מהרש"ם חלק ה קעה

כזה גבי אשה והועתק פיציא וכפי הנראה נקרא שם בציר"י כזה פיציא ולפי המבטא שלנו שאין נדחק החיר"ק ובסוף התיבה נרגש היו"ד היטב הי' נראה לכתוב פוציא אבל כיון דע"פ רוב הוי כינוי לשם יצחק ושם איצק נכתב בתחלתו ביו"ד וע' פ"ת אות י' בשם מ"ח בשם איציא וא"כ ה"נ יש לכתוב פיציא, וגם אם אינו כינוי ליצחק יש לכתוב כן ומ"ש רו"מ מצפני' ג' עתרי בת פיצי הנה שם הוי שם אומה של עכו"ם ולא מסקינן בשמיי' וע"ש ברש"י ומצ"ד וגם הרי שם מסיימת התיבה בפת"ח ולכן לענ"ד כפי מבטא שלנו הרי נדחק היו"ד בסופו ואם לא יכתבוהו הוי כשינוי השם וכמ"ש הנו"ב בשם טאלציא וגם הט"ג בכמה מקומות וע"ש בש"א אות ש' ט"ג סקט"ו וש"נ אות ג' סוסק"ד ובליקוטי שמות עיירות סקט"ו ובשם ליבוש כבר הביא הפ"ת אות ל' בשם מ"ח דיש לכתוב חסר ו' וגם בשו"ת מאמר מרדכי סי' נ"ו פסק כן ואינו ת"י כעת רק נרשם אצלי כן בגליון ומ"מ אם הוא חותם מלא וא"ו יש לכתוב כפי חתימתו (וע' ד"ח ח"ב סי' ר"ל דבסתם יש לכתוב מלא ובדיעבד כשכתב חסר גם בחתם מלא כשר וי"ל דהוי רק שם געגוע ויש לכתוב רק ליב וצ"ע

) ובענין רחל ונקראת רעכיל שכ' הב"ש אות ר' לכתוב המכונה רעכיל וכ' רו"מ דלעיל כ' לכתוב דמתקריא רעכיל ולא ציין מקומו אבל כן הוא באות ב' בשם הס"ש נ"ל העיקר לדינא לכתוב המכונה רעכיל כיון דמשתנה לכתוב בכ"ף במקום חי"ת ולפעמים הוי שם בפ"ע ואין פנאי כעת לבאר היטב, ובסתם יש לכתוב בלא יו"ד רק אם חותמת ביו"ד יש לכתוב ביו"ד

, סי' ב'

