מהרש"ם חלק ה קפט

שם שלא הביאו מזה ואכ"מ, וי"ל דבעצמו הריח ג"כ שנית, וגם מה שפקפק שאין שותין רק מעט הנה בחי' א"ש שעל המרדכי יומא הביא בשם ר"י להדיא דגם בכוס מילה בעינן מלא לוגמיו וכ"ה במרדכי סופ"ג דעירובין בשם תשו' ריב"ן וראב"י החולק עליו היינו דס"ל דגם בקידוש א"צ רק שיעור גרונו כמ"ש הב"י סי' רע"ב בשמו וא"כ לדידן בעינן מלא לוגמיו במילה וה"ה בברכת נישואין, ואמנם הנה בכנה"ג א"ע סי' ל"ד ובבאה"ט שם הביא בשם ב"ש שיזהר החתן לשתות מלא לוגמיו והכנה"ג כ' עליו שאין נוהגין כן בשום מקום בזה"ז ובטעימה בעלמא סגי וכ"מ בב"י יו"ד הנ"ל שכ' בשם הרשב"א וז"ל ששאלת כמה שיעור טעימה (גבי כוס מילה) גבי מקדש בעינן מלא לוגמיו הכא גבי שאר ברכות לא בעינן מלא לוגמיו עכ"ל הרי מפורש כמנהגינו (וע' בט"ז שם סק"י שהביא ג"כ ד"ז וכ' הטעם משום דאין בו חיוב מדינא דהש"ס אך לפ"ז בכוס של ברכת נישואין צריך לשתות מלא לוגמיו) (אבל יעוין בחמ"ח סי' ס"ב סק"א וב"ש שם דמבואר דגם כוס נישואין אין לו מקור בש"ס א"כ דמי לכוס של מילה הנ"ל) ע"כ לא יאבו ולא ישמעו דברי הרב המפקפק הנ"ל ומנהגן של ישראל תורה הוא, ולענ"ד אם יטעום החתן מלא לוגמיו מכוס אירוסין ולפעמים הוא משקה משכר ויש חשש על הקידושין דמה"ט נהגו להתענות ע' מג"א סי' תקע"ג וא"כ תקנתו הוא קלקולו רק אם הרב בעצמו ישתה אבל העיקר כפי המנהג בלא פקפוק וכמ"ש, שו"מ בשו"ת בי"צ חא"ח סוס"י י"ד ג"כ אריכות בזה (א"ה מצאתי מקור לברכת אירוסין ונישואין על הכוס בירושלמי סוטה פ"ח ה"ה דאיתא שם יין מגיתו וכו' מקדשין בו את הכלה, ושו"ר בתוי"ר שהביא מזה)

סי' ט'

