מהרש"ם חלק ה קעג

לכל העולם ג"כ או רק של בני העיר לבד א"כ אית לן למיזל בתר רובא דעלמא וקיי"ל דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב אפי' בדרבנן כמ"ש הט"ז באו"ח סי' שכ"ה סק"ז ראיי' מהש"ס פ"ק דביצה אבל ז"א דבקירבה שהוא במקומו ממש לכ"ע אזלי' בתר קרוב וכמ"ש הרמב"ן וע' בט"ז וש"ך יו"ד סי' קכ"ט בשם הרשב"א במשה"ב ובסמ"ע ח"מ סי' רנ"ט ובט"ז יו"ד סי' רצ"ד סקי"ז ועוד בכמה דוכתי וע' בשו"ת נט"ש סי' ס"ד באורך

והנה עוד יש לדון בזה דלכ"ע הוי רק איסור דרבנן בענין סתירת הכותלים כיון דעושין ע"י פועלים עכו"ם ואמירה לעכו"ם שבות וע' בב"מ צ' בשאר איסורים אי אמרי' אמלע"ש וכן מצאתי בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' ל"ב שכ"כ בפשיטות, אך לשי' המח"א ה' שלוחין דבפועל דידו כיד בעה"ב י"ש לעכו"ם א"כ ה"נ בזה ולכאורה י"ל דבשותפין המח"א מודה והוא לפי המבואר בש"ס דב"ק צ' גבי מוכר עבדו לאחר כו' שניהם אינם בדין יום או יומים דבעינן כספו המיוחד לו וליכא וכן איש ואשה שמכרו בנ"מ וכן עבד של ב' שותפין אין יוצא בראשי איברים דבעינן עבדו המיוחד לו וא"כ ה"נ י"ל דלא הוי בכה"ג ידו כיד בעה"ב ולכ"ע אין שליחות לעכו"ם אבל לפמ"ש רש"י ותוס' דדוקא בשותפות דגוף ופירות אבל בשותפין דעלמא הוי מיוחד לכל א' א"כ ה"נ בנ"ד ועמ"ש בחיבורי סי' קפ"ח ע"ד מח"א הנ"ל וגם בלא"ה יש לצדד דבמחיקת שם וסתירת קדושה גם ע"י עכו"ם אסור דמ"מ הוי ביזוי שם שמים שהרי הרואה ס"ת שנשרף בזרוע אפי' ע"י עכו"ם חייב לקרוע וע' ביו"ד סי' ש"מ בש"ך סקנ"ו דה"ה נקרע או נחתך, אפי' ע"י עכו"ם ע"ש בשם הב"ח בזה וא"כ מכ"ש אם העכו"ם עושה בשביל ישראל בשליחותו דהוי איסור תורה וע' בשו"ת ח"ס ביו"ד סי' שי"ז בסופו כעין סברא כזו לענין מטיל מום בקדשים ותעמיס כן בכוונת ראב"ד שהובא ברא"ש פ"ז דב"מ אבל אין דבריו מוכרחים, וע' בשו"ת בשמים ראש סי' של"ד בדין אילן מאכל דאין לעקרו אפי' ע"י עכו"ם דבכל מקום דגורם אסור אפשר דע"י עכו"ם לא גרע מגורם יעו"ש והן אמת שדבריו צ"ע דאמירה לעכו"ם גרע מגורם כמ"ש בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"ב (וע' מח"א ה' נזקי ממון סי' ו' בזה) ובשו"ת ספר יושיע סי' מ"א להוכיח כן בראיות רק שלא הביאו דברי בש"ר הנ"ל וגם הרי במחיקת השם גרמא שרי כמבואר בש"ס דשבת דף ק"כ ע"ב מדכתי' לא תעשון כן הא גרמא שרי וע' ברש"י יומא דף פ"ח ובתוסי"ש שם ואני הארכתי במק"א ליישבו וע' בשו"ת נו"ב מהד"ת חא"ח סי' י"ז ג"כ בזה וא"כ הי' נראה דגם ע"י עכו"ם בוודאי שרי דגרע מגרמא וי"ל דתליא בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן שהובאו בס' החינוך להרא"ה מצוה כ"ז בדין לא תעשה לך פסל אי עובר במצוה לאחרים לעשות ולהרמב"ם בכל גווני עובר ואפי' ע"י עכו"ם כמ"ש המש"ח בהל' עכו"ם בזה וה"נ י"ל בזה ועדיין צ"ע כי יש לחלק, (א"ה ע' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ל"ה בזה) ומהגם דבנ"ד הוי סותר ע"מ לבנות וליכא בזה ביזוי מצוה כלל דל"ה דרך השחתה וא"כ עכ"פ ע"י עכו"ם י"ל דשרי לכו"ע מדאורייתא עכ"פ ואינו דומה לנשרף בזרוע כמובן. (א"ה ע' ע"ז נ"ב ליתברינהו מוכח קצת דע"י עכו"ם שרי אבל שם הוא ע"מ לתקן)

