מהרש"ם חלק ה קצב

כסדרן פסול וכ"כ בד"ק סי' ל"ב סכ"ג וכבר הבאתי לעיל דלשי' רש"י רק על קריאתן שלכ"ס קפדינן ואף דלא קיי"ל הכי מ"מ נראה דקריאתן שלכ"ס ג"כ פסול ומה שתי' בירו' ספרים שכתבן כתו"מ אין תולין הכוונה דהרי הא דאין תולין בתו"מ לא משום חומר תו"מ רק מתוך שכתיבת תו"מ דקה ואין ריוח הרבה בין שיטה לשיטה גנאי הוא לכתוב בין השיטין משא"כ בס"ת דנכתב בכתיבה גסה ויש הרבה ריוח בין השיטין אינו נוי לתלות ולפיכך ספרים שכתבן כתו"מ בכתיבה דקה ג"כ אין תולין עיי"ש וע' שע"ת סי' ל"ב סקי"ג, וצ"ע לפי הטעם דאין תולין משום דאינון נוי לפמ"ש התוס' במנחות ל"ב דתפילין לא בעי שירטוט משום שמכוסין ל"ש בהו נוי וכה"ג במג"א קמ"ז סק"ד וע' מדות פ"ד מ"א ובכורים פ"ג מ"ג ויש לדחות, דהרי חזינן דכתובה מאושרת בעי בתפילין משום נוי כמ"ש בטוב"י רס"י ל"ב ועכ"ח דגוף הכתב בעי נוי אלא דמ"מ צ"ע לפי"ד הט"ז סי' ע"ר סק"ב דהא דאין מורידין הוא דרבנן וע' ת' מהרי"א אסאד חיו"ד סי' רצ"ד דצ"ל דילפותא דמגילה כו' היא אסמכתא אבל בפנ"י שם כתב דהוי מה"ת וגם בפמ"ג סוס"י מ"ב כ"כ אלא דבסי' קנ"ג כ' דהוי דרבנן ולפ"ד דהוי דרבנן א"כ יותר הו"ל לגמרא לומר הטעם משום שלכ"ס דזה הוי דאורייתא, אך י"ל דהגמרא שם ס"ל דהוי דאורייתא דאם ל"ה רק דרבנן הי' רשאין לשנותו כיון שא"ר עוד לקדושה חמורה כמ"ש כמ"ש הט"ז סי' קנ"ד סק"ז ובבכ"ש למגילה חולק עליו וגם בגוא"י סי' כ"ח הקשה עליו מברייתא זו דס"ת שבלה אבל לענ"ד נראה דהט"ז לשי' דהורדה הוי רק דרבנן ולענין איסור דרבנן מועיל להקל מטעם דל"ח עוד לקדושה חמורה ולא העמידו דבריהם בכה"ג דבכ"מ שיש לתקן שלא יבוא לידי גניזה עדיף וכמ"ש בנט"ש כ"ה, ומעתה י"ל לפמ"ש הפמ"ג סי' קנ"ג להוכיח מהא דיומא י"ב גבי פלוגתא דר"ד ורבי דהורדה הוי דרבנן ולפמ"ש במהרש"ם ח"א סי' י' י"ל דלרבי הוי מה"ת ולפ"ז י"ל דהברייתא דס"ת שבלה אתיא כמ"ד דהוי מה"ת ומיישב קצת קו' הגוא"י והבכ"ש וכבר נודע סתירת רש"י מגילה כ"ו למנחות צ"ט כמו שעמד הרי"פ והפנ"י שם ובמק"א ישבתי וגם הבאתי ראי' להט"ז מתמורה רפ"ה במשנה דכיצד מערימין ואם נקיבה זבחי שלמים ובהרב ובתוי"ט שם דאף דבעלמא אין משנין מקדושה לקדושה הכא דלמיתה אזלי משנין ואף דשם עדיין לא קדשו כמ"ש הרע"ב דבהויתן הן קדושים מ"מ הוי הורדה מקדושה וכמ"ש התו' בבכורות ט"ו ע"ב ד"ה מה וכמ"ש גם בתפא"י משניות שם וע"ע תוס' תמורה ל"א ע"ב ד"ה ולדן וע' פסקי תוס' תמורה ר"פ כיצד והרי הא דמשנה מקל"ק עובר בלאו כמ"ש הר"מ פ"ד דתמורה וע"ש בהראב"ד וכבר תמהו עליו וע' מהרש"ם ח"א סי' י' וע"ע תוס' מעילה ו' ע"ב ד"ה לא נהנין ושם דט"ו ע"ב מוכח דרק בדרבנן וע' תוס' ריש מעילה דקדשין שמתו דכיון דהולכין לאיבוד לאו קדשי ד' קרינן בי' ועוד י"ל ראי' להט"ז מסוכה נ"א במשנה מבלאי מכנסי וכו' וקשה דהרי הוי הורדה וכאשר באמת הקשו התוס' שבת כ"א דהרי מועיל בהן ותי' דהיו צורך קרבן ותירוצם מספיק רק לענין דל"ה מועל אבל מ"מ קשה דהוי הורדה דכש"כ הוא מהא דיומא י"ב דמכה"ג לכה"ד הוי הורדה ומוכח כהט"ז ולפמ"ש המל"מ פ"ח ה"ו מכהמ"ק בכוונת התוס' משום דלב ב"ד מתנה אין ראי', וע"ע מנחות נ"ד וירו' פ"ג דערלה וגם ברמב"ם פי"ב ה"ה דתרומות ומגיהין שם דצ"ל שהוא כחול מוכח דבהולך לאיבוד פקעה ממנו קדושת התרומה וע' סופ"ק דפסחים וע' ב"ק קט"ו ע"ב גבי כדי יין המשתברות וחולין קל"ט ובמש"ל בטעם דתליות פסול ע' בשע"ת שהביא בשם גו"ר דתליות בתו"מ אסור משום מנומר ולא הבינותי דא"כ גם בס"ת יופסל מטעם זה (ואולי דבס"ת דהכתיבה גסה לא מיחזי כ"כ כמנומר אבל דוחק) וע' בבדה"ב יו"ד רס"י רע"ו בשם רשב"ץ דמוכח דמקילין משום טעם מנומר אך הטעם הפשוט כמ"ש הגו"ר שם משום דא"א בס"ת לכתוב כולו בכל החומרות לכן הקילו בו ובשדה יהושע על הירו' מגילה פ"י הטעם דאין תולין בתו"מ משום שלכ"ס אלא דהביא מהסמ"ג ומרדכי דגם חול אין לתלות דמוכח דלא ס"ל משום טעם שלכ"ס וקושית המחבר מה דלא חשיב ג"כ החילוק מן שלכ"ס כבר תי' בח"ס דכיון דנקט במשנה הא דנכתבין אלא אשורית גם שלכ"ס בכלל דשניהן בחד קרא נלמד והי' בהויתן יהא והיא קצת דוחק)

