מהרש"ם חלק ד צה

אע"פ שכ' בהא דדייק הש"ס מהא דהניח להם אביהם מעות דא"צ להחזיר דרשות יורש כרשות לוקח והקשו דהא בלא"ה הרי מלוה ע"פ א"ג מהיורשין ותי' דהוי כנתינה בטעות שהרי לא נתנם רק בתורת רבית ע"ש וה"נ בדמי מקח ועמח"א ה' קנין מעות סי' ד' וסי' ז' בשם תוס' יבמות צ"ג וריטב"א ב"מ ג"כ דבנתן דמים על מקח וחזר בו הוי גזל ע"ש רק שלא הביא מהנ"ל וכיון דדמי המקח הוי גזל מכ"ש המקח עצמו אם מוציאים מידו שלא כדין וא"כ לפ"ד היש"ש הנ"ל ראוי לדון לענין המקח כדינינו ואמאי פסק הרמב"ן דמחייבים הב"ד לעכו"ם ליתן דמי מקח לישראל ובע"כ דלא ס"ל כהיש"ש וגם ע' ברמב"ם פ"י ממלכים הי"ב שפסק דלגר תושב אין עושין כן לחייבו בדיני ישראל אלא לעולם בדיניהם דיינין מוכח דהעיקר כדיניהם לגבי עכו"ם וגם במק"א הבאתי סתירה להיש"ש מתוס' ורא"ש סופ"ק דגיטין י"ג גבי מעמ"ש דאם הנותן עכו"ם והנפקד או המקבל ישראל דאף דאין זכי' לעכו"ם מ"מ קנה המקבל דבדיניהם דיינים ליה כדאמרינן בב"ק ד' קי"ג והרי התם הוי לענין מתנה אם יכול לחזור בו ואם נכפהו ליתן הוי גזל גמור ואפ"ה כדיניהם דיינים ליה אך דיש לי לדון ע"ז ולאמר דתליא במה שנחלקו רמב"ם ורמב"ן בהא דב"נ מצוה על הדיני' דדעת הרמב"ם פ"ט ממלכים הי"ד דמצוה רק להושיב דיינים ושופטים בז' מצות שלהם ולא בשאר דיני ישראל אבל הרמב"ן עה"ת פ' וישלח כ' דמצוים על כל דיני גנבה ואונאה ומלוה ולוה וכדומה כדיני ישראל והובא בכ"מ שם וכן נראה דעת רש"י בגיטין ט' ע"ב ד"ה חוץ וכו' ע"ש וכן מצאתי בתשו' רמ"א סי' י' שכ' בפשי' שב"נ מצוה על הדינים בדיני ישראל בלא שינוי ועיין תומים סימן ק"ו סק"ג בזה וא"כ הרמב"ם לשיטתו שפיר כ' דבדיניהם דיינים ליה משא"כ לשיטת רש"י ורמב"ן העיקר כדינינו ולכן ס"ל דל"מ גבי בכורה וע' בב"ש א"ע רסי' כ"ח שכ' בפשיטות דנהי דבזה"ז מחמת דד"מ צריכה להחזיר מ"מ מדאורי' קנתה החפץ ובאב"מ סק"ב השיג דדמ"ד הוי מה"ת ע"ש ולפמ"ש י"ל דתליא במחלוקת פוסקים הנ"ל וכמ"ש אבל מ"מ לא הונח מדוע כתב הרמב"ן דכדיניהם דיינ"ל אבל נודע דתשו' רמב"ן הם מהרשב"א א"כ אין סתירה

