מהרש"ם חלק ה קצג

שבתוכו ע"ש א"כ יוכל להטביל ספוג ביין ולמצוץ היין דהא קיי"ל דכל בעיא דלא איפשטא בדרבנן להקל וכיון דיי"נ בזה"ז דרבנן א"כ אמרי' דבכה"ג ל"ה דרך שתי' ויש להקל שפיר כמ"ש, או שישתה דרך שפופרת וכדומה, דהוי שלא כדרך שתייתן ושרי בחשאב"ס, וא"כ בנ"ד שנדר רק כדי להנצל מחשש יי"נ ובכה"ג דאפי' יי"נ ממש שרי א"כ גם משום נדרו מותר בזה בחשאב"ס, וכיוצא בזה כ' הט"ז בא"ח סוס"י ת"ר דגם בקיבל עליו תוס' שבת לא חמיר טפי מביהש"מ ושרי בשבות דלא קיבל עליו יותר בהוספה ממה שיהי' אסור בביהמ"ש ואף דהמרדכי שם מחמיר בזה מ"מ בנ"ד מסתבר דאזלי' אחר הכוונה ובכה"ג לא קיבל ע"ע כמ"ש ובפרט דעכ"פ יוכל לשאול ע"ז ולהתיר. (א"ה ע' מ"ש במהרש"ם ח"א סי' קכ"ד וח"ד סי' קל"ז בזה, ואגב ארשום מה שהביא בשע"ת או"ח סי' קפ"ב בשם השבו"י דהשותה מכוס ע"י קנה חלול מן הדין אין הכוס פגום, השבו"י אינו ת"י אבל יש להוכיח מתוס' פסחים ק"ה סע"ב ד"ה שמע עי"ש, ולדברי השבו"י הרי יש עצה שישתה מכוס שי"ב רביעית ע"י קנה חלול ואולי י"ל דאין זה חיבוב מצוה כיון דל"ה דרך שתי' וי"ל דלא יצא יד"ח כוס ובפרט לפמ"ש הט"ז ומג"א סי' ק"ל דמצוה לגמוע גמיעות גסות וע' סוכה מ"ט)

