מהרש"ם חלק ה רד

בב"ק י' גבי ספסל וחו"מ סי' שפ"א וע"ש סי' שפ"ג ס"ד גבי הניח חבילות על הבהמה ועוד בכמה דוכתי, אבל אין מכ"ז ראי' כלל להפקיע זכות חבירו מכפי שיווי היריעות טרם נגמר הס"ת, וגם מ"ש רו"מ ראי' משבת ג' ותוס' שם דעל הראשון אין סברא בעושה מקצתה שיהא חייב רק על הב' שגומר המלאכה ס"ד דליחייב וקמ"ל קרא דבעשותה דפטור א"כ בעלמא דליכא קרא הכל תלוי בהגומר, אין מזה ראי' כלל לענין שיפקע עי"ז חלק הראשון וזכות ממונו ע"י שבא זה יגמר המעשה וע' בחו"מ סי' של"ג ס"ד גבי קבלן לארוג בגד וארג חצי' וחזר בו דשמין מה שעתיד לעשות אבל עכ"פ שקל נותן לו בעד מה שהתחיל לארוג וה"נ בזה יש להם עכ"פ חלק בהיריעות שכבר נגמרו כפי ערך שוים

ומה שתמה רו"מ ע"ד השאג"א סי' ל"ד שהוכיח מנדרים ל"ח דלא סגי בכתיבת השירה ודחה ע"פ פי' הרא"ש שם דמוכח רק דניתנה תורה לישראל לקיים המצות אבל לענין כתיבה י"ל דבשירה סגי וע"ז תמה רו"מ לפמ"ש מהרש"א בח"א דודאי ניתנו מצות לישראל וכמ"ש כמ"פ צו את ב"י כו' וגם להס"ד כן הוא רק לענין לימוד מתוך הכתב קאמר דלא ניתנה אלא למשה והאריך בזה, ולענ"ד הש"א סובר כמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סי' רנ"ד דאותן פרשיות שיש בהן מצות ליכא ספיקא דהוי ק"ו משירה ורק על פ' שאין בהם שום מ' י"ל דא"צ לכתוב כלל וא"כ א"ש, ולדינא כבר כתבתי כי לענ"ד אין הנשארים צריכים ליתן כלום להנפרדים עד אשר יבנו להם יחד ביהכ"נ אז יהי' הכל בשותפות כולם

ומ"ש עמ"ש בתשו' ראי' לד' השעה"מ פ"ו ממקואות מהש"ס נדרים י"ט ור"ן שם דלפמ"ש הרא"ש שם ורש"י פסחים ט"ז ממשנה דטהרות אין ראי' כבר הרגשתי בזה מעצמי תיכף אחר צאת תשובתי והגהתי כן אבל גם אין ראי' להיפוך, די"ל דהתם מתחלה נולד הספק אי נטמא דא"א לטמא אחרים עד שיוטמא בעצמו מקודם וצריכי' אנו לדון בתחלה על טומאת עצמו והו"ל כנולד הספק בדאורייתא ונתגלגל לדרבנן (אבל גם בד' הרי"ף ורא"ש פסחים מ' הנ"ל י"ל כן ואמאי היקל לענין התרעובות) ולכן מפרש המשנה דמיירי כל בבא בפ"ע אבל בהא דלאוכלין וכלים שפיר מפרש הרמב"ם בפיהמ"ש בגוונא שנולד הספק נגד בדאורייתא ובדרבנן ואפ"ה סד"ר להקל ומוכח דלא כהשה"מ וכמ"ש רו"מ דמסיפא יש ראי' לדברינו, ושוב מצאתי בשו"ה כלל י"א ושו"ת בי"צ סוס"י ס"ט שדברו בזה יעו"ש, ושוב מצאתי בשו"ת טור האבן סי' ב' ג"כ מזה ויעו"ש עוד בזה, וגדולה מזו מבואר בתוס' סוטה כ"א ע"א ד"ה שכן כו' דאי לאו קראי הו"א דלגבי בעלה דאיכא ספק חייבי מיתות ב"ד ע"י אסור ולגבי תרומה וכהונה דאיכא רק לאו אוקי אתתא אחזקתה מספק ע"ש ואף דנולד הספק ביחד לשניהם אפ"ה מקילין בזה ומחמירין בזה וה"נ בזה ואף דמבואר בזבחים ס' ע"א בהא דא"כ נשקלי' ונשפוך לי' אדוכתי' ודחי ודומה משום דבעינן מצוה מהמובחר ומוכח דכיון דצריך לעשות גוף המצוה מספיקא שוב צריך לעשות גם מהמובחר מספק י"ל דגם מצוה מהמובחר הוי מדאורייתא וע' מנחות ס"ד ושו"ת ח"צ סי' מ"ה וע' במהרש"א שבת ק"ד ואכ"מ, וע' בב"ש א"ע סי' ל"ה סקכ"ט דמוכח ג"כ דבנולדו הספיקות יחד בדאורייתא ודרבנן סד"ר להקל אף דמחמירי' בשל תורה ע"ש גבי שלח לקדש אשה כו' דהשניות מותרות, ואולם מד' נו"ב סי' נ"ב בטעמא דכתמי' דמשום דהבגד טמא א"א לטהר האשה מוכח להיפך וע' בחי' הר"ן לנדה (ועמש"ל לתמוה על הנו"ב בזה) וע' בכ"מ פ"ט ממעה"ק הל' י"ג דמוכח דגם בסד"א ונתגלגל לדרבנן אזלינן להקל