ב"ה ב' תבא תרל"ג לפ"ק יאזליוויץ. לק' הערלי הסמוך לבאטשאן

ע"ד אשר שאל בדין תקנת ר"ת המבואר באה"ע סי' נ"ג במתה בתו תוך שנה דחוזר הכל לאב ונסתפקו בדין מי שנשא אשה וישב עמה כמה שנים ולא הי"ל בנים עמה וגירשה ואחר איזו זמן חזר ונשאה שנית ואבי האשה הוסיף שנית על נדוניא שלה ושוב ישב עמה חצי שנה ומתה בלא בנים אם שייך בזה התקנה אזי ניזול בתר נישואין ראשונים וכבר עברו כמה שנים או ניזול בתר נישואין שניים וכן אם מתה בשנה ב' הוי הספק אי חוזר מחצה לאב והנה אף דבאה"ע סי' קי"ח מבואר דאם הם עצמם נותנין הנדן ל"ש התקנה כבר כ' רמ"א דבמקום שנהגו גם בזה כפי תקנת ר"ת או תקנת שו"ם הולכין אחר המנהג והח"מ וב"ש כ' דעכשיו המנהג פשוט כן ואף דהם כ"כ ביתומה הנה יעוין בשו"ת הגאון ר"ח כהן סי' מ"ז שהעלה דגם באלמן ואלמנה נהגו כן שוב מצאתי בשו"ת תפ"צ חאהע"ז סי' ע"ה שפסק להיפוך דבאלמנה לא נהגו כן וצ"ע, ועוד דבנ"ד הרי גם האב נתן שנית נדוניא וא"כ עדיין הספק במק"ע לגבי חלק האב אי ניזול בתר נישואין ראשוני' או בתר השניים, אמנם נראה דכיון דנתגרשה ופקעו נישואין ראשוני' דאפי' במגרש ליום א' מבואר בש"ס דגיטין פ"ג ב' דכיון דפסקה פסקה ומכ"ש בזה שגירשה לחלוטין א"כ אין לנו לצרף הזמן הראשון כלל דפנים חדשות באו לכאן ומכאן והלאה חושבנא מנישואין שניים ושפיר דנים ע"פ התקנה וכיוצא בזה מצינו במשנה פי"א דכלים מטה טמאה שנגנבה חצי' או שנאבדה חצי' או שחלקוה אחין או שותפין טהורה (דפקע שם טומאה מינה) החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא ובש"ס דברכות נו"ן ע"ב דייק מינה בדין באו ג' אנשי' מג' חבורות דקיי"ל דאין רשאין ליחלק ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמין עליי' בדוכתי' אבל אזמון עליי' בדוכתי' פרח זימון מיני' ואע"ג דהדור לכלל שלשה לא הדרו לכלל זימון ומייתי ראי' ממשנה דכלים הנ"ל דמכאן ולהבא אין למפרע לא משום דפרח שם טומאה (אף שחזר ותקנה) וה"נ פקע שם זימון מהם (ואף שחזרו ונצטרפו מ"מ אינו מצטרף למפרע) יעו"ש וה"נ בנ"ד כיון דפקעו נישואין ראשוני' שוב א"א לצרף זמן הראשון כלל ואין לנו לחשוב רק מהזמן של נישואין שניים וכיון שהיא תוך שנה א' או תוך שנה ב' יש להתנהג ע"פ תקנת ר"ת או תקנת שו"ם וע' בש"ס דשבת ט"ז לענין טומאה ישנה לחלק בין כלי זכוכית ובין שאר כלים, ואף דמצינו בתוס' בכורות ז' ע"ב בדין דג טהור שבלע דג טמא דיש לחלק בדין עיכול בין איסור לטומאה וע' תוס' חולין ס"ד וכמה דוכתי אבל מ"מ במלתא דמסתבר ילפי' איסורא מטומאה דהוי רק גילוי מלתא בעלמא וכמ"ש הב"ש באה"ע סוס"י ו' להדיא והכי אשכחן בש"ס דיבמות ק"ג ע"ב בדין סנדל המוסגר והמוחלט דפליגי אמוראי אי חליצתה כשרה ודייק ממתני' דמטלית שנכנס ממנה כזית לבית ומשני שא"ה דאמר קרא ושרף את הבגד אפי' בשעת שריפה קרוי בגד וליגמר מינה איסורא מטומאה לא ילפי' ומסיק דהילכתא דחליצתה כשרה ופירש"י דלאו מילף מטומאה הוא אנא גילוי מילתא בעלמא הוא ע"ש וה"נ בזה ובזה נראה ג"כ דאין לדון מהא דאי' בנדה ז' ע"ב בדין אחורי כלים שנטמאו במשקין דס"ל לר"י דמטמאין משקין ופוסלים אוכלים ודיוק ר"י בק"ו מטבול יום ור"א פליג עלי' ומפרש טעמי' דר"א דאחורי כלים דרבנן וטב"י דאורייתא ורבנן מדאורייתא לא ילפי' בק"ו א"כ מבואר דאין ללמוד מדאורייתא לתקנתא דרבנן א"כ לכאורה י"ל דה"נ אין ללמוד לתקנת חז"ל ממה שהוא ע"פ הדין אבל הרי חזינן דיליף לדון זימון שהוא דרבנן מדין טומאה דאורייתא ובע"כ מטעמא דכתיבנא דהוי רק גילוי מילתא וילפי' שפיר וה"נ בזה ועוד דהתם באמת פליגי בזה ר"א ור"י ואנן קיי"ל כר"י התם וע' בש"ס דב"ב קל"א ע"ב בהא דבתרי ב"ד איתקון ותקנתא בתרייתא כעין תקנתא קמייתא איתקון וע' בהגמ"ר קידושין סי' תקנ"א בזה, כלל הדבר דבמילתא דמסתברא והוי רק גילוי מילתא ילפי' בכל גווני וכדאשכחן כה"ג בש"ס דב"ק ב' ע"ב בהא דד"ת מד"ק לא ילפי' ופריך הא מילף הוא הא גילוי מלתא בעלמא הוא יעו"ש וה"נ בזה וע"ע בש"ס דשבת קי"ב ע"ב בסנדל שנפסק א' מאזני' ותיקנה ובדין כלי שניקב כמוציא זית וסתמו כו' פ"ח באו לכאן ויש משם ג"כ סמוכין לנ"ד, לזאת הדין פשוט דדנים בזה ע"פ תקנת שו"ם ובפרט לגבי חלק נדוניא שנתן האב שנית בוודאי כן הוא

, ואף דמצינו בש"ס דסוטה מ"ד גבי חוזר מעורכי מלחמה דבמחזיר גרושתו אינו חוזר ודייק לה