מהרש"ם חלק ה רג

מהקדש ועי' תו"י ולפמש"ל מהתוס' גיטין מ"ב א"ש קצת ובגוף קו' התו"י כריתות י"ג מפסחים כ"ט י"ל לפמ"ש במהרש"ם ח"א סי' נ"ט דמשום דחזי שלכדה"נ יש מעילה גם באסה"נ א"כ לפי"ד החולקים על התוס' פסחים כ"ו מש"ה חייב דחזי שלכדה"נ וע' בה"ג ליקוטים על משניות כריתות סופ"ה ודו"ק

) סי' י"ח

בדין מי שקנה מחבירו חפץ ונתן לו דראן ומותר המעות הי' מגיע לו חוב מן המוכר וצוה לנכות לו החוב עבור החפץ וצוה למוכר שיוציא לו החפץ לשוק כי הי' יומא דשוקא והמוכר הביאו לשוק והניחו במקום שצוה הקונה להניחו שם וביני וביני נסעה עגלה עם סוסים מזוינים ונדרס החפץ ונתקלקל לגמרי ועתה רוצה הקונה לחזור בו דלא קנה רק בכסף למש"פ ובכה"ג שהחפץ נפסד לגמרי ליכא מש"פ והמוכר טען כי הוא צוה לו להביאו לשוק ולהניחו במקום ההוא ובשליחותו עשה, והנה באמת אנן לא קיי"ל כהמבי"ט ח"א קמ"ה שהובא בחיבורי סוס"י ר' והרבה הארכתי בזה בתשו' לזאליטשיק ועי' בקו"א לחיבורי על חו"מ בכת"י, וגם בעיקר קנין המעות י"ל דהוי מלוה ופרוטה אבל לפמ"ש השע"מ סי' קצ"ט מהני במכר אך דמ"מ בכה"ג דהמקח נפסד ליכא אפי' מש"פ כמ"ש בחו"מ סי' ר"ד, ואמנם לענד"נ שהדין עם המוכר שהרי מבואר בתוס' רי"ד קידושין ח' דהיכא דאמרה האשה לבעלה תן הגט ע"ג סלע אפי' שאינו שלה הוי כבא לידה ממש ומיקרי נתינה וע' באב"מ סי' ל"ז סק"ג היטב בזה וע"ש שכ' להדיא דגם גבי מקח וממכר הוי כן לשי' תוס' רי"ד, ואף דהאב"מ שם כ' דרוב פוסקים לא ס"ל כן גבי גט מ"מ בזה דיש מקום לומר דקנה מכח סטימותא דכבר כ' בזה"ז דהיכא דשילם כל המעות קנה בזה"ז מכח סטימותא וא"כ י"ל דה"נ במה שנכה לו החוב הוי כנתן כל המעות ולשי' המבי"ט הוי מוכר כשליחו, א"כ עכ"פ א"א לה להוציא מיד מוכר המוחזק בהמעות די"ל קים לי, כנלפע"ד, וגם לפמ"ש הריטב"א הובא בנה"מ וחיבורי סי' קע"ו י"ל דבכה"ג חייב מדין ערב דסמיך דעתי' עליו והוי כערב בשעה מ"מ ואם כי בחי' הוכחתי מכא"פ להיפוך מ"מ המוחזק י"ל קי"ל

