מהרש"ם חלק ה רב

דלא מצינו למילף גזל מאונאה אי כ' רחמנא אונאה משום דלא ידע דמחיל משא"כ גזל דידע ומחיל א"כ ה"נ מאי פריך הש"ס ומצאתי למהריט"א שם שהעיר בזה ונדחק ליישבו, ולפמ"ש ניחא דבעכו"ם ל"מ מחילה כלל, ואמנם מדברי רש"י סנהדרין נ"ט מוכח דאי מחיל שפיר דמי רק דאכזרים הם ואינם מוחלים, ובהיותי בזה ראיתי דמוכח מדברי ראב"ד הנ"ל דאף דבעכו"ם גם פחות מש"פ הוי ממון מ"מ איננו בגדר קנין כסף בפחות מש"פ גם בישראל הקונה מעכו"ם ויש לתמוה מש"ס דעירובין ס"ב דשוכרין מעכו"ם אפי' בפחות מש"פ ועסמ"ח מ' של"ו שנעלם ממנו ד' הראב"ד הנ"ל וגם מתוס' קידושין ג' שהביא שם דקנין כסף נלמד משדה עפרון ובעי' כסף ש"פ דאל"כ ל"ה כסף ומוכח דגם בעכו"ם הוי כן, וצ"ל דהתם גבי עירוב הקילו וצ"ע בש"ס שם דלא תליא אי שכירות בריאה או רעועה ולכ"ע מהני אף בפחות מש"פ יעו"ש ותבין וביותר תיקשי דלהראב"ד עיקר טעמא משום דעכו"ם קונה בכסף וד"ז הוא פלוגתא דר"י ור"ל בבכורות שם ובב"מ מ"ח ובעירובין שם ר"י קאמר לה להך שמעתא, ועכ"פ הך דינא דהראב"ד תליא במחלוקת הפוסקים אי כסף קונה בעכו"ם או משיכה, אבל מד' רש"י הנ"ל מוכח להיפך דהא שי' רש"י דכסף קונה וגם בעירובין ס"ב קאי שם למ"ד כסף קונה ואפ"ה כ' רק דעכו"ם לא מחיל ומוכח דאי מחיל שפיר דמי. (א"ה מעירוב ל"ק דשם לא בתורת שכירות קונין רק משום היכר וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מעירובין הי"ב וכדמוכח בגמרא שם דס"ו ע"א דאקשינהו למערב מה מערב ואפי' בפחות מש"פ וכו' ובתוס' שם ד"ה יפה וע' בט"ז שפ"ב סק"ו והא דמייתי עלה בגמרא מהא דב"נ נהרג על פמש"פ משום דאי לא הוי חשיב ממונו אצלו לא הי' נחשב היכר לגבי' אבל היכי דבעי קנין נהי דלא מחיל גם פמש"פ מ"מ לא נחשב ממון וכמ"ש בגו"א למהר"ל מפראג עירובין ס"ב דבאמת בתחלה גם ישראל יחשיבו לממון כמ"ש בסנהדרין נ"ז ע"א וברש"י שם ד"ה צערא בשעתא מי ל"ל וכו' אלא דבתר הכי מחיל לי' וגם בישראל מישראל לכתחלה אסור וכמ"ש הרמב"ם והה"מ פ"א מגניבה ובש"ע סי' שמ"ח וש"ס רק דאינו בהישבון, ועמ"ש בעהמ"ח בהגהותיו לאר"ח סי' תרמ"ט ובהג' לס' ערך שי בהסכמתו והביא ד' התוס' רי"ד לסוכה מ"א הטעם דהדס וערבה גזולה פסולים הא א"ב ש"פ ותי' דמ"מ ל"ח לכם דרחמנא קפיד עליו אף שאצל הנגזל ל"ח גזילה ותדע שהרי ב"נ נהרג עלי' ה"נ אצל הבורא ית"ש חשובה גזילה עיי"ש ולענ"ד ראי' לדבריו מהא דב"מ נ"ה דגבי קודש מרבינן פחות מש"פ להישבון ונראה דהטעם כמ"ש התרי"ד וע' רמב"ם פ"ז דמעילה ה"ח ובתוס' מכות כ"ב ע"א ד"ה אלא דמ"מ אינו לוקה על פמש"פ כשהי' מזיד במעילה וע' רמב"ם פ"י מתרומות וכ"ה בירו' פ"ב דפסחים ה"ג דה"ה במזיד חייב בתשלומין ופטור מקרבן וכנראה מכאן מקור הרמב"ם ז"ל בה' מעילה ומרש"י סנהדרין שם משמע דבמקום שצריך להשיב עובר ג"כ בלאו דלא תגזול אבל הכא בהקדש ל"ש לאו דל"ת דרעהו כתיב ועפי"ד התרי"ד יתיישב מה דעמד במנ"ח מ' שכ"ה איך אנו יוצאין מצות ערבה