מהרש"ם חלק ה קפז

בו הפמ"ג וע' מז"ז א"ח סי' תמ"ז סק"ט וע' מג"א סי' תנ"א סק"ל ופמ"ג בא"א שם וע' בתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ד,) והנה מדברי הת"ח גופי' אין ראי' די"ל דע"י הזיעה איכא ממשות בעין כמו בכיסוי בסי' צ"ג אבל מדברי תשו' מיימוני לכאורה יש ראי' אבל אכתי מנ"ל דהפשטיד"א אין בה חמאה וגבינה בעין וא"כ כיון דנבלע בהכלי דהיינו הכיסוי אם יגע בה העוגה שפיר יאסר דהא כלי פולט בלא רוטב עכ"פ כ"ק לכ"ע, אך דהח"ד הכריח מהא דסי' צ"ז דהוי רק בלוע ובפרט דאי נימא דאיכא חלב בעין שוב ל"ש לתרץ גם מטעמא דנטבנ"ט וגם מ"ש בתשו' ב"א סי' ל"ו ליישב ק' הח"ד בהא דסי' צ"ז לא א"ש לפ"ז ויש מקום לומר דמלמעלה הפשטיד"א פתוח ולמטה הוי העיסה סביב

ועכ"פ פשטות הדברים בוודאי הם נגד ד' הח"ד, ובוודאי אין להקל כהח"ד בזה וכמ"ש גם אני בגליון מכבר בזה, (אגב אמינא גם במ"ש הח"ד בס"ק הקודם דגם בדבר לח שייך דין בלוע דאינו יוצא בלא רוטב והוא דבר תמוה דבלח הוי הבליעה רק כמו תערובות וע' בתוס' חולין ק"ח ע"ב ד"ה שנפל כו' דמוכח כמ"ש ע"ש ודו"ק וע' בח"ד סי' ק"ב סק"ד וי"ל בזה וקצרתי), והנה מאי דשדר לי דברי פלפולו בישוב ק' מהרש"א ריש מכות עפי"ד האו"ח פ' משפטים שביאר ד' המכילתא דזה שהרג שוגג עולה ע"ג הסולם והקשה דא"כ כבר הרג ב"פ בשוגג ואינו גולה רק פ"א ותי' דעל השוגג אינו נענש רק משום דמסתמא הרג מקודם במזיד ולכך נזדמן לו אח"כ שוגג כדי שיגלה ועפ"ז כ' רו"מ לפמ"ש היש"ש ומג"א סי' רע"ח דאם מוחזק ברשע אמע"ר א"כ ה"נ כיון שהעידו שהרג בשוגג הרי הרג מקודם במזיד ומוחזק ברשע ושוב נאמן להע"ר עכ"ד, והנה גוף ד' האו"ח דבשוגג מסתמא נזדמן לו מזיד מקודם אם כי כתבתי כן במק"א והבאתי מדברי רש"י ביומא כ"ב ורא"ש נדרים ל"ב ופלפלתי בסוגי' דטעה בדבר מצוה עפי"ז אבל מ"מ לא אדע איך נתיישבו ד' המכילתא דאמאי זה שהרג במזיד בלא עדים יושב תחת הסולם ונהרג וזה שהרג בשוגג עולה ע"ג הסולם הרי גם הוא הרג במזיד ומהראוי שיוהרג ואין בידי ס' א"ח, אמנם מ"ש ליישב עפי"ז ק' מהרש"א לא ידענא מהו דהא המהרש"א הקשה דברי תוס' אהדדי ממ"ש בפ"ק דב"מ להקשות כן בהא דאכלת חלב ותי' התם דבא לעשות תשובה וכאן ל"ש זאת ולפי דברי רו"מ מה הקשו התוס' בב"מ דגם התם י"ל כן אכן יתכנו דבריו ליישב ק' תוס' בב"מ דמסתמא כל שוגג אינו מזדמן רק ע"י שעשה מקודם במזיד ומוחזק ברשע, ומ"ש רו"מ עוד עפי"ד קצה"ח סי' ת"י בשם הג"א דההורג נפש מהראוי שישלם כמו ששוה לימכר רק דקלב"מ ונ"מ אם תפס וא"כ הרי לחייב א"ע אדם מע"ר כמו בהא דאנסתי ופתיתי בתך וא"כ בזה שאומר מזיד הייתי הרי מחייב א"ע לשלם ונאמן, ודבריו תמוהים דהא כיון דקלב"מ הרי גם במזיד בלא התראה פטור דלא גרע מחייבי מיתות שוגגין והיכי דתפס גם בשוגג גמור מהני תפיסה ולא נתחייב כלום במה שהודה שהי' מזיד, ובהיותי בזה נתעוררתי להקשות במ"ש תוס' ליישב קושיתם דמיירי כששתק ושתיקה כהודאה וק' לי הרי כבר הבאתי בחיבורי סי' ר"ח בשם הר"ן שבועות וכמה דוכתי דהיכי דע"פ העדים עצמם לא נגמר החיוב הוי כמרשיע א"ע וכיון דאין אדם יכול לחייב א"ע גלות בהודאתו רק ע"פ עדים הרי כאן בלא הודאתו לא הי' מתחייב גלות כקו' התוס' והוי מרשיע א"ע ועוד דהוי עשאאי"ל דהעדים יאמרו שהי' סבורים שיאמר מזיד הייתי, ובדרך פלפול קצת נ"ל דהא מהרש"א הקשה דבאומר מזיד הייתי הא אאמע"ר אבל י"ל דהא להס"ד של תוס' גם אם שותק פטור ולא מיחייב רק באומר ג"כ שוגג הייתי א"כ הקשו שפיר דיאמר מזיד הייתי ולא גרע עכ"פ משתיקה דפטור והא דאאמע"ר היינו היכי דבעינן אמירתו ואדם קרוב אצל עצמו ול"ה עדות אבל כיון דסגי בשתיקה הרי בזה שאומר מזיד הייתי עכ"פ לא גרע משתיקה ומהני שפיר ולזה תי' דבשתק חייב א"כ שוב גם באומר מזיד הייתי אאמע"ר ולכן התוס' בב"מ הקשו שפיר אליבא דאמת שתירצו כאן דבשתק חייב הקשו שפיר דנימא אאמע"ר ומיושב ק' מהרש"א, וא"ש ג"כ קושיתי דלפי האמת גם באומר מזיד הייתי אינו נאמן ושוב מתחייב ע"פ דברי העדים עצמם בלא הודאתו אבל יש לפקפק דהא אי נימא כקושיתי יופטר באמת בשתיקה וא"כ הדק"ל אבל מ"מ בישוב ק' מהרש"א עולים דברי יפה

