מהרש"ם חלק ה קפח

שם דידי' ממסמסא לי' בביצים וחלב אם תתעבר ויתעכר חלבה וליכא סכנה ע"ש הרי דליכא חשש סכנה בדבר ובפרט בנ"ד שכבר עברו איזה ימים והוא בריא הכי רבותי' דתינוק זה ושכיח בדורותינו אצל השרים שמגדלים כל ילדיהם בלא הנקה כנודע ולכן הדבר פשוט שיש למולו תיכף ועמ"ש בדע"ת רס"י ל"ג סק"ד וע' נזיר כ"א ב' ורש"י ד"ה ורמינהו וכו' דאי גייז לשערי' חתך לניב שפתים לא מיית אבל יש לחלק בין גדול לקטן ומ"מ נ"ל כמ"ש, ואמנם יען שכבר עבר זמנו וכעת יגיע מכתבי לידו ביום ה' כבר נודע ד' הרשב"ץ שהובא בש"ך יו"ד סוס"י רס"ו דאין למול מילה שלב"ז ביום ה' ויום ו' מחשש חילול שבת ואף דהש"ך חולק עליו וגם המג"א סי' של"א עכ"ז הנה בשיוכנה"ג ובל"י ובבר"י סי' רס"ב פסקו כהרשב"ץ בזה וע' בס' כת"א עה"ת פ' תזריע מ"ש על ק' הגאון ר"מ חריף ז"ל שהובא בזרע ברך, ועכ"פ לדינא נכון להמתין עד אחר השבת וימולו אותו בלא עיכוב. שוב מצאתי בשו"ת ח"צ הנוספות סי' י"ד שתי' קו' הש"ך על הרשב"ץ וחילק בין אם יוכל למול תיכף אחר השבת, או לא ובכ"ז סיים דלית מאן דחש לד' רשב"ץ והמנהג פשוט למולו בין ביום ה' בין ביום ו' ועמג"א סי' של"א בשם ראב"ח דלשי' המחמירים גם ביום ד' אסור והמג"א תמה אבל בפמ"ג שם כ' די"ל דג"י מעל"ע בעינן ע"ש ודבריו נכונים לענ"ד, וע' בראב"ע פ' וישלח וביער"ד ח"א דרוש ה' בביאור דברי ראב"ע ותמצא מפורש כן

סי' ח'

הנה נשאלתי בדבר שנהגו בברכת אירוסין ונשואין לברך על כוסות ונותנין להחתן לטעום, ורב א' פקפק בדבר חדא דהא הפנ"י בקו"א לכתובות פקפק בכוס של אירוסין שאינו חובה ומהראוי שיהי' דינו כברכת הנהנין בעלמא שאין א' מוציא חבירו ועוד דעכ"פ מהראוי שישתה החתן מלא לוגמיו כשיעור כוס ולכן הנהיג לשתות בעצמו וכשיעור כוס