ובעיקר ספק ב' של רו"מ אם יש לסמוך ע"ד הט"ז בזה נגד דברי מג"א יעויין בק"נ על הרא"ש מגילה ש כ' דלשי' הרי"ף וש"פ יש להתיר ג"כ בזה וגם מצאתי בא"ז הגדול ה' ביהכ"נ סי' שפ"ה שפסק דהלכה משום צלויי ולא משום פשיעותא וחזי ג"כ לאיצטרופי בהדי ש"פ המקילים וגם הרי ברא"ש פ"ק דב"ב מבואר דלהרחיב הבנין שרי וז"ל אבל היכי דחזי בי' תיוהא סתר ובני וכן כל בנין שא"א לבנותו בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין כו' עכ"ל הרי מבואר דאם א"א לבנות בענין אחר שרי ולא דמי לסותר ע"מ לבנות במק"א שאפשר לבנות באבנים אחרים משא"כ בנ"ד שא"א לבנות בע"א כלל אבל אין כוונתו דוקא בסותר כותל א' דנקט רק לדוגמא כגון להרחיב כו' ועיקר החילוק רק בין היכי דא"א לבנות בלא סתירה ולכאורה יש לתמוה דא"כ מאי פריך הש"ס שם מהא דהורדוס ומשני דתיוהא חזי בי' הרי התם ל"ה אפשר לבנות בענין אחר א"כ גם בלא"ה לק"מ אבל י"ל דהתם לא הרחיבו כלל דהי' הכל במדה והכל בכתב מיד ד' רק דרצה לייפותו ובכה"ג אסור לסתור גם בכה"ג אבל היכי דרוצה להרחיבו משום דהמקום צר הוי כחזו בי' תיוהא וכן מוכח בתשו' מ"ב סי' ל"ג באמצע התשו' דמפני קטנה דמי לתיוהא וע' תשו' חרי' דב"ע סוס"י ג', ובפרט דבנ"ד דהיסודות נרקבו י"ל דדמי נמי לתיוהא וכמ"ש גם רו"מ מ בזה וחזי לאיצטרופי דסופו ליפול עכ"פ וכן מצאתי בשו"ת ארי' דבי עילאי חא"ח סי' ג' דאם היסודות נרקבו אף דאפשר לעשות אחרים מ"מ מותר לסתור הכל ולבנות מחדש, ובפרט לפמש"ל למכרו ע"פ זט"ה במא"ה א"כ פשיטא דשרי אח"כ לסתרו כלל הדבר כי בדבר ספק א' ב' ג' ד' נלע"ד להקל ע"י מכירה של זט"ה במא"ה להפקיע הקדושה על מעות ואבנים ושוב יוכלו לבנות כרצונם ובפרט כיון דבלא"ה יש צדדים להקל וכדכתיבנא וכן מצאתי בא"ר שהשיג על המג"א ופסק כמ"ב היכי שבונים בעד מעות זה הביהכ"נ וכן אם מתקנים אותו עי"ז כמובן וכ"ה בתשו' ד"ח ח"ב א"ח סי' ט"ו ט"ז, ושכן עשו מעשה כמה פעמים ע"פ גדולי הדור ע"ש

ובהיותי בזה נתעוררתי להקשות בהא דכרכים א"א למכור ואפי' בדיעבד ל"מ מכירתם וכמ"ש בשו"ת פ"י ח"ב סי' צ"ט שם ג"כ בזה ויש להקשות דלפי לשון הירושלמי שמא יש א' בסוף העולם וקשה דתבטל חלק היחיד ברובא ואף דמבואר בש"ס ביצה ל"ט דממונא לא בטיל מ"מ הרי בזה דמבואר בש"ס דמה"ט לא הוי אחוזתכם ולא מטמא בנגעים א"כ ל"ה שלהם ונפקע זכות ממונם וגם בלא"ה הוי ממון שאין לו תובעים דא"א להוציא בדיינים ולברר בעדים מי נתן מעות לפני כמה שנים ובממון שאין לו תובעים קיי"ל דגם ממונא בטל כמבואר בש"ס דביצה שם להדיא ולא שני לי' למר בין ממון שיל"ת ובין משאל"ת כו', וא"ל דבזה הרי אי נימא דיכלו למכרו שוב הוי אחוזתכם והוי ממונא דז"א דמ"מ משום טעם ב' שכתבתי הוי ממון שאל"ת וקשה דליבטל וי"ל דכיון דחלק המועט הוא בגוף הבנין א"כ י"ל דמב"מ לא בטיל לר' יהודא דהוא מרי' דשמעתא במגילה שם ובזה י"ל קושי' התוס' במגילה שהקשו מפ"ק דיומא דס"ל לר"מ דאף דא"א למכור מ"מ מטמא בנגעים ולפמ"ש א"ש אבל מ"מ צ"ע דהא מבואר בתוס' יבמות פ"ב ומנחות כ"ב וכמה דוכתי