להסופר המופלג מוהר"י, מזלאטשוב

בדבר מה ששאל בדין ס"ת שכתב השם הקדוש בן ד' אותיות ועפ"י הנהוג לכתוב אות ה' בתחלה תמונת יו"ד ואח"כ מושכין הה"א וכאשר כתב היו"ד הראשונה טעה ומשך ממנה הגג וכתב הה"א ואח"כ הוא"ו ואח"כ הה"א השני' וכאשר סיים כל היריעה ראה ששכח לכתוב יו"ד הראשונה של השם וחזר וכתב היו"ד הראשונה ועתה שאל אם צריך לסלק היריעה כיון שכתב השם שלא כסדרן וגם הפסיק באמצע השם בכתיבת שאר היריעה, והנה מכח ההפסק כבר כ' הב"י והש"ך ביו"ד סי' רע"ו דהשם לא נפסל ולענ"ד ראי' מהא דנחלקו רש"ש ושאר תנאי אי תולין מקצת השם ועסי' רע"ו ס"ו והא בלא"ה פסול כיון דפסק באמצע וכתב לאחרי' והבן ועמ"ש לקמן רק שנסתפק מכח החשש דהוי שלכ"ס ודבר זה כבר אמור עם הספר שו"ת גו"ר סי' יו"ד י"א והובא באחרוני' דגבי שם פסול שלכ"ס גם בס"ת ותוכן ראיתי מהש"ס דשבועות ל"ה דהנטפלין לשם מלפניהם נמחקים ולאחריהן אין נמחקין שכבר קדשו השם ואי שלכ"ס כשר בשם א"כ משכח"ל גם לפניהם שלא יהא נמחק כגון שכ' למפרע השם ואח"כ כתב הנטפל מלפני' וכבר קדשו השם ומזה הוכיח דשלכ"ס פסול בשם גם בס"ת, ואמנם באמת אין זה הוכחה כלל דבכה"ג שכ' השם למפרע שוב הוי הנטפל מלפניו כמו מלאחריו והוי בכלל מלאחריו ותדע דהא גם לפי דבריו אכתי משכח"ל כשלא כתב הנטפל עד אחר שכתב השם כסדרן באמת וא"כ קדשו ג"כ השם א"ו כמ"ש, ועוד די"ל דהנטפל לפנים גם בכה"ג אין קדושת השם נמשך עליו כיון דהוא נקרא תמיד לפני השם וגם מקומו בתורה קודם השם, וכבר ראיתי בשו"ת סת"ם בסופו שהביא בשם ח"א ראי' מהירושלמי דמגלה פ"א דגם בכה"ג מיקרי נטפל מלפניו רק שלא ביאר יפה ואני אבאר הראי' הוטב דמבואר שם בפ"א הל' ט' כל האותיות הכתובים עם השם מלפניו הרי אלו חול ונמחקין כגון לד' כו' שכן מצינו בציץ שהוא מובדל ממנו קודש למ"ד מלמטה והשם מלמעלה עכ"ל ובע"כ כוונת הראי' הוא דאם הנטפל ג"כ קודש הו"ל למיכתב גם הלמ"ד של השם מלמעלה ואי נימא דבכה"ג כשכתב השם מקודם גם הנטפל מלפניו קודש א"כ אכתי הו"ל למכתב את השם מקודם ואח"כ הלמ"ד שלפני השם והו"מ למכתב גם הלמ"ד למעלה א"ו דבכה"ג הוי דינו ג"כ כנטפל מלפניו, אבל אם כי הוא הערה נכונה א"א לבנות יסוד ע"ז די"ל דבציץ דקדוש יותר מתפילין וכמ"ש התוס' ביומא ח' דהא דיליף היסה"ד בתפילין ק"ו מציץ אינו ק"ו גמור רק מדרבנן ע"ש א"כ כמו דבתפילין פסול שלכ"ס כן ה"נ בציץ פסול שלכ"ס אבל יש לפקפק דהא קדושת ס"ת חמור מתפילין כמ"ש הב"י בא"ח סי' ל"ב ואפ"ה כשר שלכ"ס אבל מ"מ י"ל דנהי דכשר בדיעבד מ"מ כתבו לכתחלה כסדרן מפני כבוד השם שלא יהא נראה כנכתב הל' מקודם ועומד בשיטה א' עם השם ולכן כתבו למטה הלמ"ד והשם מלמעלה (והן אמת דהנ"ב מ"ק סי' ע"ד רצה להוכיח דקדושת תפילין חמור מס"ת מדפסול שלכ"ס אבל צ"ע דמזוזה פסול שלכ"ס וקיל לכ"ע מס"ת ע' שבת ע"ט והעירני לזה ח"א ובפרט לפמ"ש רדב"ז ח"א סי' ש"י דגם בה"ת יש ליזהר לכתחלה בשלכ"ס ומה שהותר בס"ת משום דכמעט א"א דומי' דט' דחוי' בצבור וכ"ה בגו"ר הספרדי כלל ב' סי' ד' ומע"ר פ"ב מה"ת) והנה מהירושלמי הנ"ל נ"ל להוכיח דנטפל להשם קדוש מן התורה ודלא כתשו' עה"ג סי' צ"ה שהבאתי לעיל ח"א סי' ט"ו דאי נימא דקדוש רק מדרבנן א"כ מנ"ל להירושלמי להוכיח מציץ דנטפל לפניו אינו קדוש הרי י"ל דקדוש ג"כ מדרבנן כמו מלאחריו דלפניו ולאחריו שוים לגמרי והא דבציץ הי' כתוב קודש ל' מלמטה היינו משום דמן התורה הלמ"ד חול ולא הי' אז שום קדושה להלמ"ד דלא נגזר אז שום איסור דרבנן וגם אם הי' קדוש מדרבנן עכ"פ אינו דומה לקדושת תורה ולכן נכתבה הלמ"ד למטה להבדיל בין קדושת תורה לקדושה דרבנן ובפרט שלא הי' אז עדיין שום קדושה על הנטפל בזמן התורה ולכן לא נכתב בשיטה א' ובע"כ מוכח מזה דס"ל להירושלמי דנטפל לאחריו קדוש מן התורה ומזה הוכיח לחלק בין לפניו ללאחריו דלפניו חול דאל"כ למה נכתב הלמ"ד למטה וזהו ראי' ברורה לפענ"ד בעזה"י, והראוני באה"ח פ' ראה בפסוק ולא תעשון כן שכ' דנטפלין מה"ת אלא שאין לוקה עלי', ומצאתי גם בפ' בחקותי אות ל"ו שכ"כ דרך אפשר: ובמ"ש לעיל מדברי ב"י ונו"ב אי קדושת