סי' י"ט

להרב החריף מו"ה ברוך רייטלער נ"י מק' בוזנאב הנ"ל

מכתבו הגיעני ובדבר הס"ת מבני הכפר שתובעי' היוצאי' את חלקם כבר השבתי להרב דקהלתכם כי לענ"ד אין הנשארי' צריכי' ליתן כולם להיוצאים והבאתי מתשו' מהרשד"ם חא"ח סי' ל"ו אחר שהעלה שם דאין ביד הקהל למחות ליחידים לצאת משם יען כי אין המקום טוב לפניהם לכוון בתפלתם כ' וז"ל וגם מה ששאל מה שנמצא מכלי הקודש בסתם נראה בעיני דבהא ודאי אין כח לר' להוציא ההקדשות ההם מאותו ב"ה להוליכם לב"ה אחר כיון שכבר זכו בהם באותו ב"ה כו' גם שהרא"מ כ' בתשובותיו שאין לנפרדים מן הקהל ליקח מחפצי הקהל שהוקדשו שם כו' ונראה בעיני שהדין דין אמת שכל ההקדשות זכו בהם כו' ואין כח ביד הנפרדים ליקח לא כולם ולא מקצתם עכ"ל, ונראה מזה כי אין חילוק בין אם הנפרדים הם רבים או מיעוט (אבל מתשו' אבקת רוכל הנ"ל מוכח דדוקא בנשארו רובן וצ"ע), ובפרט כפי מ"ש רו"מ כי בתחלת הענין הכריז הבעה"ב שהוא מקדיש הבית שלא יקחו משם הס"ת עד שיבנו להם קלויז הרי גבי שותפי' קיי"ל דשתיקה כהסכמה כמ"ש בחיבורי סי' קע"ו סעי' י' בשם כמה אחרונים וגם להסמ"ע שם דחולק ע"ז היינו היכא דשתק אחר שכבר נגמר המעשה וכמבואר למעיין שם אבל בנ"ד לכ"ע שתיקה כהסכמה וא"כ אין בידם לתבוע חלקם וגם אין חיוב על הנשארי' לשלם כלום, וע' בש"ך סי' קע"ו סקנ"א דמוכח דס"ל דגבי עניני שותפות אין לחלק בין רוב למיעוט ואין זה דומה להא דסי' קס"ג וכמה דוכתי כיון דאדעתא דהכי נכנסו שיושאר הס"ת כאן אין בידם לשנות והוו השותפי' שנשתתפו לזמן דאין בידם לחלוק א"ע תו"ז וגם לענין גא"א לשי' ר"י הלוי וסייעתו שהובא בש"ך רס"י קע"א ל"ש לומר כן בשותפין שנשתתפו לדעתן וע' תשו' מהרשד"ם יו"ד סי' קפ"ב שהאריך בדין אנשי ק' סולסיליא שהי' כמה שני' בבית א' ואח"כ נפרדו כת א' ובנו ב"ה לעצמן ואח"כ תבעו להנשארי' שיתנו להם חלק בב"ה וספרים וכלי קודש והביא ד' הפוסקים הנ"ל הסוברים דאין בשותפים דין גא"א כי אדעתא דהכי נשתתפו וגם הסוברי' דיש בזה דין גא"א מודו בנ"ד דהא קיי"ל מערבין בבית ישן מפני ד"ש ובתשו' מהרי"ק מבואר דאפי' יש טעם לשנות אין לשנות מקום ב"ה ממקומו א"כ יאמרו הנשארים איך תאמרו גא"א הרי אין אתם יכולים לומר לנו לשנות מקום מקדש אבותינו וגם לא יוכלו לומר עצי ואבני אני נוטל כיון שהם הולכים מעצמן ואם רוצים לישב עמהם הרשות בידם ולכן אין להנפרדים שום טענה על הנשארים עכ"ד שם וא"כ ה"נ בנ"ד וע' תשו' פרח מט"א ח"א סי' מ"ט שפסק ג"כ דהמעכבים י"ל קים לי כר"י הלוי דאין בשותפי' דין גא"א, ודברי המבי"ט שהביא מג"א סוס"י קנ"ד אין להם ענין לכאן דהתם מיירי שהוצרכו להפרד ע"י סיבה ואונס אשר הרס ולא חמל וב' הכתות נתחלקו והלכו שניהם כל א' למק"א ומשא"כ בנ"ד, ואמנם באשל אברהם הנדפס בגליון הש"ע סי' קנ"ג הביא בשם תשו' מ"ג דכשמיעוט הקהל תובעים חלקם בחפצי קודש ורצו לפרוש מהקהל חולקים למספר הגברים מבן י"ג ומעלה ואולי מיירי ג"כ כשגם הנשארים מרוצי' בחלוקה ורק שנסתפקו איך יהי' החלוקה ויהי' איך שיהי' הנה העיקר כד' רשד"ם ומהגם דעכ"פ תמוחזק יכול לומר קים לי, וגם קצת נראה סתירה באש"א שם למ"ש בתחילה בשם מהר"י באסן. ומה שהאריך רו"מ בענין אי נקרא שם המעשה על הגומר והביא מהא דאין המצוה נקראה אלא ע"ש מי שגומרה כדאי' בסוטה י"ג והנה בגוף הדבר יש להעיר בדברי הטו"ז סי' רע"א סק"ג לענין עיבוד שהביא ג"כ מזה ובש"ס דע"ז כ"ז גבי צפורה דאתחלא הוא ואתא איהו ואגמרה אבל י"ל בזה, ויש להעיר מהש"ס דב"ק וש"ע חו"מ סי' ת"י סט"ו גבי חופר בור דהגומר חייב בכל וע'