מהרש"ם חלק ד צב

ויעביר אותו עולמית והם הבטיחוהו שהגם לע"ע עוד אינו מסכים אבל בודאי יסכים אח"כ ובודאי ישתדלו להשקיט הריב והאמין לקולם והי' סבור שבודאי יסכים עמהם הרב ולכן חתם ע"ז אבל כעת אחרי שהרב אב"ד הגאון דשם עומד בדעתו ומוחה בידו ואומר שיכריז אדעתא דהכי לא נשבע ויש שפקפקו מהא דא"ע סי' ל"ח ס"י דע"מ שיאמר הן אפילו אמר תחילה איני רוצה כל שחזר ואמר הן נתקיים התנאי וה"נ שמא יתרצה אח"כ הרב בזה עכ"ד והנה לע"ד זה פשוט דזה דוקא היכי דלא עביד איסורא השתא י"ל דבדעתי' היה בתנאו גם אם יתרצה אח"כ אבל הכא דאסור לו להרים יד לשחוט נגד דעת הרב דמתא וכמ"ש בשו"ת בר"א הובא בפ"ת סי' י"ח דכל טבח שלא הראה סכינו כו' ובכה"ג שמוחה בפי' לכ"ע אסור ע"ש א"כ איך יעלה עה"ד שנתכוין גם אם ימחה עכשיו רק שיתרצה אחר זמן ואחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזיקינן וגדולה מזו קיי"ל בחו"מ סי' צ"ג סכ"ח גבי התנה עמו שלא יסדרו לו חוב דבמה ששיעבד כל נכסיו בודאי לא נתכוין רק במה שראוי ע"פ התורה ומכ"ש היכי דעביד איסורא וכה"ג מבואר ברא"ש פ"ה דב"מ סי' ט"ז י"ז בהא דהלויני ודור בחצרי דבודאי לא נתכוין לומר דור בחצירי בשכר רבית אלא ה"ק הלויני ודור בחצירי דבלא"ה איני משכירה לאחרים דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן ע"ש ובנ"ד שהתחייב א"ע לבא שמה דעם ערשטין מאי בודאי נתכוון באופן שיפעלו אצל הרב עד זמן ההוא שיתרצה דאל"כ הרי ישחוט בתחילה באיסור וגם הלואי שיהא מורא שמים כמורא ב"ו שיתיירא מהרב שלא יאסרנו עולמית ולכן הדבר ברור שהשבועה בטלה וגם בעיקר הדבר אי נימא דיש לחוש שמא יחזור ויתרצה שהביא מאה"ע סי' ל"ח יש לי לדון בזה עפמ"ש בקצה"ח סי' קי"ב סק"ג להוכיח מהא דב"מ י"ט דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ופריך וניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה וכו' ומשני עבחז"ל ולשיטת הרי"ף והרא"ש גם בעבחז"ל אם חזר בו בפירוש שנתנו לו אח"כ ל"א עבחז"ל תיקשי דניחוש שמא יחזור בו אחר כך ובע"כ דמוקמי' ליה אחזקה שלא ישתנה דעתו ע"ש מ"ש עפ"ז לדחות דברי הש"ך בהוכחתו נגד הרשב"א וכה"ג כ' הש"ך בחו"מ סי' קכ"ב סק"ד בשם בעה"ת ועיטור וש"פ דהלוה צריך לשלם למורשה ולא יוכל לומר שמא חזר וביטל השליחות דחזקה עומד בשליחותו ע"ש וא"כ לכאורה קשה בהא דאה"ע אמאי ניחוש שמא יחזור ויתרצה ואולם נראה עפמ"ש בתשו' הרא"ש כלל י"ז דין ב' גבי מסור מותר להרגו גם שלא בשעת מעשה ויש שאסרו משום דלמא הרהר תשובה בלבו וכהא דהמקדש ע"מ שאני צדיק ונמצא רשע אבל י"ל דהתם משום חומרא דא"א הוא דאמרינן הכי וראיה מגיטין מ"ו גבי זבין נפשיה ללודאי דכיון דאכל נבילות וטריפות לא שבקי דלפריקינך ולא חיישינן שמא הרהר תשובה ע"ש ואף דבסימן א' נקט גבי מסור דמחמירין להציל נפשות אחרות מ"מ מכח הראיה מגיטין מוכח דגם בלא"ה אין לחוש רק משום חומרא דא"א וא"כ ה"נ י"ל בזה דבעלמא אין לחוש שמא יחזור בו רק התם משום חומרא דא"א

