מהרש"ם חלק ד צג

דנגד הרב דמתא אסור לשו"ב לשחוט א"כ בנ"ד שגם בעירו הוא כן שוב הוי מצוה להיפך ומאי חזית כו' וכה"ג כ' בתשו' מהר"ם מרוטנבורג החדשות סימן ע"ב בדין מלמד שנתן תק"כ לבע"ב ללמוד עם בנו עד הפסח ורוצה להתיר בלא דעתו משום שלום ביתו וכ' דנהי דהוי דבר מצוה מ"מ האיכא נמי מצוה להיפך ת"ת של הבן ואיכא מצוה להדי מצוה ושוב ל"מ התרה ע"ש וה"נ בנ"ד ובפרט דבנ"ד כבר אבד חזקתו אצל עירו כיון שכבר נתקבל לעיר אחרת וגם אתרע חזקת כשרותו שנכנס בקשר נגד הרב הגאבד"ק פרעמישלא וכל יראי ד' דק' הנ"ל וחציף כזה ש"מ דרשיעא הוא ובפרט שכבר אסר אותו הגאבד"ק הנ"ל מכבר ע"י שעבר ושחט בלא חברו נגד התקשרותו ופשיטא דאפילו המועט יכולים לעכב עליו עתה שלא יתקבל לבדו לכן הדבר ברור שאין היתרו כלום עד שימלא חפץ מעכת"ה לצוות לו עוד שו"ב א' ויקבל עליו ד"ח ושב ורפא לו סימן פב להרה"מ מוה' ישראל טאנינבוים ני' בחראסטקוב מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו ברו"ש שהיו שותפות בבית ועשה ר' הבטחת אסיקיראציע על כל הבית ממעותיו בלא ידיעת ש' ואח"ז רצה שמעון לעשות כן על חלקו ולא רצו האגענטין יען שכבר עשה ר' ההבטחה על הכל ואח"ז נשרף הבית קיבל ר' כל המעות ובנה הבית ואינו מניח את ש' לדור בו עד שישלם לו את ההוצאה ושמעון טען כי מה שגבית בעד חלקי שייך לי ועל ידך לא יכלתי להבטיח בעצמי וגרמת לי ההיזק עכת"ד והנה רו"מ הביא בשם רב א' שהביא ראיה מחו"מ סי' ע"ב סמ"ד דא"צ ר' ליתן לשמעון כלום ורו"מ דחה והנה ע' בנה"מ רסי' שמ"ח סק"א וימצא בביאור היטב כדעת רו"מ ועי' בשו"ת ב"ש ח"מ סי' קצב בזה ועי' חי' מהרי"א הלוי ח"ב סימן ע"ז וגם מ"ש מחו"מ סי' קפ"ג ס"ז אין לו ענין כלל ובגוף הדין נשאלתי מכבר מק' זאבליטאבוח"א העירני מבכורות י"א הפודה פ"ח ש"ח כיון דהבעלים יכולים לפדותו בשה אע"ג דכולי' לא קני ליה כ"ז שלא פדאו אפ"ה ממון דידיה הוא ע"ש אבל אינו ראיה דשא"ה דהפ"ח הוא שלו רק דאסור בהנאה לזה כיון דבידו לפדותו ושוה מעט ממונו הוא אבל כאן אטו זה זכה בגוף הרי רק בזכות מבחוץ שהבטיח ביתו רוצה לזכות ונהי שזהו היה ביד בעלים להבטיח ולזכות בו מ"מ אכתי לא זכה בו מיד. אבל נראה לפמ"ש השעה"מ סימן כ"ו סק"ב להוכיח מהא דסי' שס"ג דגם בגרמא היכי דמשתרשי בשל חבירו ע"י הגרמא חייב לשלם א"כ ה"נ בנ"ד. ומ"מ יש לחלק קצת דכאן אינו נהנה משל חבירו ממש ועדיין צ"ע ויבצעו תמימים ביניהם שו"ר בתשו' ב"ש ח"מ בזה וע"ש מ"ש בזה והעירני ח"א מנדרים ל"ו ע"ב טה"נ של מי כו' אי לאו פירי דהאיך כו' וי"ל דדוקא התם דהטה"נ הוא מהתרומה שהוא שלו משא"כ בנ"ד התשלומין בעד הבית הוא של חבירו: סי' פג. ב"ה א' נשא מ"ה למב"י תרמ"ד ברעזן. המאה"ג מוה' בנימין זאב משנה ני' אבד"ק קרעמניץ מדינת רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שסידר הדיין דק' גט וחתם על הגט עד א' אשר שמו מעריסה שואל יצחק וכן עולה לס"ת ובמכתבים חותם א"ע שואל והדיין צווהו לחתום על הגט שאול לבד והנה מכח מה שלא חתם רק בשם שאול ולא בשם יצחק שעולה בו לס"ת ונקרא בפ"כ כתב רו"מ דאין חשש דבעדים סגי בכינוי לבד ולא גרע שם שחותם בו משם כינוי אבל כיון שחתם בשם שאול שלא נקרא כן מעריסה וגם אינו עולה בו לתורה ולא בחתימה בודאי יש לכתוב שואל (והביא מדברי ש"ג בליקוטי שמות סעי' י"ז שכ' בפשיטות דבכה"ג יש לכתוב רק שואל ובשו"ת ב"א סי' צ"ח כ' להדיא דהוי שינוי השם ומדמה זאת לשם שרה דהיכי דנקראת מעריסה שעריל' וגם בפ"כ אם כתב שרה הוי שינוי השם דהנקודות אינם שווים וה"נ בזה וכיון דשינוי השם ממש גם בעד פסול ועי' בב"מ ובישוי"ע בפי' הקצר סי' ק"ל בדין יהושע שכ' בתוס' יו"ד אחר השי"ן והכשיר בזה דל"ה שינוי גמור אבל בנ"ד דהוי שינוי גמור גם הוא מודה דאין להקל וכיון דבנקל יוכל להשיג גט אחר מדוע יכנוס לפרצה דחוקה עכת"ד] והנה מאוד אני תמה על הרב המסדר שעשה שתים רעות חדא דכיון דעולה לס"ת ונקרא בפ"כ בשני השמות היה לו לכתוב כן לכתחילה כי הוא העיקר השם ומה שחותם רק בשם א' זהו קיצור השם כמ"ש בט"ג בליקוטי שמות דין ב' וגם כי שם שאול הוי שינוי השם וגם לשיטת תה"ד דמיקל בשינוי שם הרי רק בשעה"ד ושעת עיגון ועי' שב"י ח"ג סי' ק"ל ג"כ בזה והב"ש הביא תשו' מהרש"ך דבשמו אין להקל וסיים דאין להקל למעשה בע"כ דהיינו גם בשעה"ד ועיגון דבלא עיגון הרי גם בשם אביו אין להקל ובפרט לשיטת הב"מ דשינוי גמור גם תה"ד מודה וכבר כ' הלח"מ פ"ד מיבום הל י"ז דהיכי דלכתחילה פסול ודיעבד כשר אי איכא תרי פסול דלכתחילה גם דיעבד פסול וע' בפתיחה לספרי דע"ת אות ל"ו שהארכתי בזה והעליתי דלאו כללא היא ויהי' איך שיהיה בודאי אם אפשר להשיג גט אחר לכתחילה מהראוי שלא להכניס א"ע בחשש איסור ועי' בשו"ת נחלת אבות להג' בעל שע"מ סימן י"ג שפסק ג"כ בדין לא נגח הראש של העי"ן להקו בשם העד ופסל שם את הגט משום דדוקא בשעה"ד ועיגון מיקל התה"ד בשם אביו ומכח ד' מהרש"ו וב"ש הנ"ל רק שהוסיף שם עוד טעם לפסלו גם במקום עיגון וסיים שם בתוכחה מגולה על הב"ד המסדרים והביא מתשו' הריב"ש סימן שפ"ט שהר"פ והר"ן דקדקו מאוד לסדר גיטין בפניהם ממש וכדאשכחן בש"ס פ"ק דגיטין דר"א היה ממונה על הגיטין ע"ש ולכן בנ"ד אם אפשר להשיג בנקל שיגרש הבעל שנית מה טוב ועכ"פ מהיום והלאה לא ירים הדיין את ידו לסדר גט מבלעדי כת"ה לבל יהיה לו למכשול ח"ו ועלינו יערה רוח הבורא כנפשו ונפש ש"ב ידידו