והשבתי דלא יפה עשה לשנות מנהג ישראל וגם הפ"י אם כי תמה בזה אבל בכ"ז נדחק שם ליישב והניח בצ"ע אבל לא מלא לבו לשנות המנהג (ובאו"ח סי' שנ"א שנ"ב מבואר דכוס של אירוסין ונשואין שותין המברך והחתן והכלה וגם מצאתי בתשב"ץ ח"ג סי' ע"ט וח"ד טוה"ש סי' ל"ב שהביא ג"כ מנהג זה ואף דהוי ברכת נהנין כיון שהמצוה נעשה בשבילם הם ראוים יותר לטעום מאחרים ע"ש וגם בסי' ס"ה האריך בזה וכ' דאף שאין חיוב בברכת אירוסין ונשואין בכוס והו"ל כברכת נהנין מ"מ הרי פורס אדם לב"ב כדי לחנכם במצות וה"נ בחו"כ ועדיף מחינוך קטן וגם במילה אם מטעימו לקטן הנימול סגי וקטן שיודע לאכול כזית צלי שוחטין הפסח עליו כסוכה מ"ב (א"ה צ"ע בר"ן נדרים ל"ו שכתב דקטנים א"ר להמנות על הפסח וע' ברמב"ם פ"ב מה' פסח ה"ג וה"ד ופ"ט ה"ז ובהשגות שם דמוכח קצת דראוין להמנות וע' תוס' פסחים פ"ח ומג"א סי' שמ"ג וי"ל דכוונת הר"ן דא"צ להמנות אבל יכולין להמנות) ואם לא הספיק להטעימו לנימול מטעים לקטן אחר וא"צ המוהל לטעום עכ"ד) ולדעתי יש בזה חשש לעז על כל הגדולים שלא נהגו כן עד עתה ואם כי בת' ראנ"ח ח"ב סי' י"א כ' דל"ש לעז רק בדבר אישות הנה לפענ"ד ראי' מהכ"מ פ"א מתרומות בדין לקוח בתרומה ומעשר דשייך בי' לעז וגם מד' הט"ז באו"ח סי' תרי"ד סק"א מבואר דגם בלבישת מנעלים ביו"כ שייך לעז ולשי' כמ"פ שאר עינוים רק דרבנן ואפ"ה שייך בזה לעז וה"נ בנ"ד הרי לשי' כמ"פ בברכה לבטלה איכא איסור תורה וע' בש"ס פ"ק דתמורה דעובר בעשה וע' בבר"י חו"מ סי' ל"ד באורך וע' מג"א סוס"י רט"ו וגדולה מזו מצאתי בט"ז או"ח סי' קס"א סק"ו דגם בנט"י דרבנן איכא חשש לעז וה"נ בזה, ובעיקר הדין לענ"ד במחכ"ה של הפ"י נעלם ממנו דברי הב"י ביו"ד סי' רס"ה בהא דכ' שם הטור דנהגו להסדיר ברכת אשר קידש על הכוס והביא בשם הכלבו דסומכין שלא לטעום המוהל אבל משגרין לאם התינוק וכ' הב"י דטעימת התינוק ל"מ כלל דלאו בר חיובא הוא כלל (ובשו"ת תשב"ץ שם כ' דגם טעימת התינוק מהני) אבל טעימת האם אם שמעה הברכה ולא הפסיקה י"ל דנפקא שפיר בברכתו ואע"ג דברכת הנהנין הוא כיון דנתקנה ברכה זו על הכוס הו"ל ככסא דקידושא ואבדלתא דמוציא אחרים גם בברכת היין ע"ש והדבר מוכרח מד' כל הפוסקי' שהביא בב"י שם אח"כ דתשתה היולדות או תינוק שלא תהי' ברכה לבטלה והרי הב"י הביא שם מקודם דמנהג זה שכ' הטור לברך על הכוס לא נמצא לו מקור רק שמוכח מד' המפורשים שכן הי' המנהג פשוט, ומש"ש בשם המרדכי משום דא"א שירה אלא על היין וע' רשב"ם פסחים ק"ו ע"א ד"ה אר"י וכו' בשם שאילתות דר"א ות' רשב"א ח"ד סי' רצ"ה בטעם קידוש על היין משום דא"א שירה אלא על היין גם מהא דעירוכין י"ב ע"א או אי אשתי' לחוד אמרי' שירה וע' רמב"ם פ"ו מתו"מ) הנה גם בברכת אירוסין י"ל כן אבל באמת הוא רק סמך בעלמא שהרי מבואר בתו' עירוכין י"א ע"ב דקרבן יחיד אומרים שירה בלא יין נסכים ודוקא ק"צ טעון שירה על היין וגם מבואר בתוס' פסחים ס"ד דדוקא בשעת הקרבת קרבן א"א שירה בלא יין אבל בלא שעת הקרבה אומרים שירה בלא יין (וע' צל"ח שם דדוקא בשיר שהי' הלוים אומרים אבל בשאר שירים לכ"ע שרי לומר בלא יין) ומה"ט אמרו הלוים הלל בלא יין בשעת שחיטת הפסח ואת"ל דמילת תינוק נחשב כקרבן כמ"ש בזוה"ק פ' לך וע' בב"י ובדה"ב סוס"י רס"ה דדמי לקטרת ועולה אבל הוא רק דברי אגדה וגם הברכה אינה בשעת מילה רק אחר המילה וא"כ אומרים שירה בלא יין וכמ"ש התוס' הנ"ל וע"ע בתוס' ברכות ל"ה וגם נסכים הם על מזבח ולא לשתות היין ולכן ברכת מילה על הכוס הוא רק מנהג ולא נזכר בש"ס אבל ברכת אירוסין דצריך כוס נמצא בירושלמי פ"ח דסוטה וע' בביו"ק שם ועכ"פ לא גרע מכוס של מילה, וא"כ הדבר מבואר דכיון דכבר הוקבע המנהג כן הוי כחובה ויכול להוציא אחר בברכת פה"ג וגם ראי' מהא דאו"ח סוס"י רצ"ז וע"ש בב"י וט"ז ומג"א מהא דסי' תפ"ד ע"ש ותבין שהוא ראי' ברורה, וע' פסחים נ"ד ע"ב חוזרן ומסדרן על הכוס להוציא ב"ב וצ"ע על המחברים