מהרש"ם חלק ה רה

יבמות ט'. ד"ה מה ע"ז כו' ומפר ברית והקשה מהרש"א דהא מפר ברית לכ"ע י"ב כרת וכ' רו"מ דר"ל מושך ערלתו וכמ"ש בפיהמ"ש להר"מ פ"ג דאבות דהיינו מפר ברית דנקט ר"א המודעי שם ולפ"ז מוכח מסנהדרין צ"ט דיש בו כרת והיינו לרבי שבועות י"ג וצ"ל הא דיבמות ע"ב דמשוך דרבנן היינו באינו מושך במתכוין אבל במתכוין חייב כרת לרבי והתוס' יבמות ע"ב שם לא ס"ל כפי' הר"מ הנ"ל ועכ"פ י"ל דהגליון בדף ט' ס"ל כהר"מ ומפר ברית דנקטו היינו מושך ערלתו עכ"ד לפום ריהטא נראה נכון

סי' כ'

ב"ה ה' משפטים תרל"ח

להרב מו"ה יעקב שמשון הלוי העליר אבד"ק בוזנאב

ברגע זו הגיעני מכתבו וע"ד הדו"ד שבא לפניו בבני כפר א' שלא הי"ל מקום להתפלל והקדיש א' מהם ב' חדרים בביתו לביהכ"נ קבוע עד אשר יבנו ביהכ"נ ונתרצו כל בני הכפר לזה וברבות הימים קבצו על יד הנדרים ונדבות וכדומה והתחילו לכתוב להם ס"ת ובאמצע הכתיבה נעשה ביניהם פירוד לבבות ונתפרדו מחצה מהם והלכו להתפלל במק"א ונשארו היריעות הכתובים מונחים בקרן זויות זמן רב עד אשר חזרו הצד הא' ולוו מעות וגמרו הס"ת ועתה תובעי' צד ב' שיצאו משם שיתנו להם חלקם בהס"ת אם שישתמשו בהס"ת זמנים מחולפים פעם במקום זה ופעם במקום ב' או שיתנו להם חלקם במעות וכי חלק נדבותיהם עלה יותר משל צד א' כי הם בעלי כיסים והצד א' טוענים שכבר החזיק בזה שיתפללו בביתו ואם הם מסרבים ויוצאים אין רצונם ליתן להם שום חלק בס"ת למקום אחר עכת"ד