ועוד יש לדון בזה דגם אי קנין דדיניהם וסטימותא מהני להקל מ"מ לא יועיל להחמיר והוא עפמ"ש בתשו' ח"ס שט"ז להוכיח דהפקר פוטר בבכורה וגם להחולקים היינו בשל ישראל והפקירו אבל הי' של עכו"ם והפקירו לכ"ע פטור ונודע מ"ש הג"פ סי' ק"כ דהא דהפקר ב"ד הפקר מה"ת מהני רק שיהי' הפקר ולא שיהי' קנין ועמ"ש בחיבורי לחו"מ בקת"ע לסי' רל"א אות ז' וא"כ כיון דדד"מ וסטימותא מהני רק מדרבנן לשי' כמ"פ לכן ל"מ לחייבו בבכורה דכיון דהוי רק הפקר פטור מבכורה אבל להיפך במכר ישראל לעכו"ם בקנין דד"מ וסטימותא הוי הפקר ופטור מבכורה אבל לפמ"ש בתשו' רדב"ז סי' תק"ג ח"א דכל קנין סטימותא הוי מה"ת וכ"ה בתשו' ח"ס סימן שי"ד וקנין של דיניהם דמי לסטימותא כמ"ש הרשב"א גיטין ו' ואס"ז ב"ב נ"ד נ"ה וגם מדברי תשו' רמב"ן וש"ג הנ"ל מבואר כן א"כ הוי כמו קנין ממש א"כ שוב ראוי שיתחייב ג"כ בבכורה היכי דקנה מעכו"ם והן אמת דבתשו' רמ"א סי' פ"ז מוכח דס"ל דסטימותא הוי רק מדרבנן וע' בשו"ת בנין ציון החדשות סי' ט"ו במי שמכר בכור בשטר המועיל בדיניהם והעלה להחמיר משום דמהני רק מדרבנן והוא כדעת נה"מ סי' ר"א אבל במח"כ נעלם מכם כל הנ"ל ובפרט שכבר הבאתי בספרי לחו"מ סימן קצ"ד ובקת"ע שם דעת כמה ראשונים דהבד"ה הוי גם קנין א"כ פשי' דמהני לחייב בבכורה וא"כ גם במקצת כסף והשאר מלוה בדד"מ קונה ואזדי לה כל ההיתר וגם חוץ לכל זה כבר הביא ד' מהריט"א פ"ב דבכורות אות י"ז דיש ג"כ נגד ספק ראשון ס"ס לאיסורא מכח ד' הרמב"ם דסובר דגבי עכו"ם קונה ומקנה בכסף ומ"ש רו"מ דרוב פוסקים חולקים ע"ז אם אמנם כדבריו מוכח במל"מ פ"ד מבכורות אבל מצאתי בשו"ת כתר כהונה סי' ח' שהאריך ליישב שיטת רמב"ה והביא מתה"א בית ה' ש"ג שהביא בשם רמב"ן דס"ל כן וכ"ה ד' התוס' בע"ז ע' לחד תי' וסיים דכיון דרמב"ם ורמב"ן ורשב"א ותוס' לחד תי' ס"ל כן מי ירום ראש נגדם אין זה אלא רמות רוח וגסות לבו בהוראה ע"ש וגם מ"ש רו"מ משום דהוי מלוה אם כי בשו"ת כתר כהונה סי' ט' האריך בישוב שי' רמב"ם ובסי' ח' הביא דברי תשו' מ"ב דמעכו"ם לישראל בעי' כסף גמור והוא כ' דגם בחוב מחמת מכר והנאת מחילת מלוה ל"מ מעכו"ם לישראל מה"ט והוכיח שכן הוא גם ד' הש"ך סי' ש"כ שפסק דאם הישראל היה חייב לעכו"ם וא"ל פרתי קנוי' לך דל"ה כנתינת מעות ולא חש לדעת רמב"ם ולא ביאר דדוקא בחוב שלא ע"י מכר ובע"כ כמ"ש אבל היינו בלא נתן כסף כלל אבל בנתן גם מעט כסף לכ"ע קונה ומ"ש רו"מ מדברי ר"ן פ"ק דקידושין דבנתן קצת מעות בעי' הוכחה שנתכוון לשם קנין כלל אבל היכי דנתן קצת מעות מדוע נימא דנתכוון לקנות בהמלוה ולא בהפרוטה בעין וא"צ הוכחה כלל ותדע דהא מבואר בתשו' ב"ח סימן קמ"ט דהיכי דקנה וזקף ע"ע דמי המקח במלוה בע"פ בלא שטר דל"ה ככסף וכ"ה בסמ"ע סימן קנ"ה ס"ק פ"א ועמ"ש בחיבורי רסי' ק"צ בזה וא"כ היכי דנתן קצת מעות וזקף עליו השאר במלוה בע"פ בלא שטר אמאי מהני נימא ג"כ שדעתו לקנות גם במה שזקף ע"ע במלוה ובע"כ דעיקר הקני' במה שנותן לו וה"נ בזה