סי' י"א

ב"ה א' תצא ג' אלול תרל"ד

להרה"ח מ' שמואל פאהרילש בבוטשאשט

ע"ד השאלה באשה העוסקת באפיית דובשנין לסעודת נשואין וקנתה מרוכל א' תבלין הנקראים ווינר פאטיש המסוגלת לתת כח בהעיסה להתנשא למעלה ולהיות נאפה יפה וכאשר נאפו הלחמים המה דקים ומקולקלים וגם טעמם מחומץ ואינם מוכשרים כלל להתכבד ונפסדו דמיהם לגמרי ותולין הקלקלה בהפאטיש שנתחלף במין אחר הנקרא קרעמיטארטרי או שהי' הפאטיש מקולקל. לגמרי ותובעים אותו לשלם להם כל דמי הקמח והדבש לאשר נפסדו בגרמתו והרוכל טוען ברי שנתן ווינרפאטיש ולא נתחלף במין אחר,, וכת"ר העיר מהא דחו"מ סי' רל"ב סעי' כ' וסעי' כ"א במכר זרעוני גינה שאינם נאכלים ולא צמחו דחייב באחריותן ומחזיר לו הדמים שלקח ולא ההוצאה של החרישה וזריעה וכן במוכר לחבירו ונמצא בו מום והוליכו הלוקח למק"א ומבואר שם דאם ידע המוכר שהי' בו מום חייב גם בהוצאה שעשה הלוקח משום דד"ג וא"כ י"ל דגם בנ"ד פשע המוכר דהי"ל לדקדק בדבר היטב בתחלה להניח כל דבר בפ"ע שלא יבא להחליף וכיון דפשע י"ל דדמי לידע מן המום וכמו דקיי"ל בב' שהפקידו בב' כריכות דמחויב הנפקד לתת לכל ח' מאתים מה"ט וחזר ודחה די"ל דשא"ה בשומר דגם תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אבל גבי היזק דד"ג כיון שהם אינם חושדים את הרוכל שעשה זאת עתה במזיד ובכוונה, רק דפשע מתחלה וכיון דלבסוף הי' באונס י"ל דפטור עכת"ד, והנה גוף הדבר מה שרצה לחלק בין דין שומר לדד"ג עלה בלבי בראשית השקפה להביא ראי' לדבריו מדברי התוס' בב"ק דף ק' ע"ב בהא דדייק דר"מ דאין דד"ג מהא דתניא מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור נפרצה א"ל גדור נתייאש ולא גדרה ה"ז קודש וחייב באחריותו וכ' התוס' דבעכצ"ל דהוי היזק ניכר שהרי ניכר שהוא כלאים כשרואה הגפנים בשדה אבל אין לומר דהוי השא"נ וקנסוהו כמו במטמא כדי שלא יהא כל או"א הולך ומטמא טהרותי' ש"ח דהכא ליכא למיחש דבעל הכרם נמי מפסיד, ועוד דאי קנס הוא דוקא במזיד הו"ל לקנסו עכ"ד, ומבואר מזה דס"ל דהכא מיירי גם בשוגג ואפ"ה חייב משום דד"ג ולכאורה יש לתמוה דהא לעיל מינה בתוס' ד"ה אומר לו גדור כ' התוס' דהא דנקט אומרים לו גדור ולא נקט חייב לגדור נראה לר"י לפי שצריך להתרות בו ואם לא התרו בו לגדור אינו חייב באחריותו להכי נקט נמי תרי זימני נפרצה א"ל גדור דגם בפעם ב' שנפרצה צריך להתרות בו ואם לא התרו א"ח באחריותו כו' ע"ש, וא"כ לפ"ז כיון דתחלתו הי' בפשיעה ובמזיד א"כ אף דהי' אח"כ רק שוגג הרי כיון דתחלתו בפשיעה שוב גם בסופו באונס חייב ומכ"ש בשוגג א"כ שוב י"ל דהוי מטעם קנס ואפ"ה חייב גם בשוגג, ובעכצ"ל דהא דתחלתו בפשיעה, וסוב"א חייב דוקא היכי דהחיוב מדינא אבל היכי דחייב רק משום קנס גם בכה"ג פטור וכמ"ש רו"מ אך יש לתמוה בדברי תוס' הנ"ל דהא שיטת התוס' בכמה מקומות דד"ג הוי רק משום קנסא א"כ בשוגג פטור כמ"ש הש"ך בסי' שפ"ו וא"כ אדרבא תיקשי דאי בכה"ג הוי שוגג הו"ל למיפטר באמת גם משום דד"ג אף דהוי היזק ניכר כיון דהוי רק גורם וחייב רק משום קנס, ועוד יש לתמוה בזה דכיון דהך ברייתא אתי כר"מ א"כ הרי בגיטין נ"ג ע"ב מבואר דלר"מ קניס שוגג אטו מזיד וגם בהיזק שא"נ חייב גם בשוגג אליבי' וא"כ שפיר י"ל דהוי היזק שא"נ ואפ"ה חייב גם בשוגג וצ"ע כעת ואחר החיפוש מצאתי בהגהות הגאון רע"א ז"ל שהעיר קצת בקושי' שני' הנ"ל אבל לא אדע למה הוצרך לומר דר"מ ס"ל דמקיים כלאים לאו דאורייתא הרי גם אי הוי מדאורייתא כיון דהוי השא"נ וחייב רק משום קנס דרבנן ובדרבנן קניס שוגג אטו מזיד וכ"ה להדיא ברש"י גיטין שם דגם במנסך קנס שוגג אטו מזיד אף דקעביד איסור תורה ובדאורייתא לא קנס מ"מ ההיזק הוי שא"נ ופטור מה"ת ע"ש ותבין וע' ירושלמי פ"ד דעירובין הל' א' ובשי"ק ומרה"פ שם דלשי' ירושלמי אין חילוק כלל בין לדאורייתא לדרבנן ולר"מ גם בדאורייתא קנס יעו"ש, אבל בגוף הדבר שכ' רו"מ דבנ"ד הוי המוכר כאונס או שוגג, לענ"ד אין זה בכלל שוגג דהוי קרוב למזיד דהל"ל לדקדק היטב שלא יחליפנו ולא ימיר רע בטוב ואם למראה עיניו לא יוכל לשפוט הו"ל למוטעמי' לראות אם עמד טעמו בו ובכה"ג קנסו גם בשוגג וכדאשכחן בש"ס דיבמות דף פ"ט ע"א בהא דתורם מן הטמא על הטהור דבשוגג תרומתו תרומה ופריך מ"ש מהא דתורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום ומדנקט ונמצאת משמע דבשוגג הוא ואפ"ה יחזור ויתרום ומשני התם שוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי לי' למוטעמי' קודם שיתרום ובתוס' שם הוקשה להם דהא טעימה באיסורין אסור ותי'