מהרש"ם חלק ד צד

ולכן אם הלכו המים של מעין למק"א כיון שהוא פחות ממ"ס יש אוסרים אבל במקוה של מ"ס דבכל מקום שהם ביתם עמהם מה חילוק יש אם המקוה בכאן או שנמשכה למק"א וגם בגוף דברי הש"ך בשה רי"ו בתשו' ח"ס יו"ד סי' רי"ב כ' דלית מאן דחש לחומרא זו והעיד שבקהלתו הנהיגו חכמי הדורות להקל לכתחילה בזה ואף דבתשו' ב"א החזיק בדעת המחמירים ע"ש סי' נ"ג שהביא מהש"ך ס"ק קי"ב מ"מ אין לו ענין לנ"ד לענ"ד וכה ראיתי בשו"ת ב"ש מ"ת סי' ס"ג וסי' פ"ו שהאריך ג"כ ממשנה פ"ו דמקואות וחילק ג"כ בין מעין למקוה של מ"ס ע"פ ר"ן נדרים מ' ע"ב ומ"א ע"א ובמח"כ נעלם ממנו דברי הש"ך ס"ק כ', ובפרט שכבר הבאתי שכן מפורש בס' האשכול וגם הבאתי סמוכין מהרמב"ם ועכ"פ לדינא פסק שם ג"כ בפשי' להתיר במקוה של מ"ס ע"ש ועי' בכנה"ג יו"ד סי' ר"א הגה"ט אות ל"ה שהביא בשם משבית מלחמות ומהר"ן טרבימו דבכל מקום שהחמירו לכתחילה היינו היכי דבאים לעשות המקוה אבל אם כבר נעשה הוי כדיעבד ושרי לטבול אפילו לכתחילה וה והובא ביד מלאכי כללי דינים כלל ל' אות שס"ט אבל מדברי ב"י שם בדין טבילה בתוך כלי שניקב בד"ה ולכן הי' נראה וכו' מוכח להיפך אבל בנ"ד כבר העיד בח"ס שכבר נהגו גם לכתחילה ואין אחר המנהג כלום אבל יש צד חשש מהא דכתב הש"ך ס"ק ס"ג גם כשהמקוה במקומה ועי' בשו"ת השיב משה סימן מ"ה ובצל"ח ביצה י"ז ע"ב מ"ש בזה

ומה ששאל בדין שם טאבא שהפ"ת בשם תשו' מ"ח כ' דהגאון בעל ט"ג חזר בו וצוה לכתוב "טויבא" הנה ידע כי בשם הגדולים החדש מערכת ספרים אות מ' העיד בכתבי ט"ג ששקר ענה בו ולא חזר בו מעולם ופסק לכתוב טאבא כמ"ש בט"ג וגם הג' מהרש"ק ז"ל מבראד פסק כן וגם בשו"ת ארי' דב"ע סי' ל"א הגם שצוה לכתוב טויבא אבל כיון שגם הג' בעל הש"מ הסכים כמ"ש הט"ג ביטל דעתו וכ"פ בשו"ת חא"ש סימן פ"ד וע"ש עוד סימן קצ"ב בזה וא"כ כן יש לעשות זולת אם האשה חותמת א"ע כן וגם אם חותמת טאובה או טאיבה יש לכתוב כחתימתה אבל מ"ש הט"ג שם דאם חותמת טובא יכתבו כן צ"ע לענ"ד כי יהיה נקרא בחולם או במלאפום וצ"ל דהמלאפום במקום חולם ועי' ת' ד"ח ח"ב סימן ק"ד

סימן פה ב"ה ה' נשא א' מ"ט למב"י תרמ"ד להרב הגדול מוה' בעריש ווינטער ני' אבד"ק חאראטקוב

