מהרש"ם חלק ה קצז

טירחא ע"ש גבי אבימי וע' גיטין דף ע' דרך מכחיש הגוף דכתיב ענה בדרך כחי) ואם אמנם י"ל דבזה"ז שנתפשט מרכבת הברזל רחוקים נעשו קרובים וכמ"ש כה"ג בשו"ת ח"ש שבסוף שו"ת הר המור סי' י"ג לענין אבילות בדין רחוק עשר פרסאות ע"ש בזה. (א"ה לענ"ד ל"ד לשם דמקום קרוב דאבילות הטעם משום דראוי היא לדעת בו ביום כמ"ש רש"י חולין נ' ע"א ומש"ה יש להקל עכשיו ע"י מסה"ב דעכ"פ ראוי לדעת משא"כ הכא, דתליא בטירחא בכ"ז י"ל דמיקרי טורח גדול וחיישי' שפיר ואמנם כבר כתבתי דאין לחוש לחשדא דאחר רק אם נוטל שכר וא"כ הרי מבואר בש"ס דפסחים דף יו"ד ע"ב ככר בפי נחש צריך חבר להוציא או לא בגופי' אטרחוה רבנן בממונו לא אטרחוהו או דאין חילוק עיי"ש הרי דס"ל להש"ס דטירחא דממונא קשה טפי על האדם מטירחא דגופא א"כ ה"נ בנ"ד איך ניחוש דלמא שכרה האשה בממון בכדי שלא תטריח א"ע בגופה, וע' בש"ס דבכורות כ"ט ע"א בהא דאילא רואה בכורות דהי' נוטל שכרו ביבנה ד' איסרין לדקה וששה לגסה ומפרש מ"ט משום דהוא נפיש טירחי' ולהכי נוטל גם בהם משום דאל"כ אתו למיחשדי' דהאי בע"מ מ תם הוא רק משום אגרא קשרי לי' ופריך א"כ תם נמי אמרו בע"מ הוא והאי דלא שרי לי' כי היכי דלישקול זימנא אחריתא ומשני תרי זימני לא תקינו לי' רבנן דלישקול אגרא והקשו בתוס' דאכתי אמרו תם הוא והאי דשרי לי' כי היכא דלא יצטרך לטרוח פעם אחרת ותי' דלא יחשדוהו להתיר את האסור בשביל טירחא דידי' שיטריח א"ע שנית ע"ש הרי דאפי' חשדא דאינשי ליכא בכה"ג ומכ"ש ש דאין לחוש לדינא לחשוד מי שמוחזק בכשרות שיעשה איסור גדול בחנם בשביל שלא יטריח א"ע ואף דגם בזה יש לחלק בין טירחא זוטא לטירחא רבה וגם מצינו לפעמים דצער הגוף חמור מהפסד ממון ע' ברכות נ"ב גדולה תענית מן הצדקה כו' וע' רא"ש פ"א דתענית וע' רש"י יבמות קי"ז גבי עדות צרה שכ' כה"ג הנה יש לחלק בין צער לטורח בעלמא וע' בתוס' פסחים כ"ה ע"ב דאי איכא טורח הוי לא אפשר וקמכוין וע' תב"ש סי' א' סק"ג בזה דלפי דבריו אין ראי' מש"ס דפסחים דף י' הנ"ל מ מ גם הרשב"א א דקחשיב לבדיקת סכין טירחא היינו במומר לתיאבון אבל לא במוחזק בכשרות ובפרט במלתא דעל"ג וע' בתוס' יבמות צ"ג ע"ב דגם היכי דליכא חומר אפ"ה כיון דשאר נשי' מזדקקות גם זו מזדקקת וה"נ בנ"ד אף דגבי יבמה לשוק ל"ש החומר בסופה מ"מ י"ל דמזדקקת, כלל הדבר כי לפענ"ד דברי הב"מ הם רק חומרא בעלמא וכפי הנראה מתשו' הגאון מבערלין שהביא בעצמו שם דעתו להקל ואין לחוש לחומרא שהחמיר שם לשהות ל' יום, ובגוף הדבר דקרי לי' ועני איכא פלוגתא בש"ס דב"ב אי בעינן ל' יום וע' בחו"מ סי' מ"ט וע' בב"י אה"ע סי' ק"כ דפסק להחמיר וע' בג"פ למהרמב"ח שם ג"כ בזה. ואין להאריך יותר והנלע"ד כתבתי

