מהרש"ם חלק ה ר

דדברי קהל א"צ קנין א"כ נקנה להראשון כל הריוח ההוא והוי כנוטל של הראשון ממש ויאסר, אבל ז"א דהא עיקר טעם רמ"א משום דעל הפרס אנו בושים, אבל בפרס שהוא בהיתר הוי באמת איסור גמור להשיג גבולו, וא"כ שכר פשרה ושכר כתיבת שטרות וכדומה שהוא היתר גמור פשיטא דאסור להשיג גבול, א"כ כיון דידוע דאם החכם הב' יעסוק ג"כ ברבנות ממילא יעסוק גם בדברים אלו א"כ שוב אסור לו לעסוק בזה

ואמנם בענין קביעת מקום המשפט אם יש ביד הרב לשנות, נלע"ד דיש ללמוד ד"ז מש"ס ערוך בגיטין נ"ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ופירש"י בני חצר שרגילין ליתן עירוב בבית א' אין משנין את מקומן ובגמ' דף ס' ע"ב מ"ט אי משום כבוד והא האי שפורא דהוי מעיקרא בי ר"י ולבסוף בי רבה כו' אלא משום חשדא ופירש"י דיחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב אבל הרמב"ם בפיהמ"ש שם כ' דטעמא משום הנאה שיש לאותו בית שהעירוב מונח בו דא"צ ליתן פת ובתוס' שם פי' דחשדא היינו שיחשדו את בעה"ב שגנב משל שכיני' ע"ש וע' בטוש"ע או"ח סי' שס"ו בזה והנה לא מיבעיא לפי' הרמב"ם הרי מבואר דבית שהחזיק בהנאת העירוב אין לשנותו מפני דרכי שלום וא"כ ה"נ בנ"ד וגם לפי' התוס' י"ל דגם בנ"ד איכא חשדא וזלותא להמו"צ (וע' בש"ע א"ח סי' קנ"ג סי"ז ובמג"א ס"ק מ' במי שהי' ב"ה בביתו דאין לשנותו משום חשדא ומשום דהוי טירחא לזה לילך למק"א ומזה ראי' לנ"ד) וגם לפי' רש"י הרי לפי הס"ד הוי ס"ל להש"ס דגם משום כבוד איכא קפידא ואסור לשנותו מפני ד"ש רק דהש"ס פריך מהאי שפורא דהוי בי ר"י ולבסוף בי רבה בתר דנח נפשי' דר"י א"כ לא נשמע מזה רק דלגבי בית ל"ש טעמא דכבוד כיון דגבי שפורא הוי כן אבל בזה שהמו"צ יצטרך לילך לבית הרב בוודאי נוגע הדבר לכבודו וגם הוי טירחא טובא (ויל"ע מדברי רשב"א שהובא בב"י יו"ד קי"ט דהילוך ל"ה טירחא וי"ל דבנ"ד הוי בתמידות הוי טירחא) וכדאשכחן בש"ס דמנחות דף ז' אבימי מסכתא איעקרא לי' ואתא קמי' דר"ח לאדכורי ופריך ולישלח לי' וליתי לגבי' ומשני הכי מסתייעא מלתא טפי ופירש"י משום דהוי טירחא ויגעתי ומצאתי תאמין ע"ש הרי דהילוך לבית חברי' חשיבא יגיעה וטירחא ועי' בש"ס דתענית נ"א ע"ב בהא דא"ל ר"נ בר"ח לרנב"י איקום אנא ואיזול לגבי מר א"ל מוטב יבא מנה בן פרס אצל מנה בן מנה ואל יבא מנה ב"מ למב"פ וע"ש ברש"י ותוס' ומבואר מזה דאינו מפני הכבוד שילך גדול לגבי קטן וא"כ אם המו"צ גדול בתורה יותר מהרב בוודאי הוי לגבי' זלותא שילך אליו וגם אם הם שוים הרי אם ילך אליו יהי' נראה בעיני העולם שהוא קטן וכמ"ש, א"כ שוב שייך בי' מפני ד"ש ואין ביד הרב לשנותו וא"כ י"ל דבכה"ג גם לפי מסקנת הש"ס הוי כן דבכה"ג אין לשנותו משום ד"ש ומצינו כמ"פ דיש להוכיח מהס"ד דהש"ס במאי דלא מפורש במסקנא לחלוק ע"ז (וע' בסנהדרין ל"ז השתא מותוביתו לי בדנקי ועוד בכמה דוכתי) וכה"ג כ' הרא"ש ביבמות פ' החולץ סי' כ"ו לדחות ד' ר"ש הזקן שכ' לחלק בין גרושה לאלמנה שהרי להס"ד אין חילוק וא"כ י"ל דגם למסקנא הוי כן יעו"ש ותבין וה"נ בנ"ד