והנה לענין יציאתם משם כבר הביא רו"מ מסי' קנ"ג סי"ז ומג"א סקמ"א בשם ראב"ח דאף דאין לשנותו מ"מ יש רשות למקצתן לצאת למק"א כיון שגם בביתו מתפללים קצת ומד' מג"א סוס"י קנ"ד מבואר דדוקא באין מקום א' מכילן אבל אם מכילה אותם אסורים ליפרד אבל האחרונים כ' בשם רדב"ז דבמקום מחלוקה אין להכריחם להתפלל יחד עכ"ד והנה ד' הרדב"ז הם בח"ג סי' תע"ב ושם נאמר בדין קצת אנשים שרוצים ליפרד מקהל שלהם להתפלל במק"א וכבר החזיקו הם ואבותיהם להתפלל בקהל זה והשיב דרבים שיש להם איבה זע"ז אין תפלתם רצוי' וכשם שאמרו א"א לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ כן א"א מתפלל וכו' ואמרו בספרי החכמה דבהיות האדם מתכוין אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול מהשפע עליו וזהו סוד עיבור וכן בתפלה אם יביט האדם אל אוהביו או למי שדעתו נוחה הימנו תתעורר נפשו להכונה השלימה וההפך הפך ואף דברוב עם הדרת מלך אם אין לבם שוה זע"ז אין קילוסן עולה יפה וכו' הא למדת שהיחיד יכול לילך להתפלל במק"א אפי' הי' אביו רגיל להתפלל כאן ואמנם אם הסכימו הקהל מפני תקנת ענינם שלא יצא שום א' מהם להתפלל במק"א הכל כפי הסכמתם דרשאים בה"ע להסיע כו' אבל בלא הסכמה מותר להם להפרד, ואל תטעה בדברי לומר שהחלוקה טובה ח"ו דודאי צריך להשתדל שיהי' לב א' לאביהם שבשמים ואם א"א אלא מתקוטטי' תמיד והם במחלוקת אזי טוב לדחות הרע במיעוטו וע"ש שהעלה דאותם שעשו ההסכמה אינם רשאים לדון שהם נוגעים בדבר דניחא להו שיה' רבים בבה"כ שלהם (ועי' בחו"מ סוס"י ל"ז ותשו' רמ"א סי' נ"ב ושב יעקב סי' ד' וח"צ סי' קל"א שפסקו דבזה"ז דנים בדייני אותה העיר אף דהוו נוגעים בכל ענייני הקהל ועי"ש) עכת"ד ומבואר דגם בדאיכא מחלוקת מחויבים להתאמץ כפי האפשר לעשות שלום ורע רע יאמר עליהם אלא דיש לבחור הרע במיעוטו בדא"א בענין אחר, וע' בשו"ת ח"ס חא"ח סי' ר"ג במ"ש בשם כנה"ג ולא הביא ד' רדב"ז הנ"ל, אבל מדברי הח"צ סי' ל"ח מבואר דבלא הסכמה רשות ביד קצתן ליפרד ולילך למק"א יעו"ש וימצא כדברי, וכן מצאתי בתשו' מהרשד"ם חא"ח סי' ל"ו שכ' דפשוט יותר מביעתא בכותחא שאין כח לשום קהל למחות ביד יחידים שלא ילך להתפלל במק"א אשר לבם חפץ בו וכמ"ש א"א לומד תורה אלא כו' ומכ"ש להתפלל בכוונה ולעבוד את ד' יעו"ש אך דהתם מיירי שהיחיד טען שיש כאן דברים המבטלים כונתו ומצר עצמו ואין דעתו מיושבת עליו, אבל כיון שהדבר תלוי בלבו ש"א אין בידינו למחות בידו וכל א' יאמר שמכוין לש"ש כמובן, ומהגם שהרי מד' הריב"ש שהביא מג"א מבואר דיכולי' להפרד ובאמת מ"ש מג"א בשם ריב"ש סי' רל"א הוא ט"ס וצ"ל שלא וע' ברמ"א חו"מ סי' קס"ב שמביאו ג"כ ומבואר בריב"ש שם דאפי' אם הקהל המוחי' נותנים טעם לדבריהם שלא תחרב הביהכ"נ עושים תקנה לקיים שניהם ומבואר דאף שביהכ"נ הא' מכילה אותם וע"י הקטנה תחרב הגדולה אפי"ה התיר להיפרד ויתקיימו שניהם והרא"ם חולק ע"ז וכיון דיש ב' דיעות עכ"פ אין בידינו למחות בידם כיון שלא הי' בזה הסכמה שלא להפרד ועי' תשו' מהרי"א חא"ח סי' כ"ז ובפרט בנ"ד שכבר נתפרדו ושתקו צד א' וע' בשע"ת רס"י ק"נ שהביא ג"כ מהריב"ש וצ"ע שלא הזכיר כלל מד' מג"א סי' קנ"ד הנ"ל ועפמ"ג סוס"י קנ"ב באש"א שם

ואמנם בנ"ד אין נ"מ בכ"ז דעיקר הדין לא על החלוקה ויציאה רק אם יוכלו לתבוע חלק מהס"ת והנה בדבר זה כבר נשאלתי מק' זבאריב זה איזו שנים בנדון כזה והשבתי בפשי' דאין הנשארים צריכים ליתן להיוצאים כלום והבאתי ראי' מהא דסוס"י קנ"ד בבני כרך שקנו ס ת והתנו שאם יצא א' מהם יחזירו לו חלקו כו' ובט"ז שם סקי"ב ביאר דבלא תנאי הי' נשאר הס"ת לנשארים וא"צ ליתן לזה שהולך כלום דהא קנו אותה אדעתא שתשאר פה וממילא הוי הס"ת לנשארים אלא שהתנאי גורם שיתנו לו דמים והם אומרים אייתי ראי' כמה מגיע לך ושקול יעוש"ה, וע"ע בט"ז ח"מ סוס"י קע"ו סעי' מ"ח ומבואר דבלא שום תנאי א"צ ליתן שום חלק בס"ת ולא מעות וא"כ מה לי אם יחיד יוצא או כמה יחידים כיון דקנו אדעתא שתשאר כאן ואפי' אם רובן אומרים שלא כדין הרי אמרו במשנה פ"ד דפאה אפי' צ"ט אומרי' לבוז וא' אומר לחלק לזה שומעין שאמר