ומה שהשיג עמ"ש שם להשיב עמ"ש רו"מ מיבמות ה' דמילה הוי עשה שיב"כ משום דגדול ענוש כרת לכן חמיר גם בקטנותו והבאתי מחולין קט"ו דבמה הצד פרכי' כ"ד וע"ז השיג דכיון דהוי צד חומרא הוי פירכא גמורה ולא כ"ד צדקו דבריו וכן מצאתי ברשב"א שבת קל"ב שהקשה בהא דיליף דפ"נ דוחה שבת ממילה דהא י"ל דשאני מילה דנכרתו עלי' י"ג בריתות א"נ משום דגדול ענוש כרת וכדפריך בריש יבמות ומוכח דס"ל דגם בקטנותו הוי עשה חמירא עי"ז וגם מייתא ראי' לזה מריש יבמות ומוכח כדברי רו"מ

ומ"ש רו"מ עמ"ש שם בשם נו"ב דבכל רמ"ת יש ספק שמא מצדדים וכפי שביארתי דברי' דלפ"ז יש צד להקל ברמ"ת אם לא ראתה בתוך שיעור אותיום דאיכא ס"ס שמא מצדדים ושמא אח"כ ול"ה רמ"ת ועתו"ס נדה ט"ו ד"ה אמר רב דלא שכיח שתראה תיכף, והנה לפ"ז יהי' באמת ראי' דלא כהנו"ב דא"כ אמאי חייב אשם תלוי האיכא ס"ס ואף דמבואר בתוס' כריתות י"ז ע"ב דגם בס"ס מייתי א"ת כבר הוכיח השעה"מ סופ"ט מטו"מ שד' רמב"ם אינו כן וגם להתוס' דוקא למ"ד בעי' חתיכה מב' חתיכות אבל למ"ד חתיכה א' לכ"ע פטור בס"ס וא"כ הרי בנדה י"ד ב' דמ"ד דחייב אחר שיעור אתיום בא"ת היינו למ"ד חתיכה א' שנינו וע"ש ברש"י וא"כ תיקשי הרי איכא ס"ס אך די"ל דזה דוקא בראה פ"א דליכא ספק שמא מצדדים אבל בראתה ג"פ שייך סברת הנו"ב וכמ"ש בתשובתי שם אבל מ"מ הרי הדבר מבואר בש"ע ובב"י בשם סמ"ג וסמ"ק וסה"ת וטור דגם בשיעור דחיוב א"ת יש דין רמ"ת ומוכח דלא כהנו"ב, וע' בישוע"י שהעיר בקושי' רו"מ ותי' דהא איכא לברורי ע"י שפופרת והא דהסמ"ג התיר לבעל ב' משום ס"ס היינו משום דלא יבורר ספק ב' דשמא אין כל האצבעות שוות ובעינן שיבוררו ב' הספיקות (ועמש"ל סי' א' לפלפל עפי"ז בסוגי' דחולין ע"ט וכמה דוכתי) אבל בזה דיבוררו ב' הספיקות ל"ה ס"ס אבל בתשו' א' דחיתי ד' ישוע"י וגם לפמ"ש נו"ב סי' מ"ג שם אפשר לברר ב' הספיקות ע"י ג' שפופרת ובעכצ"ל טעמי' אחרים לשי' הסמ"ג ע' נו"ב שם וא"כ ה"נ בנ"ד, ולכן נראה דכיון דבפעם א' החזקנוה שהוא מהמקור שוב א"א להתיר בפעם ג', ואמנם מ"ש רו"מ דבנ"ד דאיכא ספיקא שמא ראתה בפעם ראשון היכי דנמצא הדם אחר התשמיש בשיעור דא"ת שפיר איכא ס"ס שלא לאסרה על בעלה דשמא הוא ד"ב ושמא לא ראתה בשעת תשמיש נראה נכון, ועתו"ס שבועות י"ח. ד"ה המשמש כו' דבפירש באבר מת כבר הוא אחר שיעור וסת וא"כ ע"פ רוב כן הוא

ומ"ש בהא דעשה דכיבוד הוי לפה"ד כמ"ש מהרש"א יבמות ה' ומזה תמה ע"ד הרא"מ פ' קדושים ע' בדל"צ וכמה דוכתי בזה ומ"ש בתוס'