מהרש"ם חלק ה קעז

הוי שוה י"ב דמוזלי גבך טפי וע"ש ברש"י ותוס' שכ' להדיא דהקונה הרבה ביחד מוזלי גבי טפי מהקונה מעט ע"ש ואולם בכל זאת לא העלה ארוכה דהכא בפועל הרי היכי דשכרו זמן קצר קודם ימי הגורן גם אם נחשוב עתה בזול לא יעלה סלע לימה"ג ואכתי הוי א"נ ואטו איכפל תנא לאשמועינן רק היכי דאיכא במכוון זמן רב כ"ה שלא יהא שום זלזול במקח ימי הגורן לפי חשבון וכל כה"ג לא הו"ל למיסתם וכה"ג פריך הש"ס בשבת ה' איכפל תנא לאשמעינן כל הני דלא שכיח ולמיסתם מתני' בכה"ג וכיוצא בזה פריך הש"ס בזבחים ט"ו א' גבי הולכה שלא ברגל מהא דנשפך כלי על הרצפה וע' כה"ג בכתובות ס"ב א' ורש"י דפריך בהא דתני המדיר אשתו כו' דאטו נימא דאין בכלל זה רק טייל ופועל כיון דסתמא קתני ע"ש וה"נ בזה, ואולם עפ"י דברינו לק"מ דאי נימא דהוי הכל קנין א' ותלוי זב"ז א"כ עכ"פ המעשה והדיבור חל מתחלה וזוכה בו מעט מעט רק דהוי כמו תנאי בדבר שאם ירצה אח"כ לחזור בו יוכל לחזור בו למפרע א"כ שוב ל"ה אגר נטר אבל כיון דראשון קנה ואין א' תלוי בחבירו א"כ אין כאן שום חלות קנין כלל עד שיזכה באחרון וא"כ ה"נ גבי פועל בכל יום ויום לכשיגיע אז יחול דיבורו א"כ הוי אג"נ, עוד עלה בלבי בביאור דברי הרשב"ם דאף דפועל חוזר בו מ"מ כיון דההחיל במלאכתו אין בעה"ב חוזר בו עכ"פ (ועתו"ס מעילה י"ד ע"ב בסוד"ה מותר הקטורת כו' שכ' דבהתחילו א"י לחזור בהם וצ"ע בחו"מ סי' של"ג וצ"ל דהתם דהוי לגבוה שאני עקצה"ח של"ג בשם חו"י גבי ש"ץ) א"כ שפיר הוי קנין לענין ריבית אבל בשכרו דינר ליום דכל יום הוי שכירות בפ"ע וגם בעה"ב יוכל לחזור בכל יום שוב פריך שפיר דלהוי א"נ אבל בירושלמי פ"ו דב"מ מבואר דלרב גם בעה"ב חוזר ובב"ב שם קאי הש"ס לרב והרי לדידי' דין הפועל ודין הבעה"ב שוין וצ"ל כתי' א'

ואמנם בישוב לשון הש"ס דפריך מהא דראשון קנה שדקדק גם רו"מ ע"ז עלה בלבי לדון עוד דלכאורה יש לעורר בהא דאמר סאה בסלע הרי לא עדיף מתנאי דבעינן שיהי' במשפטי התנאים ואמאי יועיל לשון זה לבטל הקנין ואולם כבר חידש הפ"י בגיטין ד' ע"ה דדוקא בדיבור הבא לבטל מעשה בעינן משהת' אבל בנדרי' ושבועות דהוי רק דיבור אתי דיבור ומבטל דיבור א"כ כיון שעדיין לא עשה מעשה קנין בסאה האחרונה רק בדיבור לבד שוב אתי דיבור ומבעל דיבור אך אי נימא דמצי לחזור בו אח"כ למפרע גם ממה שכבר משך שוב נימא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ובפרט בהא דכור בל' דבטל כל המקח אם חוזר בו בודאי תיקשי, וצ"ל דהוי אומדנא דמוכח דלא רצה להקנות עד שימשוך הכל ובכה"ג א"צ שיהא משה"ת ועמ"ש בחיבורי סי' ר"ז סעי' ג' בשם שו"ת פ"ת ואב"ק בזה, אך לפי"ז יש לדון בהא דפריך הש"ס מהא דפועל דהרי י"ל דהתם כיון דהוי חשש ריבית ואחזוקו אינש ברשיעי לא מחזקינן וכמ"ש הרא"ש בב"מ פא"נ וכמה דוכתי א"כ שוב איכא אומדנא להיפוך דמסתמא עשה באופן המותר ובדעתו שיקנה תיכף וגם אי נימא דלאו כ"א ד"ג עכ"פ ספיקא מיהא הוי וכבר כ' הרא"ש בב"ב פ"ט סי' כ"א וסי' ס"ג ובתשו' תשב"ץ ח"א סי' צ"ה דכל אומדנא