בדבר שאלתו שנצלה בשר בקדירה בלי מים על הכירה ולמעלה עמדה קדרה עם חלב והזיעה עלה וח"א הורה להתיר ע"פ דעת פמ"ג בהנהגת או"ה שהביא הפ"ת דזיעת אוכלין אינו כאוכלין ורו"מ השיג מדברי הטור שהובא במג"א סימן תנ"א סק"ל וגם מהת"ח כלל ל"ה ס"ו ומנ"י שם. והנה בגוף הדבר כבר העיר בזה הפמ"ג עצמו באו"ח במש"ז סי' תנ"ד סק"ט ט ובא"א סי' תנ"א סק"ל וזה כמה שנים העירותי ג"כ מהת"ח הנ"ל ואחרי זמן רב נדפס שו"ת ב"ש וראיתי שם בחיו"ד סי' קס"ד שהעיר ג"כ בזה ועכ"פ לדינא צדקו דברי רו"מ אך באם הקדרה העליון היתה מרותחת יש לצרף סברת תשו' הרא"ש שהובא בכגהת מהרל"ח על הטיו"ד ע"ש ובפרט שכבר כתב בתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ד דכל איסור זיעה הוא רק חומרא ובכל ספק יש להקל ומה"ט אם הזיעה באה מן הצד יש להתיר ע"ש