והנה אין להביא סתירה מדברי תוס' כתובות נ' ע"ב גבי שמין באב שהביא פלוגתת ר"י ורבנן בדין השיא בת ראשונה דלר"י ינתן לשני' כדרך שנתן לראשונה ורבנן פליגי וכתב התוס' דטעמא דרבנן מפני שדעת האדם משתנה אין ללכת אחרי דעתו הראשונה דז"א דשא"ה לפעמים רוצה ליתן פחות או יותר כיון שלא גי"ד נגד בתו זאת אבל היכי דכבר גי"ד י"ל דלכ"ע דינא הכי

ואולם מש"ס דב"ב קי"ד סוע"א בהא דג' שנכנסו לבקר החולה רצו עושין דין ואי ס"ד דחוזר ליחוש דלמא הדר בי' ובתוס' הקשו דא"כ כל מתנת ש"מ ניחוש הכי ובב"מ י"ט משמע דאי ליכא בתרא קמא קני אע"ג דלא ידעי' אי הדר בי' וברש"י פי' דעכ"פ דין לא הוי כיון דנכון לחזור וק' דא"כ הול"ל הא מצי הדר ונראה לפרש דאמאי עושין דין ניחוש שמא יחזור והוי כמו אטרוחי ב"ד בכדי ל"מ עכ"ד ולכאורה אין לזה הבנה כיון דבמתנת ש"מ לא חיישינן לזה ה"נ אמאי ניחוש לכך וצ"ל דהכונה דדוקא שמא כבר חזר לא חיישינן אבל מ"מ שמא יחזור חיישינן וכהא דשמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישי' ועי' תשו' נוב"י מ"ק יו"ד סימן נ"ה נ"ו באורך בזה אי דוקא במיתה אמרינן הכי אבל מתוס' גיטין י"ז ע"ב גבי שמא תזנה וברשב"א וריטב"א יבמות קי"ט מפורש דבכל גווני אמרינן הכי ובמק"א העירותי מהא דע"ז כ"ב ע"ב דפריך בהא דאין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו"ם שמא ירבע ורמינהו לוקחין מהם בהמה כו' והא י"ל דשמא רבע ל"ח שמא ירבע חיישינן ובדף כ"ג משני רבינא באמת הא לכתחילה הא דיעבד ואולי הכונה באמת כן הוא ומ"מ בנ"ד גבי שבועה ודאי דיש לדון ע"פ אומדן הדעת דלא נתכוין להיות תלוי ועומד בדעת חברו על הספק ל לעולם והעירוני כי גם מדברי הר"ן נדרים ע"ג וש"ך סי' רכ"ח ס"ק צ"ח נראה להדיא דתלוי אם נתרצה כששמע או לא ע"ש ותבין ובפרט בנ"ד ודאי לא נתכוין לעבור כעת על סמך אולי יתרצה במשך הזמן וכמ"ש ועי' סנהדרין ל"א ע"מ שירצה הנשיא ובא ר"ג ואמר רוצה אני ונמצאת השנה מעוברת ומוכח דתליא בפעם ראשון אבל יש לדחות וק"ל

ומצאתי בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סימן מ"ח בדין אם נשבע ע"מ שיחתום החכם חזקה דגם אם תבעו ב"פ החתימה ולא נתן לו מ"מ לא הותרה השבועה דהא בפ"ג דקדושין הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך ק"ק זוז ה"ז מקודשת ויתן וקיי' כר"ה דיתן לכשירצה ואפילו אמר שא"ר ליתן ולפיכך פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר חלו הקידושין הראשונים למפרע וה"נ בזה ע"ש אבל אינו דומה לנ"ד מטעמא דכתיבנא

