מהרש"ם חלק ה רא

למלא תנור פת וגם לא חזי שתה"ל לאכול והתם דוקא משום דכל חד חזיא למיכל וכמ"ש התוס' שם וב' הטעמים ל"ש בנ"ד יעוש"ה ותבין, וא"כ א"ש קו' ישוע"י הנ"ל דהש"ס דייק שפיר דמדאורייתא אין נו"נ קרבים ביו"ט והיינו משום דדרשי' לכם ולא לגבוה ול"ש בי' מתוך כיון דהוי ממון גבוה ומשלחן גבוה קזכו וצורך הדיוט בטל לגבי צורך גבוה ועתו' ביצה שם י"ב, וע' תשו' אב"מ סי' ב' דאי נימא רק מדרבנן והיינו משום דאמרי' מתוך גם בשל גבוה א"כ שוב יהי' מותר לאפות תנור פת עם שתה"ל כיון דשייך בי' מתוך גם בשל גבוה והדק"ל אמאי אין דוחין יו"ט, וא"ש ודו"ק, מיהו יש לפקפק דהא בפסחים מ"ז שם להס"ד דהש"ס לא ידע מהא דלכם ולא לגבוה ואפ"ה הוי ס"ל לרש"י דל"ש לומר הואיל משום דלא חזי השתא קודם שישחטו כבשי' עליהם וא"כ הדק"ל מה ראי' משתה"ל דהא בשתה"ל לא חזי לאפות עם פת חולין כיון דבשתה"ל ל"ש הואיל משום דלא חזי השתא

ואולם י"ל דרב הונא מרי' דשמעתין לשי' אזיל במנחות מ"ה סוע"ב דמשני דברי ר"ע קנאו השם ונתנו לכהן וע"ש בתוס' (ובע"כ דס"ל כר"ע מדמפרש טעמי' וכמ"ש כה"ג התוס' ברכות כ' סוע"ב ועוד בכמה דוכתי), וא"כ אין הכבשים מעכבים הלחם ואם אבדו כבשים קרב הלחם, וקודם שחיטה לא הוזקקו זל"ז ע' מנחות מ"ו שם א"כ שפיר חזו גם קודם שחיטה היכא דנאבדו כבשים ושוב י"ל מתוך והואיל אבל בפסחים מ"ז קאי להלכתא דלא קיי"ל כר"ע כמ"ש הראב"ד פ"ח מתו"מ וע"ש בכ"מ וכ' רש"י שפיר, ועוד דלהס"ד עכ"פ למ"ד משום הואיל הוי מוקמינן להך מתני' דלא כר"ע ולמסקנא בלא"ה אתי שפיר, אבל יש לדחות דהא שתה"ל הבאי' בפ"ע קיי"ל דאזלי לשרפה כדאי' במנחות מ"ו: א"כ לא חזי לאכילה כלל

