מהרש"ם חלק ה קעב

בהמ"ד קדוש) ובזה יש לדון גם בדברי ספק ג' דממעט באויר הביהכ"נ של אנשים דכיון דמבואר במשנה פ"א דכלים דעזרת אנשים מקודש יותר מעז"נ א"כ גם בביהכ"נ דהוי מקדש מעט הוי ע"נ הורדה בקדושה לגבי עא"נ ועמ"ש בגליון ש"ע א"ח מתשו' מהר"ם סי' נ"ט דעיקר קדושת ביהכ"נ בעז"א ולא בע"נ ובפרט דבעא"נ קורין בתורה ומתפללי' בכל יום ומשא"כ בע"נ (ועיי' ברש"י ותוס' קידושין נ"ב ב' בהא דפריך וכי אשה בעזרה מנין שנחלקו בדין אי אשה מותרת לכנוס לעא"נ ומהירושלמי במס' מע"ש יש קצת ראי' לדעת רש"י וע' בשעה"מ פ"ז מהל' ביהב"ח הל' י"ח מ"ש בזה) וכיון דאויר עזרה כעזרה דמי א"כ הוי הורדה בקדושה ויש לדון בזה לפמ"ש הט"ז בסי' קנ"ד דהיכי דלא חזי לקדושה חמורה שוב מותר להורידו לקדושה קלה א"כ בזה דהאויר לא חזי לעמידת אנשים שוב מותר להורידו וגם בזה אי נימא דבביהכ"נ גם העלי' נתקדשו א"כ מכ"ש דגם מקום של ע"נ הנכנס למעלה באויר הביהכ"נ שהוא קדוש כביהכ"נ וא"כ ל"ה הורדה מקדושה, אבל הרי המרדכי מסופק בזה וגם סברת הט"ז כבר דחה התב"ש בבכ"ש ואם כי האחרונים הריכו ליישבו וע' בשו"ת גור ארי' יהודא ואינו ת"י כעת, עכ"ז הדבר צ"ע להקל (שוב מצאתי בשו"ת ב"ש חא"ח סי' כ"ח שפלפל הרבה בחקירה זו ולא הסכים הזמן לעמוד על דבריו וע"ש שהביאו מרש"י יומא נ"א ע"ב בענין להוסיף בעובי ולמעט חללו) אבל העיקר נראה לפענ"ד דהנה מה שנסתפק רו"מ בספק ד' אי בהכ"נ שלכם הוי כשל כרכים לפע"ד לית בי' ספיקא כלל דודאי עיר קטנה ובפרט כפי שהי' מצב העיר לפני כמה מאות שנים קטנה ביותר אין לחוש כלל שמא היא כשל כרכים ומבואר במרדכי וברמ"א דבשל כפרים אפי' נתנו להם אחרים מעות לצורך הבנין אדעתא שלהם נתנוה לחלוטין ועיקר החילוק בין כפרים לכרכים הוא דמקום שבאים לשם ע"פ רוב אנשים ממק"א ויושבים שם בתמידות בכה"ג הוי כרכים ודבר זה לא שכיח כלל בעיירות קטנות וכשבאים לשם הוי רק דרך ארעי וחוזרים תיכף ביתם ולכן לדעתי לפני כמה מאות שנים טרם היתה שם הפאבריק בודאי אין לחוש לזה וגם עתה אין להסתפק בכך וסוחרי הפאבריק אין עסקם עם הביהכ"נ כלל וא"כ יש ביד זט"ה למכור הביהכ"נ הישן גם הקרקע במעמד אנה"ע בפרסום ויחול הקדושה על המעות והאבנים ושוב יהי' בידם לבנות מזה כותלים עבים ולמעט באוירה ולהכניס הע"נ בלא חשש כלל שהוא גם למישתי שיכרא שרי וכמו שביאר הר"ן פבה"ע דטעמא משום דקדושה שני' קלשא לה ומיפקעא בנקל ומייתי מהא דלקוח בכסף מע"ש (וע' בר"ש פ"ג דמעשר שני משנה י' במה שביאר שם דברי ירושלמי דטעמא דר"י מקרא ולא משום דלא אלים למיתפס פדיונו ולפי דבריו יש לפקפק בראיית הר"ן ז"ל ע"ש ותבין וע' בש"ס דזבחים דף מ"ט.) וא"כ מכ"ש להוריד מקדושה דשרי, ואפי' אי נבוא לחוש שמא לפני כמה שנים היתה עיר גדולה ודין כרך עלה הנה לפמ"ש הר"ן שם דקדושת ביהכ"נ הוי רק דרבנן שהטילו עלי' קדושה א"כ הוי רק ספיקא בדרבנן ולהקל וכן מצאתי בשו"ת פ"י להמג"ש ח"ב סוס"י צ"ט שכ' כה"ג בנידון אחר דלשי' הר"ן בספק יש להקל משום דהוי סד"ר רק שצידד שם די"ל דלהרמב"ן דסובר דטעמא משום ביזוי