שבד' מינים דאינו ש"פ ול"ה לכם לפ"ד רש"י סוכה כ"ז ול"ד ולדבריו י"ל דכיון דכל המצות צורך גבוה הוא וכלפי שמים הוי ממונא אלא דצ"ע דלרש"י שם ל"מ כן וגם תיקשי מדוע במעילה פטור מקרבן בפמש"פ ובזה ניחא מה דמשמע בכריתות ט' גבי עשירית האיפה דלאו אורח ארעא משמע בל"ז חל ההקדש גם בפמש"פ ובגיטין י"ב משמע דלא חל וצריך לחלק בין קדה"ג ובין קדושת דמים והוא דק"ד דעתו של מקדיש על הדמים וכיון דפמש"פ לא נחשב ממון אצלו ממילא ל"ה דעתו ע"ז להקדישו וכמ"ש התוס' בגיטין שם משא"כ קדה"ג דאינו בתורת שיווי לאדם דלגבוה סלקא ולגבי גבוה חשוב גם פמש"פ וגם בצפנת פענח על הר"מ בהשמטות לה' נדרים כתב לחלק כן מסברתו אולם בענין מעילה אי ישנו בפמש"פ לכאורה יש סתירות דבכריתות י"ג גבי יש אוכל מוכח דחייב אשם מעילות אף דלא שויא מידי ובפסחים כ"ט גבי חמץ הקדש במועד מוכח דלא מעל וכבר עמד ע"ז בנתה"מ רסי' כ"ח ותי' דש"ה בפסחים דמיירי בקד"ד דהמעילה היא משום גזילת הקדש כתוס' כתובות ל' בעי' שיהי' בר דמים משא"כ כ בכריתות מיירי בקדה"ג דמעילה דידהו לא תליא בדמים (וקצת צ"ע דהרי הקרן משלם גם בפמש"פ כב"מ נ"ה ורק מאשם פטור והאשם היא רק כפרה גם בקד"ד ואולי י"ל דקרן נתרבה מפסוק ואשם ממעוט מפסוק כירו' פ"ב דפסחים ה"ג וכמו דאמעיט בירו' פ"א דקידושין דאינו חייב בקרבן שבועה על כפירת ממון פמש"פ מקרא דלאשמה בה) ותמהתי שלא הביא מתו"י כריתות שם שמחלק כן אכן לכאורה תיקשי דהרי בנותר גופי' אמרי' בכריתות כ"ג דא"ח בפמש"פ אולם הדבר נכון דיש חילוק בין היכי דלא שויא מידי מצד איסור הנאה שבו ובין היכי דאינו שוה מצד עצמיותו וגם יש חילוק בין היכי ששוה עכ"פ פמש"פ בין היכי דלא שויא מידי והוא עפ"י סברא הנ"ל דלגבי גבוה חשוב גם פמש"פ משא"כ היכי דלא שויא כלום בפרט היכי דלא שויא מצד איסור הנאה מכה אפקעתא דמלכא שאסרה בהנאה א"כ בעכ"ח גם לגבוה לא שויא כיון דהיא בעצמו הפקיע השיווי ממנו וכ"כ בריטב"א מכות כ"א דלהכי אינו לוקה שש משום מעילה דכיון דאסור בהנאה משום בב"ח לית בי' מעילה אבל בקדה"ג אף דאסור בהנאה אית בי' מעילה דמ"מ חשוב הקדש כמ"ש רש"י כריתות כ"ג כיון דאם עלו לא ירדו מקרי ראוי וע' כה"ג שבת ריש דמ"ג ומ"מ גם בקדה"ג היכי דאינו ש"פ מצד עצמיותו י"ל דלא מיחשב הנאה שיחייב עלי' אשם מעילות (גם יש לחלק כמ"ש בצ"פ פ על הר"מ ה' עירוכין סופ"ג היכי דהקדיש ש"פ רק נהנה ממנו בכמש"פ) ובאמת כתב הח"ס או"ח סי' ק"פ בפי' הגמרא שם דשיעורו בכזית ולכן מוקמי' בגמ' שם כ"ג באכילה גסה ור"ל דאית בי' כזית או ש"פ וע' תפא"י משניות סופ"ה דכריתות וע' פסחים ל"ב ושי"ק על הירו' פסחים פ"ב וגם בירו' שם מביא החילוק בין היכי דלא שויא מידי אבל אם הוא רק שוה פמש"פ חייב בתשלומין משום דראוי להשלים לפרוטה ע"ש וע' בצ"פ שם שהעיר מפהמ"ש להר"מ מעילה פ"ג גבי ערבה דא"ב מעילה משום דאינו שוה כלום וע' שבועות כ"ב דבקונמות י"ב מעילה בפמש"פ ובתוס' שם הקשו דא"כ חמיר קונם