וע"ד פלפול נ"ל ליישב דהנה בביצה י"ח פריך הש"ס לרבא דאמר מי איכא דבשבת שרי וביו"כ אסור מהא דאמר רבא בהא דהחושש בשיני' לא יגמע חומץ אבל מטבל כדרכו כו' אבל מגמע ובולע דדוקא קודם טיבול אבל אחר טיבול ואכילה דמוכח מלתא דלא בעי למיטעם אלא לרפואה אסור ואם אי' איך מקצת שבת אסור ומקצתו מותר נימא הואיל וקודם אכילה שרי גם אחר אכילה שרי דאין חילוק בשיעור שבת ומשני הדר בי' רבא מההיא וגם אחר טיבול שרי ע"ש ולכאורה לפ"ז איך כ' רש"י דבשתה"ל קודם שחיטה הואיל ול"ח השתא ל"ש בי' הואיל וחזי לאורחי' הרי כיון דאחר שחיטת כבשי' חזי נימא נמי דהשתא ג"כ שייך בי' הואיל, דהא משקרמו פני' שוחטין הכבשים כדאיתא במעילה ח' ובודאי גם פת שקרמו פני' אסור לאפות בשבת דלא עדיף מנתבשל כמב"ד עסי' שי"ח ואפי' נתבשל כ"צ ומוי"ל אסור בשבת אך דיהי' מותר (להס"ד דלא ידע מלכם ולא לגבוה) משום הואיל א"כ גם מקודם שחיטה מהראוי להיות מותר אך דבאמת כבר הקשו ע"ד תוס' שתי' דסמוך לחשכה ל"ש הואיל ג"כ מהנ"ל ותי' דדוקא בדרבנן אמרי' כן שלא גזרו חכמים בכה"ג אבל בדאורייתא מצינו יום שמקצתו מותר בו ע' פסחים ב' ומלחמות ריש ביצה דמבואר כן מדבריהם שם וה"נ יש לחלק לענין הואיל, וא"כ גם בנ"ד י"ל כן אך לכאורה הרי גם בזה הוי רק איסור דרבנן דהא לשי' רש"י ביצה י"ב גם בלא צורך כלל אמרי מתוך שהותרה כו' מדאורייתא ורק מדרבנן אסור ורק דבשל גבוה ל"א מתוך אבל להס"ד דחמרי' מתוך א"כ אף דהשתא לא חזי ול"ה בכלל צורך קצת כלל מ"מ הוי רק איסור דרבנן ושוב נוכל לומר מי איכא מידי דאחר שחיטה שרי וקודם שחיטה לא, ומהגם דהא לשי' הראב"ד אין הלחם מעכב הכבשים וא"כ אי אין דוחין שבת מותר לשחוט הכבשים כיון דהוי כליכא לחם ושוב אח"כ יהי' מותר לאפות הלחם משום הואיל וא"כ שוב גם מקודם מותר דמי איכא מידי כו' וכיוצא בזה כ' הרמב"ן הובא בר"ן ס"פ כלל גדול גבי תלישת נוצה ביו"ט דגם קודם. שחיטה מותר לתלוש כיון דאחר שחיטה מותר ועתיד לתלוש דאז יהי' מותר משום או"נ גם מקודם שרי והרמב"ם אוסר (ובאמת יל"ע דנימא מתוך כו' כיון דאיכא צורך קצת לצורך שחיטה אך דכיון דהוי רק מכשירי או"נ ואפשר לעשות מע"ש לכן אסור) ועכ"פ כיון דהוי רק איסור דרבנן לפי הנ"ל מהראוי לומר מי איכא מידי כו', אמנם הרי בביצה י"ב סובר רבה דנ"א מתוך כו' וא"כ איכא איסור תורה ובפסחים מ"ז מ"ד דאמרי' הואיל הוא רבה ולשיטתו שפיר כ' רש"י, אבל לדידן דקיי"ל מתוך שפיר דייק הש"ס דאמרי' לכם ולא לגבוה דאל"כ גם בשל גבוה שייך מתוך ושוב באיסור דרבנן מהראוי להתיר גם קודם שחיטת כבשים כיון דלפי הך ס"ד דשייך מתוך בשל גבוה מהראוי להתיר גם קודם שחיטה, וא"ש ואם כי לא נסדרו הדברי' כהוגן אבל בכ"ז תמצית הדברי' מובנים להמעיין

אך במ"ש מד' הרמב"ן ור"ן פכ"ג י"ל דכאן אם ישחוט כבשי' ויזרוק דמן קודם שקרם הלחם הרי אין הכבשים מתירי' הלחם וכדאי' במעילה ט'. ולמ"ד אין לחם מעכב כבשים עכ"פ כבשים מעכבי' לחם, וא"כ שוב גם אחר שחיטה וזריקה לא יוכל לאפות הלחם כיון דלא יהי' לו מתירים, וגם במ"ש ש לעיל דכיון דהאפי' שאחר קרם פנים שרי שוב גם מקודם יש להתיר כמו קודם טיבול ואחר טיבול י"ל דכאן הרי אם אנן אוסרים לי תחלת האפי' ממילא לא יגיע לגמר האפי' אבל י"ל דהא היכי דאפה מעיו"ט עד שקרמו פני' והוציא מתנור ושחטו וזרקו אחר קרימת פנים מותר אח"כ לגמור האפי' אף דבעלמא אסור שלא לצורך או"נ א"כ שוב גם תחלת האפיי' שרי לעשות גם קודם שחיטת כבשים גם י"ל דאחר שחיטה י"ל הואיל וא"ב פריק לפמ"ש צל"ח ד' מ"ז דהא דל"א כן דלא שכיח היינו בעומדין להקרבה

סי' ט"ז

הנה ראיתי להראב"ד בפי' הת"כ פ' בהר פ"ח שכ' דעכו"ם לאו בר מחילה הוא ע"ש בהא דאין עבד נגאל מיד עכו"ם בפחות מש"פ דאע"ג דגבי ישראל סגי אי א"ל באפי תרי זיל משום מחילה אבל עכו"ם לאו בר מחילה הוא ואין שום דבר נקנה מת"י אלא בכסף כמו דהוא קונה בכסף אף דקנוי לו רק למע"י יעי"ש, ולכאורה עלה בלבי ראי' לזה מהש"ס דבכורות ד' י"ג דפריך למ"ד גזילו מותר אונאתו מבעיא וק' הא בב"מ ס"א מבואר