ג"כ בנתערבו כולם יחד תחלה וע' תוס' וח"י ד"ה חזר ובתשו' ח"ס חיו"ד סי' רל"ז באמצע התשו' וצ"ע שלא הביא מהט"ז הנ"ל, וע' תוס' פסחים צ': ד"ה עד שיכלו כו' במ"ש דגבי מעות ל"ש ברירה דאנן סהדי שנתערבו אבל צ"ע שלא הביאו מהש"ס עירובין ל"ז דפריך קושי' זו וע' תשו' מהרי"א או"ח סי' ע', ועכ"פ לדינא יפה כוון רו"מ דא"צ ליתן להיוצאים כלום, שוב מצאתי בשו"ת אבקת רוכל סי' קכ"ב תשו' רי"ן צייאת וב"י ומבי"ט בנדון שרצו יחידים להפרד מביהכ"נ ותבעו חלק בכלי קודש והוכיח ג"כ מהא דסי' קנ"ד הנ"ל דבלא תנאי א"י לתבוע והביאו ג"כ תשו' רא"מ סי' נ"ג דהכלים ישארו בביהכ"נ שקנו יחד ורוב הקהל נשאר שם ואפילו יצאו כולם וקנו להם ביהכ"נ אחר תמורת הראשון כיון שנשארו רובן אין ביד הנפרדים לתבוע שום חלק ע"ש ומשמע ג"כ דדוקא בנשארו רובן, (ועמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"ג סי' קס"ח)

סי' כ"א

להנ"ל

ומה ששאל בדין שתבע מוהר"ש את ר"צ איך שמזג בלא רשותו י"ש כמה שנים ופסק חיותי' וצועק לשעבר שהפסיד מחייתו שהוא משלם שכר הראנדע ור"צ מוזג בחנם ומבקש להבא, ור"צ טען באשר שכבר קבל עליו בערכאות וקנסו פ"א את ר"צ ליתן קנס שלשים רו"כ למקום הערכאות כנהוג והוא עשה רעקורז ללבוב ופעם ב' יצא זכאי יען שלא הי' לר"ש עדים כראוי ושוב אינו מחויב לירד עמו לדין והר"ש טען שהוא בעצמו לא קבל עלי' בעש"ג רק האדון קבל עליו אלא ששלח אותו בעת בוא הקאמיסיאן ומה שזכה ר"צ בפעם ב' הי' ע"י שוחדים וע"ז כ' רו"מ דאף דמבואר בסי' כ"ו דהא תבעו תחלה בערכאות ונתחייב תובע שוב אין נזקקים לו בד"י הרי בנ"ד לא תבעו גרם ההיזק דזה שייך למקום המשפט (הנקרא געריכט) והוא להבעצירקס אמט (הנקרא פאליטיש) והם דנים רק דיני קנסות וגם בזה אטו פסקו הם לזכות את הר"צ שמותר לו למזוג הרי אדרבא קנסוהו רק לפי שלא הי"ל עדים לברר נפטר הר"צ מהקנס וא"כ שפיר יוכל לתבוע גרם היזקו ובפרט שהרי תובעו עוד איזו טו"ת שהשאילו כלי כסף והלוה לו מעות מזומן וחובות מי"ש ואטו כיון שהלך בערכאות על טענה א' שוב לא יטעון שום תביעה אחרת ולכן פסק שמחויבים להזדקק לו על כל טו"ת עכ"ד, הנה יפה דן ויפה הורה, ואני מוסיף דהא בגוף הדין דסי' כ"ו הנ"ל האריך התומים לפקפק מאוד והניחו בצ"ע וסיים דגם לפ"ד הרמ"א דוקא אם יצא חייב בדין צדק ע"פ הנימוסים אשר חקק המלך אבל אם עוותו הדין ע"פ שחדים לכ"ע נזקקים לו ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד הרי הלה טען שהי' ע"פ שחדים ומהגם שהרי לא תבעו במקום המשפט רק ד"ק וכמ"ש רו"מ אך לכאורה יוכל זה לתבוע הסך קנס אשר הפסידו והוצאות ואף דדמ"ד י"ל דהיינו בחיוב ממון ולא בקנס ותדע דהא מבואר בסנהדרין דף נ"ו דקנסות אינם בכלל דינים שב"נ מצוה עליהם וא"כ י"ל דל"א בזה דד"ד ולא מבעיא אי נימא כשי' הב"ש באה"ע רס"י כ"ח דהא דדמ"ד הוי רק מדרבנן פשי' די"ל דהבו דלא לוסיף עלה וכמ"ש בשו"ת מהרי"ן ל"ב ח"ג סי' ק"י דהא דדמ"ד חידוש הוא והבו דלא לוסיף וגם לשי' האב"מ סי' כ"ח סק"ב שם דס"ל דהוי מה"ת מ"מ י"ל דהיינו משום דב"נ מצוים על הדינים אבל בקנסות שאינם בכלל דינים לכ"ע ל"א בזה דדמ"ד, אבל מצאתי בתשו' מבי"ט ח"ב שאלות השניות סי' קנ"ח שכ' בפשי' דגם הקנס הוי בכלל דדמ"ד וגם בשו"ת ח"צ סי' ע"ב מבואר בפשי' דאם הקנס יש לו קצבה הוי בכלל דדמ"ד ובנ"ד כמדומה שאין לו קצבה ידועה והכל לפי ראות עיני השופט א"כ פשי' דל"א בזה דדמ"ד וע' בב"י חו"מ סוס"י קכ"ח בשם מ"כ כ דמה שפוסקים בנימוסיהם דאם צד א' אינו בא להשיב בזמנו לצד שכנגדו אזי שכנגדו זוכה בדין ונוצח נגדו וזה שלא בא אבד כל זכותו (הנקרא קאנטראמאץ בלשונם)