ומ"ש רו"מ לדחות ד' שע"מ סי' קצ"ט במ"ש מהא דמקדש במלוה ופרוטה דשאני באשה דכל קידושין הם אינו בתורת שיוי רק בפרוטה ולכן דעתה אפרוטה משא"כ במכר ורמז לד' ט"ז וסמ"ע סימן ק"צ הנה בתשו' רשב"א סימן אלף רל"ג מבואר דגם התם בקידושין דעתה רק בתנאי שתהא המלוה מחילה ועי' אב"מ סימן כ"ח ס"ק ל"ז ובס' בה"י להג' מליסא שם וא"כ גם במכר י"ל כן דהוי שפיר שיוי כל המקח וגם בעיקר ד' ט"ז וסמ"ע מצאתי בריטב"א ונימוק"י ב"ב מ"ח ואס"ז בשם רשב"א וב"י חו"מ סי' ר"ה דמפורש דגם באשה הוי דמי שיוי

ומ"ש רו"מ בשם המקנה קידושין ו' דלגבי עכו"ם דשל"ד לכ"ע מלוה ל"ק בשו"ת טור האבן סימן ה' צידד דמישראל לעכו"ם כיון דהפקע"ה שרי בלא חה"ש לכן של"ד וגם בזה ע' בח"ס יו"ד סי' שט"ז שכ' בפשיטות דהיכי דא"י להפקיע החוב הנכסים משועבדים מה"ת אבל להיפוך מעכו"ם לישראל נראה דכיון דמישראל ש"ד כ"ש מעכו"ם לישראל וכדקיי"ל בנזקין ובאונאה וכמ"ד ועי' תומים סי' ע"ב סקנ"ד בדין מלוה בעין שביד עכו"ם דהוי כפקדון ול"א דלהוצאה ניתנה וגם מ"ש בשם ח"א דבנ"ד שנתחייב העכו"ם להחזיקה עד שתלד הפרה א"כ הרפת מושכר ג"כ לישראל וקנה לה חצרה יעוין בחבורי לחו"מ סימן קצ"ח הבאתי כן בשם תשו' ח"ס חו"מ סי' ס"ו ואני פקפקתי עליו בכמ"ד שהעיר רו"מ ועכ"פ מכל הלין ספיקי אין בידי להתיר את הבכור גם ע"י הטלת מום וע"ע שו"ת שו"מ מ"ת ח"ג סי' י"ט בדינים אלו וע' תשו' ר"מ מינץ סימן ה' שפסק בפשיטות דמלוה אין קונה לענין בכור וגם אם הוי קנין סטימותא דוקא מנהג שנהגו חכמים ולא מנהג של גוים ותדע דאל"כ למה הוצרכו הפוסקים כסף ומשיכה הלא בכל המקומות נהגו הגוים להקנות ולקנות בפרוטה א"ו דל"מ זה לגבי בכורה להפקיע קדושה דאורייתא ואת"ל דמנהג חכמים דאורייתא משום דהפבו"ה והוי קנין לכל דבר מ"מ מנהג גוים ודאי ל"מ ע"ש אבל מ"מ י"ל דלהחמיר מודה דמהני

סימן פז ב"ה ג' קרח ב' דר"ח תמוז תרמ"ד. להרב מוה' יצחק טראה ני' מו"צ דק' סאמבאר

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בדין השו"ב מקהלתכם ר"י שתבעו רו"מ לדין בפני הרב דק' חירוב שהביא לו הזמנה לבא לשם לדין והשו"ב ר"י השיב כי רוצה לדון בעירו כיון ששניהם דרים בסאמבאר ואחרי איזו שבועות נזדמן לר"י שו"ב דרך פסיעה סמוך לחירוב ובחזרתו נסע דרך עיר חירוב ונסע לשם רו"מ והזמינוהו ב"ד ש"ג ובראשם הרב דק' סאהל לדין עמו שם כדין ב' אכסנאים שצריכים לדון מיד כמ"ש בחו"מ סי' י"ד ור"י שו"ב רצה דוקא לדון עמו בעיר סאמבאר מקום דירת שניהם ורצה הרב דשם ליתן עליו סירוב והוכרח לקבל בקאג"ס