סי' י"ג

בדין ראובן שהשכיר חנות לשמעון על שנה א' במקח קצוב ונתיירא שמעון פן ירצה ליקח אצלו בכל שנה הוספה והדבר קשה שיטלטל ממקום למקום עם הסחורה והבטיח לו המשכיר כי עד ג' שנים לא יקח אצלו, שום הוספה ואם ירצה השוכר לצאת מקודם הברירה בידו ונתן לו המשכיר תק"כ ע"ז ואחר כלות שנה יען שהי' להשוכר היזקות בהחנות בשנה א' התנצל הרבה בפני המשכיר והוזיל לו המשכיר את החנות בפחות סך חמשה ר"כ מכפי מקח שנה א' והשכיר לו כן על שנה שני', ובכלות שנה ב' רצה המשכיר הוספה שיתן לו הוספה עשרה ר"כ לתשלום מה שהוזיל לו שנה ב' כי הי' לו שוכר אחר ותבעו השוכר לדין ע"י התק"כ שנתן לו כי בג' שנים אלו לא יקח אצלו שום הוספה וכיון שכבר פיחת לו בשנה ב' על מקח אחר אסור לו ליקח אח"כ יותר דגם זה בכלל הוספה והמשכיר טען שהבטיח רק שלא יקח הוספה מכפי שנה א' ורוצה עתה להשנים מה שהוזיל לו בשנה ב', ונראה לפענ"ד לפשוט ד"ז מהש"ס דיבמות נ' ע"א את מספר ימיך אמלא אלו שני דורות, (שנים שפוסקים לאדם בשעת לידתו) זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו דר"ע וחכ"א זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו א"ל לר"ע הרי הוא אומר והוספתי על ימיך ט"ו שנה אמר להם משלו הוסיפו לו תדע שכן נביא עומד ומתנבא הנה בן נולד לבית דוד יאשי' שמו ועדיין לא נולד מנשה וכו' וכ' התוס' בד"ה משלו הוסיפו לו וז"ל וקרי לי' תוספת לפי מה שנגזר לפחות לו ע"י עון עכ"ל הרי מבואר דגם בכה"ג שפסקו לו שנים אלו מקודם מ"מ כיון שאח"כ נגזר לפחות לו ע"י עון שוב מיקרי אח"כ כ הוספה וא"כ ה"נ בנ"ד דנהי דמותר לו ליקח הוספה חמשה ר"כ משום דהוא לא הבטיחו רק שלא ליקח הוספה מכפי מקח שנה א' וגם יש להביא ראי' ממשנה פ"ד דנגעים מ"ז כנסה ופשתה דלרבנן טהור דלא מיקרי פשיון כיון שהוא כבתחלה ע"ש והכי קיי"ל וה"נ בזה אבל ליקח הוספה יותר מזה אסור כיון שנתן תק"כ שלא ליקח הוספה וכיון שכבר מחל לו בשנה ב' ולקח פחות ואם הי' רוצה השוכר לצאת אחר שנה ב' הרשות בידו א"כ שוב אסור לו ליקח בשנה ג' יותר מכפי מקח של שנה א' דהוי בכלל הוספה, וכיוצא בזה כ' הא האחרוני' בשם תשו' שע"א סי' פ"ד וחו"י במי שנוהג ליתן מעשר מכל ריוח והי' לו הפסד דאם כבר עשה מקודם חשבון על ההפסד אין לנכות ההפסד נגד הריוח וע' נוב"י מהד"ת סי' קצ"ד שפסק דאין לנכות משנה א' הפסד נגד ריוח של שנה ב' ע"ש וה"נ בנ"ד מה שכבר הוזיל בשנה ב' לא ינוכה עתה בחשבון הוספה ולכן אסור לו ליקח רק כפי מקח של שנה ראשונה ולא יותר כנלע"ד

סי' י"ד

הנה נשאלתי מהרב אבד"ק לאשקיוויץ בדין מי ששכח למכור קמח של דגן ובע"פ אחר חצות שאל מה לעשות והורה הרב הנ"ל דכיון דסתם דגן אינו חמץ ואין מלחלחין אותו במים קודם טחינה א"כ עכ"פ מותר למכרו לעכו"ם וכן עשה ואחה"פ שאל בעל הקמח להאיש שמכר לו הקמח וא"ל המוכר שהי' הדגן יבש יותר מדאי והוכרח לזלף עליו מים הרבה ושהה כן קצת ונולד הספק אם הגיע לשיעור