וגם אי נתכוין לכך י"ל דגם אי הוי רק איסור דרבנן כיון דנשבע לעבור בקו"ע אין השבועה חלה כמ"ש ביו"ד סימן רל"ט ס"ו ובש"ך ס"ק כ' דגם בנשבע בכולל כופין אותו לשאל על שבועתו וכ"ה בתשו' רדב"ז ח"א סי' קצ"ה וסי' רע"ח דאלת"ה יתבטלו כל גדרי חז"ל שישבע לעבור עליהם ולכן גם בדא"א לישאל מוטב שיעבור על שבועתו ולא יעבור על דברי חכז"ל והא דנשבע לפרוע ביום פ' וחל בשבת שאני כיון שנוגע להפסד חבירו והנה אף דהרלנ"ח והרדב"ז תלו דין זה בפלוגתת רשב"א וריטב"א ור"ן רק דפסקו להלכה כהריטב"א ור"ן אבל כבר השיג עליהם המל"מ פ"ד ממלוה ה"ב והוכיח דגם הרשב"א מודה דאסור לו לעבור על איסור דרבנן רק דס"ל דהשבועה חלה וישאל עליה אבל בדא"א לישאל לכ"ע אסור לעבור על איסור דרבנן וביותר הדברים מבוארים בתשו' מבי"ט ח"א סימן נ"א נ"ב ובמל"מ הביא כן גם בשם ר"ש מוין וראנ"ח ע"ש היטב ובפרט אם אולי יש בזה גם השגת גבול להשו"ב או להרב דאיכא איסור תורה וכמו שכתבתי בתשו' ליגולניצא ומלבד כל הנ"ל הרי שפיר יוכל להתיר לו שבועתו ואף שהוא עד"ר והם מוחים כבר כתב בהגהות רב"פ סי' רכ"ח סכ"א בשם כנה"ג בשם ר"ש הלוי דהיכי דאיכא גם עבירה גם אם מוחים יוכלו להתיר ע"ש ואני מצאתי כן ג"כ בתשו' פ"י ח"א א"ע סי' י"ב יעו"ש שהאריך בזה להוכיח כן וגם גוף לשון השבועה אין בו ממש שהוא קיבל עליו באו"ש איך שמודה שנשבע לקיים כו' וא"כ לא נשבע כלל עתה רק שמקבל עליו אשר מודה שנשבע וכל לשון זה מביא לידי גיחוך. וגם מ"ש שיהא אסורה שחיטתו כנו"ט הרי מתפיס בדבר האיסור ויש בזה אריכת דברים בדברי תשו' רלנ"ח ושאר אחרונים והארכתי בזה בתשו' להרב אבד"ק בוזנאב אבל הבאתי דברי הריטב"א פ"ב דנדרים דבשבועה גם במתפיס בדבר האסור חל אבל עכ"פ להתיר ע"י ג' שאינם נוגעים ודאי דיש להקל וכמ"ש

שוב הגיעני מכתב מהרב הנ"ל ובו כתוב לאמר שאין ביד השו"ב לברר מה שהתנה כן ובהכתב נכתב סתם א"כ פשיטא דאינו נאמן בזה תנאי היה ובפרט כיון שכבר עבר על נדרו ועי' סי' רל"ב סי"ב בהג"ה ועי' תשו' תועפת ראם סי' ל' שצידד דאם לא התרו בו נאמן אבל בנ"ד כפי שכ' רו"מ דיש כמה הוכחות להיפך ודאי דבכל גווני אינו נאמן וא"כ לא נשאר לנו רק מ"ש בתשו' דהוי דבר עבירה וא"כ לפמ"ש רו"מ דהוא נתקבל בעירו להיות בצוותא עוד עם שו"ב א' ועבר כמ"פ ושחט בעצמו בלא השני והרב מפרעמישלא אסר אותו פעם א' וגם עתה דעת רו"מ וכל מופלגי תורה שבעירו שלא להתירו רק שיהי' עם עוד שו"ב א' והוא אחז בחבלי המון עם אשר נתלקטו אליו וא"כ בכה"ג ודאי דל"מ שם התרה לשבועתו דכל יסוד ההיתר הוא משום דהוי דבר עבירה ולכן גם אם הרבים מוחים מהני התרה והיינו משום