ומה שהקשה בביצה ל"ח דפריך וליבטל מים ומלח כו' לפמ"ש הרשב"א הובא במג"א תמ"ב דדבר שעיקרו כך לא בטיל א"כ לפמ"ש התוס' והר"ן נדרים נ"ב דעיסה לא מתעבדה אלא במים ומלח א"כ מאי פריך דליבטל, הנה לפמ"ש המחה"ש שם בטעמו דהוי כעביד לטעמא א"כ הרי רבא תי' באמת משום דעביד לטעמא וע"ש בתוס' ולק"מ, רק לשי' רש"י יש להקשות אבל י"ל דלא ס"ל כהרשב"א שהרי גם הרי"ן מג"ש והרמב"ם ס"ל להיפוך כמ"ש בתשו' נו"ב מ"ת חיו"ד סי' נ"ו וע' ברא"ש ע"ז דף ע"ד דנראה כמסופק בדבר ונעלם מהנו"ב שם במחכ"ת, ולדידי קשיא לפמ"ש בש"ס בכורות כ"ג דלגבי טומאת משא ל"מ ביטול וע' בכ"מ פ"א מהל' בשם הרי"ק וע' במל"מ פ"א מהל' מטמאי מו"מ שכ' דמה"ט י"ל דלא מהני ביטול בכלאים ע"ש היטב מכמה דוכתי א"כ גם בהוצאה חוץ לתחום ל"מ ביטול ומאי פריך הש"ס. שוב מצאתי בשו"ת הרי"מ בחידושים שבסופו שהעיר בזה והאריך ליישבו, וע' תוס' פסחים קי"ד א' ד"ה אע"פ כו' כעין ס' הרשב"א

סי' ז'

ב"ה ד' בשלח תרל"ג פאטק, ליאזלאוויץ

ע"ד השאלה בתינוק שנולד בלא שפה עליונה ר"ל וא"י לינוק כלל ונותנים לו לתוך פיו חלב וכדומה והוא בריא בכחו כשאר ילדים וכבר עברו עליו ח' ימים אם יש למולו, הנה מ"ש רו"מ מהא דיו"ד סי' פ"א דסתם תינוק מסוכן אצל חלב ליתא שם כן בש"ע רק דאם הוא מסוכן יש להתיר גם בפירש אבל לא בסתמא וע' בב"י בזה אבל כן הוא בש"ס דיבמות קי"ד ועתוס' שבת קכ"א דסתם תינוק מסוכן אצל חלב וא"צ אומדנא כלל אבל ברש"י שם כ' שימות בצמא וא"כ נראה דהיינו אם אין לו חלב אחר וראי' מהש"ס יבמות מ"ב דקאמר