סימן פו. ב"ה א' קרח ער"ח תמוז תרמ"ד ברעזן. להרב החריף מוה' דוב ברעניר ני' מסלאטווינא מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בישראל שקנה מנכרי החצי מעגל שלו באופן שיחזיקו הנכרי עד שתגדל ותתעבר ותלד על שותפות ונתן לו כסף המכירה ולאחר זמן יען שהנכרי היה חייב לישראל איזה סך עשה עמו חשבון וקנה אצלו גם חצי ב' ולתשלום דמי המקח נתן לו הישראל עוד א' ר"כ וג"כ על אופן הנ"ל שיחזיקו הנכרי עד שתתעבר ותלד ואיננו זוכר אם היה ג"כ ביניהם קנין מאריט"ש הנסוג וכעת ילדה הפרה בכור ושכח למכרה לנכרי לפטרה מבכורה והנה רו"מ האריך בזה ובכל האריכות לא העיר מתשו' הרמב"ן שהובא בנה"מ סוסי' קצב דבזה"ז כיון דנהגו הגוים להקנות מטלטלים בדמים קנה במעות גם לשיטת ר"ת ואני מצאתי בש"ג ב"ב סו"פ ג"פ שהעלה ג"כ דגם להסוברים דגוי אינו קונה בכסף אלא במשיכה כיון דבדיניהם בזה"ז קונים זמ"ז בכסף אף אנן נמי מינייהו קונים בכסף ולא תהא אלא שנהגו מנהגא מלתא ואפילו בישראל מישראל וכהא דפא"נ האי סטומיתא קני וכ"ש בנ"ד שהרי אמרו אם אתה יכול לחייבו בדיניהם חייבהו ואפשר נמי דהא דאר"א בע"ז ע"א רמות רוחא הוא דנקיט בהו משמע שאם הי' מנהג קבוע ל"ה מצריך להקדים דמים ואותה שאמרו פ"ב דבכורות ישראל שנתן מעות לגוי דבתר דינא דאורייתא שדינין ליה דלמא התם במקום שאין מנהג ידוע יעו"ש עוד בזה וכה ראיתי בשו"ת ב"ש ח"ב סימן קצ"ב שהאריך ג"כ בנידון קנה פרה מבכרת במלוה והביא בשם תשו' מ"ב סי' ל"ה שנשאל בכה"ג שצירף ג"כ סניף זה דמלוה לא קנה במכר והוא השיג על דבריו ואח"ז הביא מתשו' הרמב"ן סי' רכ"ה הנ"ל שכ' כפי שהבאתי בשם הש"ג ובכ"ז סיים די"ל עוד הא דפ"ב דבכורות דלגבי חיוב בכורה דאורייתא אינה חייבת בבכורה כיון דמה"ת לא הוי קנין בלא משיכה אבל ודאי לחייב הגוי לתת לישראל חיובי מחייבים ליה דבדיניהם מדיינין ליה עכ"ד הרמב"ן שם וכ' שדברי הרמב"ן אלו נעלמו מכל האחרונים וגם מהמג"א סי' תמ"ח והנה באמת שכבר העיר בזה בתשו' ח"ס סי' שי"א וסי' שט"ז ע"ד המג"א מתשו' הרמב"ן הנ"ל וגם ע' במח"א הנ"ל קנין מעות סימן ט' בהגה שהעתיק ג"כ ד' תשו' הרמב"ן הנ"ל ועי' תשו' נט"ש חיו"ד סי' ל' שהביא ג"כ ד' הרמב"ן והוכיח דהרשב"א וש"פ חולקים וסיברים דגם לענין בכורה מהני קנין דדיניהם וסטימותא ע"ש בסוף התשו' וא"כ כיון דלהקל סמכינן ע"ז מכ"ש להחמיר ועי' תשו' ספ"י פו"כ סי' ת"ס שהעיר ג"כ ע"ד מג"א מתשו' רמב"ן הנ"ל והנה בגוף ד' הרמב"ן שתמה עליו בתשו' ב"ש הנ"ל דכיון דמחייבים לעכו"ם ליתנו לישראל מדוע לא יועיל לחייבו בבכורה לכאורה עלה בלבי לדון עפמ"ש היש"ש פ"א דב"ק במשנה דבני ברית דהא דעכו"ם וישראל שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לחייבו בדיניהם חייבהו ואם אתה יכול בד"י דינהו בד"י כדאי' בב"ק קי"ג היינו דוקא בהלואה דהפקע"ה שרי ורק משום חה"ש הוא דאסור ולכן בכה"ג ליכא עכ"פ חה"ש כיון דכך הוא בדיניהם לכן שפיר חייבהו בכך אבל בניזקין וכדומה דגז"ע אסור מדינא אין לדונו רק בדיני ישראל כיון דכך הוא עיקר הדין ע"ש ומעתה כיון דבאמת עיקר הדין גם לעכו"ם כדינינו רק דמשום דשרי להפקיע ממונו במקום דליכא חה"ש מחייבים ליה כדיניהם א"כ שוב ל"מ לגבי בכורה כלל דהא גבי הפקע"ה כל זמן שלא הפקיע הוי של העכו"ם כמ"ש התומים סימן קכ"ו סוס"ק כ"ג ובנה"מ רס"י ט"ו סוסק"א ולענ"ד ראיי' ברורה מתשו' רש"י שהובא במרדכי פ"ק דקדושין והובא בקיצור ברמ"א חו"מ סי' רפ"ג ס"ב בהג"ה ע"ש ותבין אך דבאמת ז"א חדא דגבי מקח ל"ד להפקע"ה והוי גזל גמור וכמ"ש היש"ש עצמו שהובא בש"ך חו"מ סימן שמ"ח ונ"ל ראיה לזה מהא דע"ז ע"א דא"ל רב להנהו סבייתא כי כיילי חמרא לגוים שקולו זוזי מיניהו והדר כיילי להודאל"ה כי הוי יי"נ ברשותיהו הוי והקשו בתוס' מה מהני נתינת מעות הרי מעות אינם קונות בעכו"ם עד דמשיך א"כ מיד שנגע העכו"ם ביין הוי יי"נ והמעות שביד ישראל הוי למפרע דמי יי"נ ותי' דמתנו שיקנה מעכשיו ובטוש"ע שם פסקו דוקא בהתנה שיהיה המעות מתנה גם אם לא יתן היין ע"ש בב"י וקשה הא גם בלא"ה הפקע"ה שרי רק משום חה"ש אסור ובכה"ג הרי עכ"פ ליכא חה"ש כיון דהעכו"ם לוקח לו היי"נ ולא הוי גוף המעות דמי יי"נ כיון דיכול להפקיעם לגמרי ורק איסור חה"ש רמי עליו ומה שלוקח העכו"ם היין הוי רק כמבריח ארי בעלמא ובע"כ דכה"ג דנתן על המקח וכשאינו נותן לו המקח הוי גזל גמור וכן מוכח מהתוס' ב"ק קי"ב ד"ה