סי' י'

ע"ד השאלה במי שנדר ע"ד רבים שלא ישתה יין רק יין צימוקים מחשש יי"נ ועתה נצטוה מרופא לשתות יין עם סממנים מרים לצורך רפואה וא"ב חשש סכנה רק לחזק בריאת גופו מחולשת מזגו ושאל אם יש להתיר ואמרתי דבאמת מבואר ביו"ד סי' רנ"ח דאם שתה משקים שאין ראוים פטור אבל אסור עכ"פ וא"א להתיר כיון דנדר עד"ר וכאן אינו דבר מצוה כי אין בו חשש חולי גם לפי דברי הרופא רק שיעץ אותו לחזק הגוף וליכא דבר מצוה ומהגם די"ל דהוי כנדר לדבר איסור להנצל מחשש יי"נ והן אמת שדעת השב"י בח"א סי' ס"ג לצדד להקל ביין שי"ב לענה דא"ב משום יי"נ וחלק על הצ"צ והסכים עמו הבר"י ביו"ד סי' קכ"ג וע' בבל"י שם א"כ י"ל דבנדרים הלך אחר הכוונה וכאן נתכוון רק להנצל מיי"נ ואולם היינו ביין שבא מהגיתות מעורב בלענה אבל בזה שהיין בא לכאן ממרחקים בלא שום תערובות והוא רוצה עתה לערב בו סממנים מרים א"כ לא בטל כלל חשש יי"נ, ואמנם אם הי' בזה חשש חולי אפי' שאב"ס הדבר פשוט דהוי במקום מצוה. ועוד דכיון דבנדרים הלך אחר הכוונה א"כ כיון דכל החומרא שקיבל ע"ע הוא רק משום חשש יי"נ והרי בתשו' רמ"א שהובא במג"א סי' שכ"ח התיר לחולה שאב"ס לשתות יי"נ בזה"ז דקיל טובא ואף דלא קיי"ל הכי כמ"ש האחרונים מ"מ נלפע"ד למצוא תקנה בחשאב"ס שצריך לשתות יי"נ שלא נמצא כמוהו יין כשר לפמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קנ"ה סעי' ג' ובש"ך שם סקי"ד דשלכד"א מותר לשתות יי"נ בזה"ז גם בחשאב"ס א"כ נראה לפי המבואר בש"ס דסוטה דף י"ח ע"א בשתה דרך סיב או שפופרת דהוי בעיא דלא איפשטא אי הוי דרך שתי' בכך או לא ובגליון שם בשם הערוך מפרש דסיב היינו כמו ספוג שבולע המים והוא מוצץ בפיו המים