צריך שתהי' ברורה לנו בלא ספק דבלא"ה לא מיקרי אומדנא מוכחת ולא מהני אפי' להחזיק ע"ש וה"נ בנ"ד, אבל באמת לק"מ דהא בסאה בסלע ראשון קנה באמת והוא בא לבטל רק מה שלא נעשה בו מעשה ובזה א"צ לבא כלל לסברת אומדנא רק התנאי גופי' מועיל בזה לבטל הדיבור גם בלא משה"ת דאתי דיבור ומבטל דיבור וכמ"ש הפ"י הנ"ל וא"כ ה"נ בפועל כיון דאמרי' דהוי כהתנה שנותן המעות בהלואה וכמ"ש הנימוק"י שם ולא יחול קנין רק בכל יום ביומו א"כ אכתי לא עשה מעשה כלל באותו יום עד שיתחיל במלאכת אותו יום דנתינת מעות הוי בתורת הלואה וא"צ בזה משה"ת כלל, וא"כ מדויק שפיר לשון הש"ס דפריך רק מהא דראשון קנה אבל אי נימא דבטל למפרע גם שכירות ימים שעברו שכבר נעשה בהם המלאכה והיינו אומרים לשלם ע"פ שומא וכמ"ש המח"א הל' שכירות פועלי' סי' ז' וכדבריו מבואר ברא"ם וגו"א פ' משפטים ע"ש ותבין א"כ היינו באים לבטל המעשה ע"י דיבור זה א"כ בעינן משה"ת רק דנימא דמהני מכח אומדנא א"כ הכא דאיכא חשש ריבית ושוב איכא ספק אומדנא להיפוך ושוב השכירות קיים וליכא ריבית כיון דפסקינן דהמקח בתקפו, וא"ש ודו"ק, ואולם אם כי הדברי' נכונים לפלפולא יש לפקפק בזה דנתינת המעות נראה דמיחשב מעשה גם בכה"ג וכדמוכח בש"ס דקידושין נ"ט שאני נתינת מעות ליד אשה דכי מעשה דמי ולהכי א"י לחזור בה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ואף דבתוס' ב"ק ד' כתבו גבי זוממין דבתשלומין לא מקרי כאשר עשה כיון דאיתא בחזרה היינו דלא הוי בכלל כאשר כיון דאפשר לתקן אבל מ"מ מיקרי מעשה דלא אתי דיבור ומבטל לי' אבל י"ל דבקידושין שם קאמר הכי רק לר"ל דס"ל דחזרה בה תוך ל' לא מהני אבל לדידן קיי"ל כר"י שם דגם בקידשה לאחר ל' אתי דיבור ומבטל מעשה א"כ מוכח דנתינת מעות לא מיקרי מעשה כיון דאינו חל מעכשיו וה"נ בזה, אבל גם בלא"ה יש לפקפק לפמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ב דביצה בשם הראב"ד ז"ל דהיכי דהמעשה אינו חל מעכשיו א"צ משה"ת כלל וגם בלא"ה יש לדון בזה וקצרתי יען כי אין בזה נ"מ לדינא, וגם בגוף ד' רשב"ם שהעירותי לעיל מהא דפועל חוזר יעוין במח"א ה' שכירות פועלים סי' א' וסי' ג' מ"ש בה, והנה מה שהקשה שם על התוס' ב"ב שהקשו מהא דמרבין על השכר בב"מ ס"ה וכ' דהיינו דוקא בנכנס מיד ותקשה דהא אין דמיון דין פועל לדין שכירות קרקע וכמ"ש הה"מ בשם הרשב"א דפועל חוזר משא"כ שוכר לפע"ד הדבר פשוט דהתוס' ס"ל כמ"ש הרשב"ם ד' ק"ה דגם בשכירות קרקע בשכר לחודש בדינר יכול המשכיר לחזור בו כל חודש והתם בב"מ מיירי בהדיא בכה"ג בהא דמרבין על השכר כגון שאמר אם לחודש בסלע ולכן הקשו התוס' שפיר והוכרחו לתרץ דמיירי בנכנס מיד, והרשב"א חולק באמת בזה וס"ל דגבי שכירות קרקע גם בכה"ג א"י לחזור וכן מצאתי בנימוק"י שם בשם הריטב"א דגבי שכירות הוי כמכר הקרקע או הכלי וא"י לחזור בו וקאי אהא דמרבין על השכר דמיירי ג"כ בדינר לחודש, ואף דהתם מיירי בהתנה אם לשנה בי' סלעים ואם לחודש בסלע מ"מ הרי גם בזה י"ל דבאופן זה שיתן לו בכל חודש רצונו לחזור