מצוה י"ל דהוי איסורא דאורייתא ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' דהוי מה"ת מהא דמבואר בש"ס מגילה כ"ח וברא"ש וש"פ דבביהכ"נ בעודן בישובן ל"מ תנאה להשתמש בהם והנה התוס' בשבת כ"ב ועוד בכמה דוכתי העלו לחלק דעצי סוכה דקדשו מדאורייתא דיליף לה מקרא ל"מ בהו תנאה אבל בנוי סוכה דאסור רק משום ביזוי מצוה מדרבנן מהני בי' תנאה וא"כ ה"נ אי נימא דקדושת ביהכ"נ הוי רק מדרבנן א"כ אמאי ל"מ בי' תנאה אבל באמת לפמ"ש התוס' דנוי סוכה אסור רק מדרבנן א"כ הרי הרמב"ן מדמה דין ביהכ"נ לנוי סוכה ע"ש בר"ן שכ"כ בשמו א"כ מוכח דגם ביהכ"נ הוי רק מדרבנן והא דל"מ בי' תנאה צ"ל דהחמירו בי' טפי מבשאר מצות משום מקום קדושה ותפלה וגם בגוף סברת תוס' יש לעיין מדברי נימוק"י שהובא בא"ח סי' מ"ב דגם בתפילין מהני תנאי לעשות מש"ר ש"י ואין פנאי כעת לעיין וע' נדרים כ"ט בסוגי' דב"פ ואולם דעת הרמב"ם נ"ל להוכיח דס"ל דהוי מה"ת שהרי במנין המצות במצות ל"ת מצוה ס"ה כ' וז"ל שלא לאבד ביהמ"ק או ביהכ"נ או ביהמ"ד או שמות הקודש כו' מבואר דס"ל דהוי מצות ל"ת דאורייתא, וד"ז נעלם מכל האחרונים במחכ"ה וגם בס' יראים להרא"מ סי' שצ"ד מבואר דקדושת ביהכ"נ הוי מה"ת, וגם לשי' הר"ן יש לעיין דכיון דעד השתא הי' בחזקת קדושה א"כ כיון דבאין להפקיע קדושתה ע"י המכירה ולהוציאה מחזקתה שוב י"ל דגם בדרבנן אזלי' להחמיר לשי' כמ"פ הסוברי' דסד"ר היכי דאתחזק איסורא להחמיר וע' באחרוני' ביו"ד סי' ק"י אך לפמ"ש ביו"ד שם דבתרי דרבנן לכ"ע יש להקל ע"ש בדיני ס"ס וראייתו שם נכונה וכן העלה גם בשו"ת טור האבן א"כ לפ"מ שצידד הפמ"ג באו"ח סי' קנ"ג במש"ז דהא דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוי רק דרבנן א"כ הוי בנ"ד תרי דרבנן ולכ"ע סד"ר להקל, ועוד נ"ל דגם אי נימא דהוי מה"ת י"ל דהיכי דמספקא לן איך הי' לפני כמה מאות שנים יש לנו לתלות לקולא שהרי מבואר בר"ן פ"ק דמגילה בדין עיירות המסופקים אם הם מוקפות חומה מימות יב"נ או לא והביא בשם הגאונים דאזלי' בתר רוב עיירות שאינם מוקפות חומה וקורין בי"ד ואח"כ סיים דאפי' תימא דהוי ספק השקול הו"ל סד"ר ובטעם ב' פקפקו האחרונים ממ"ש הר"ן עצמו פע"פ גבי הסיבה וע' במל"מ פ"א מהל' מגילה וא"כ העיקר כטעם א' וגם בשל תורה יש להקל אבל דעת הרמב"ם וש"פ סי' תרפ"ח אינם כדעת הגאוני' בזה וס"ל דקורין בי"ד וט"ו בלא ברכה (ואפשר דס"ל דהוי קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי וע' בשעה"מ שם וצל"ע מדברי ר"ש מקינון גבי נחל איתן וה"נ הרי העיר שניכר בה שהיא מ"ח מיב"נ אינה בכלל הספק ובאותם שאינם ניכרות ל"ש קבוע כיון דאינו ניכר ויש לחלק וקצרתי כיון דאין נ"מ בזה לדינא) אבל בדין הוקפה ולבסוף ישבה הרי קיי"ל דסמכי' ארוב עיירות ע"ש ותבין וא"כ ה"נ בנ"ד הרי רוב מקומות הם ככפרים וא"כ הגם דאי מספ"ל האידנא י"ל דהוי כחסרון ידיעה אבל במלתא דמספ"ל איך הי' לפני כמה שני' הוי שפיר ספיקא בדרבנן וגם י"ל דסמכי' ארובא, ולכאורה עלה בלבי דכיון דעיקר הספק אם הוא כרכים ושייך הביהכ"נ