סי' פד להרב המופלג מוה' אלעזר ריישיל ני' מו"צ דק' מיקאלאיוב וכעת מו"צ דק' ראזדאל

מכתבו מד הגיעני וע"ד שאלתו בדין ב' מקואות קטנה בצד גדולה וכאשר ניקו המקוה הקטנה ולא נשאר בה כלום והוצרכו להמתין עשרה ימים טרם תתמלא ויש חשש שכל המים באים רק ממקוה הגדולה והמקוה הגדולה שואבים ושופכים לתוכה תמיד שאובין והגם שלא יחסר משיעור מ"ס ואין המקוה נפסלת מ"מ עלה בלבו חשש מהא דמבואר סי' ר"א סט"ו וש"ך סקמ"א בשם רי"ו דאם הלכו המים שהשליכו למעיין למקוה חסר שלא היה בתוכו כלום דיש אוסרים וא"כ ה"ל י"ל בנ"ד ואף דיש לחלק בין מעיין ובין מקוה של מ"ס אבל לפמ"ש הנוב"י מ"ת חיו"ד סוסי' מ"ה משמע דאין חילוק ורו"מ הביא מפ"ו דמקואות מ"ח דהיה בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון ומוכח להקל עכת"ד והנה בגוף הראי' אם כי קדמו בשו"ת מ"ת סי' ס"ג אבל מהתם אין ראיה די"ל דהיה בעליון הרבה יותר ממ"ס עד שגם כששופך גם מים שאובין יש רוב לנגדם אבל בר"ש ורע"ב ותוס' שם מפורש דמיירי בדאיכא רוב מים שאובים וא"כ הראיה נכונה אבל גם בלא"ה הדבר פשוט דדוקא במעיין שהוא בפחות ממ"ס וכל הכשר השאובין מכח המעיין שאין שאובין פוסלים בו א"כ דוקא כשהוא במקומו שם מעיין עליו אבל כשהולך למק"א שוב אין שם מעיין עליו כמ"ש הש"ך שם סי' ר"א סק"כ ואני מצאתי כן בס' האשכול הל' מקואות סימן נ"ז דכיון דפירש מן המעין לא סגי בכ"ש ודוקא בחיבורו עם המעיין סגי בפחות ממ"ס ובלבד שישמרנה שלא יפסקנה אדם וכו' עכ"ל ומבואר דאם נפסק מן המעיין אין דינו כמעיין אפילו אם עדיין זוחלין וזהו היפך דברי מהרי"ק שהביא הש"ך סק"ל ועי' רש"י זבחים כ"ה ע"ב ד"ה מים כו ג"כ בזה ועי' בלב ארי' חולין ל"א ע"א מ"ש ע"ד מהרי"ק וש"ך בזה