סי' י"ז

בש"ס דביצה כ': ומנחות ק': אר"ה לדברי האומר נו"נ א"ק ביו"ט ל"ת מדאורייתא מחזי ורבנן גזרו כו' דהא שתי הלחם כו' וע"ש ברש"י והנה בישוע"י סי' תצ"ה הקשה לפמ"ש רש"י ותוס' פסחים מ"ז. בהא דפריך אמאי אין שתה"ל דוחה יו"ט למ"ד צרכי שבת נעשין ביו"ט וכ' רש"י דלמ"ד אין נעשין ורק משום הואיל דאורחי' גבי שתה"ל דלא חזי באותה שעה עד שישחט הזבח ל"ש הואיל כיון דאין חסרון בגופם ומ"מ לא חזי באותה שעה ע"ש ולפ"ז איך דייק משתה"ל לכו"נ דלמא שאני נו"נ דהוי או"נ ואיכא הואיל משא"כ בשתה"ל דלא חזי בההוא שעתא, ונראה ליישב דכבר הבאתי במק"א קושי' כר"ו סי' ק"ח דלמאי דקיי"ל ממלאת אשה תנור פת אע"פ שא"צ אלא לפת א' א"כ שפיר יאפו שתה"ל עם פת אחר שלצורך יו"ט כדי שימלא התנור ותי' דשאר פת נאסר מריח אותו פת ול"מ ביטול דהוי דשיל"מ דאפשר ע"י פדיון ולכאורה ק' דהא התוס' פסחים מ"ו: הקשו דאפיית שתה"ל יהא מותר משום הואיל וא"ב פריק ותי' דלא שכיח א"כ שוב ממ"נ מותר לאפות עם פת אחר כיון דאמרינן דהוי דשיל"מ ע"י פדיון איך נימא להיפוך תרתי דסתרי דלענין הואיל לא שכיח אבל לק"מ דכבר כ' הצל"ח דהא דלא שכיח משום דעומד להקרבה אבל שאר פת חולין שפיר עומד לפדות ואי דיפדנו באמת י"ל דאין דאין פודין ביו"ט וכמ"ש רש"י ביצה כ"ז ומ"מ הוי דשיל"מ דחזי לפדותו אחר יו"ט, אך קשה דיאפה פת חולין של מין אחר דבא"מ גם דשיל"מ בטל כנודע אך לפמ"ש בהגהת מהר"מ על הר"ן פג"ה דבריח גם מא"מ הוי מינו א"ש, אך לכאורה תי' הפלתי תמוה דהא בזמץ מקדש פודי' לכתחלה בשויו ולא בפרוטה ובעלי' מוסיפים חומש א"כ ל"ה דשיל"מ בפדיון יותר משויו כמ"ש בתשו' מהרי"ל ואב"מ בתשו' סי' ז' ובהקדש כ"ע כבעלי' כדאיתא כה"ג בזבחים ד' ופסחים ס' דליכא שינוי בעלים דכ"ע בעלים ע"ש, אבל י"ל דיוכלו לאפות עם פת של יחיד והוי דשיל"מ לאחר ועמג"א רסי' שי"ח בשם רמב"ם ור"ש דביכורים וע' כר"ו סי' ק"ב וח"ס יו"ד סי' רכ"ג הא א"צ לפדות רק שיוי הריח הנכנס בפת וא"כ שפיר הוי דשיל"מ ולא בטל, וע' תשו' אב"מ הנ"ל שכ' בשם מהרי"ל ג"כ כן דיוכל לפדות ע"י ממון אחר ולא יצטרך ליתן חומש יותר, מיהו נראה דהא ממונא לא בטל וא"כ הריח של הקדש ציבור דהיינו שתה"ל כ"ע כבעלי' דמי שהרי בא מתרומה הלשכה מקופת ציבור ושפיר מוסיף חומש ול"ה דשיל"מ ובפרט לפמ"ש הר"ש פ"ב דמע"ש דבדבר שאינו בעין ל"מ פדיון וכבר דברתי מזה לעיל ונדחה תי' הפלתי, והעיקר בזה כמ"ש השעה"מ פ"ג מיו"ט לפע"ש התוס' ביצה כ"א דהא דעיסה חצי' של נכרי אסור לאפות משום דל"ש בי' הואיל ועי' בפ"י שם דגם מתוך ל"ש משום דלכם ולא לנכרים אבל בפת דעלמא דשייך הואיל ומתוך שפיר ממלאת תנור פת, וא"כ ה"ה בשתה"ל דלכם ולא לגבוה ול"ש בי' מתוך אסור