מהרש"ם חלק ה קפה

הלכתא להיתרא דלא איתסר בבליעה זו וקשה הוא לבלוע אלא ע"י רתיחה אבל גבי סכין דאיסורא של עכו"ם בפלוגתא דלעיל לא פסק מפני שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע עכ"ל הרי מפורש דהסכין קשה הוא מלבלוע מהבשר ע"י חום של שחיטה אבל אם הסכין אסור הוא פולט טפי לתוך הבשר וכ"ה ברא"ש שם והוא היפוך ד' הט"ז וע' בש"ך שם סקי"ז ג"כ בזה, ואמנם בודאי אנן קיי"ל בכמה דוכתי דלהפליט מכלי קשה טפי מלהבליע (וע' הגהת רש"ש פ"י דתרומות מ"ז דמהמשנה שם מוכח דלהפליט קל יותר מלהבליע) וכמ"ש רו"מ גם בשם הבינ"א אות מ"ב מהא דאין מליחה להפליט אבל להבליע מהני המליחה גם הביא מדברי מג"א סי' תנ"א דס"ל דחם מקצתו להבליע אמרי' אבל לא להפליט ויש להבין למה לא נחוש לדעת רש"י ורא"ש הנ"ל ובפרט דדין אין מליחה לכלים כו' הוא מוסכם מכל הפוסקים וגם הרא"ש גופי' סובר כן ולכאורה י"ל דהתם גבי סכין ששחט בו טרפה לענין לשחוט בה פעם אחרת שפיר ס"ל לרש"י דכיון דסכין קשה הוא אינו בולע כ"כ לענין שיחזור ויפליט אח"כ כשחוזר ושוחט בו דכיון דהבליעה לסכין שהוא קשה הוי רק מעט ואין בו כח לחזור ולהפליט לתוך הבשר ואף דהש"ך שם סקי"ד פסק דגם אי חתך בו רותח כשר בדיעבד בלא הגעלה מ"מ י"ל דכיון דנכנס בו בקישוי מתבטל במיעוטו בתוך הסכין ואין בו כח לפלוט וכעין זה כ' הכר"ו שם סק"ה וע"ש מ"ש לחלק בין היתר לאיסור יעוש"ה, והא דאין מליחה לכלים להפליט וכ' הפוסקי' הטעם משום דהוי כטהור מליח וטמא טפל והשע"ד כ' דאין כח למלח לכנוס בתוך חלקי העץ אבל מ"מ יש לו כח להבליע היינו משום דחום מליחה יותר רותח מחום ביה"ש, ולפום ריהטא עלה בלבי לחלק בענין אחר בין סכין של עכו"ם בין סכין ששחט בו טרפה דכבר כ' הכר"ו שם סק"ח דענין פליטת ביה"ש ע"י חום השחיטה ודוחקא דסכינא הוי ספיקא בעלמא דלפעמים פולט וא"כ כיון דהסכין עומד בחזקת היתר אין להחמיר מספק לחוש שמא בלע אבל אם כבר בלע ע"י חום והוא שוחט בו הרי בהמה בחיי' בחזקת איסור אמ"ה רק כשנשחטה הותרה ולשי' כמ"פ אם נולד ריעותא מחיים מחזיקין מאיסור לאיסור גם בשאר טרפות רק היכי דנולד הספק לאחר שחיטה מותר וא"כ כבר נודע מ"ש הט"ז וש"ך סי' ח"י לחלק בין יצא בהיתר כבר או לא וע' תוס' כתובות כ"ו ע"ב בשם ר"י בר ברוך כה"ג, וא"כ הכא בשוחט בסכין ש"נ דנולד הספק בשעת שחיטה קודם שיצא בהיתר שפיר חיישי' שמא הבשר בולע ונאסר מספק, ובזה יש ליישב דעת הריב"ם שהביא הרא"ש שפסק גבי מנקר שחתך החלב דצריך לקלוף הבשר במקום חתוך משום דע"י דוחקא דסכינא מפליט בצונן ג"כ ותמה הרא"ש מהא דפריך דהיתרא נמי הא בלע מאמ"ה ומשני אימת קבלע לכי חיימא בהאי שעתא דהיתרא הוי ולשי' ריב"ם הרי גם בצונן בלע ע"י דוחקא דסכינא וא"כ הדק"ל הרי בלע מאמ"ה. ולפמ"ש ניחא דכבר נודע מחלוקת הרמ"א והט"ז ביו"ד סי' קכ"ז אי בשר שאינו מנוקר הוי אתחזיק איסורא ולשי' רמ"א הוי איתחזיק איסורא ואני מצאתי בתוס' רי"ד פסחי' ד' מפורש כדעת רמ"א ולכן שפיר סובר הריב"ם דיש לחוש לדוחקא דסכינא דהוי ספיקא אבל התם גבי שוחט בסכין דהסכין בחזקת היתר עומד אין לאסור מספק וא"ש ודו"ק, וע' בשעה"מ פי"ז ממ"א מ"ש בסוגי' זו

ועוד נ"ל ליישב דעת ריב"ם לפמ"ש הכר"ו שם דכיון דהבלוע בסכין ע"י דוחקא הוי דבר מועט ובטל ברוב בבשר הבהמה דמב"מ בטל ברוב וכיון דהוי רק ספיקא אי דוחקא דסכינא בולע הוי סד"ר ולהקל ע"ש וא"כ לפמ"ש הש"ך ביו"ד רסי' צ"ח בדעת הש"ע דחלב בבשר הוי מבשא"מ ולכן שפיר סובר ריב"ם דצריך לקלוף דהוי סד"א אבל גבי שחיטה דהוי מב"מ הוי סד"ר ולהקל וא"ש, (והנה במ"ש הש"ך שם בשם ראב"ן דחלב בבשר הוי מב"מ יש לתמוה שלא הביא דברי רש"י בפסחים ל' ריש ע"א ד"ה אמר רבא כו' שכ' להדי' דחלב ובשר הוי מב"מ ובעכצ"ל ג"כ דמיירי בבשר שמן וע' בש"ג פ"ה דע"ז שהאריך להוכיח בראיות דחלב ובשר הוי מבשא"מ וע' ברש"י פסחים כ"ג ריש ע"ב ד"ה חלבה וד"ה ר"ע וע' ברש"י חולין ק"ט ד"ה ותו לא מידי כו' במ"ש בין בחלב הדבוק בבשר כו' שדברי רש"י סותרי' זא"ז ויש לי לדון דאי אמרי' מב"מ לא בטיל דאזלי' בתר שמא וכמ"ש הש"ך סי' צ"ח סק"ו והוי חלב ובשר מב"מ דגם שומן מיקרי חלב וכמ"ש רש"י חולין מ"ה ע"ב וע' ברש"י ותוס' בכורות י' בהא דחלב בכפרים ג"כ בזה, אבל לדידן דמב"מ תליא בטעמא י"ל דהוי מבשא"מ ואכמ"ל בזה), אך דלכאורה יש לדון בזה דהא הספק נולד על הסכין קודם ששחט והוי סד"א ונתגלגל לדרבנן אבל י"ל דהא אין נ"מ על הסכין גופי' רק לענין להשתמש בו כדרך תשמישו וא"כ אין לנו לדון על גוף הסכין רק ע"מ שנשתמש בו והוי סד"ר ולהקל דהוי כלא נודע הספק מקודם וכה"ג כ' המג"א סי' תל"ט ס"ק ג' לענין נודעו ב' הספיקות ביחד וע' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' ס"ה לענין חזקת עירוב כה"ג, ובזה יש לדון גם באופן א' שכתבתי דגבי שוחט בסכין הסכין בחזקת היתר עומדת דהא כיון דלענין סכין גופי' אין לנו נ"מ רק לענין הבשר שנשחט א"כ ל"מ חזקת הסכין בזה כלל ונראה להביא ראי' לזה מהש"ס דנדה ב' דמפרש טעמא דשמאי דדיין שעתן משום דאשה בחזקת טהורה והקשה מהרמ"ל אמאי ל"ק משום דאוקי טהרות בחזקתן ותי' שם תמוה והאחרונים הביאו בשם מהראנ"ח בשו"ת מ"ע שביאר דכיון דהספק לא נולד על טהרות אם נגעו באשה רק הספק על האשה גופה לא מהני חזקת טהרות כלל ע"ש ולכאורה ק' מהא דקאמר הש"ס שם ומ"ש ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות ומשני התם משום דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו, והרי לשי' מהראנ"ח כיון דהספק אינו על הטהרות והאדם רק בגוף המקוה א"כ אמאי מועיל חזקת הטמא לענין לטמא וודאי ועכ"פ מהראוי לתלות ולא לשרוף וצ"ל דכיון דעל גוף המקוה ליכא שום נ"מ אם היא חסרה או לא רק לענין אם מותר לטבול בה וא"כ שפיר יש לנו לדון על הדבר שיש לנו נ"מ בו והיינו האדם והטהרות והם יש להם חזקת טומאה וא"כ מזה ראי' לדברינו

ואולם באמת הרי הש"ס פריך התם דאדרבא העמד מקוה על חזקתו ואי לאו טעמא דהרי חסר לפניך היינו דוחים חזקת טומאה מפני חזקת מקוה אף דעל המקוה גופא ליכא נ"מ וע' ישוע"י א"ט